כבתה אין זקוק לה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ה' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ג, סעיף ב' |
כבתה אין זקוק לה היא הלכה מהלכות הדלקת נרות חנוכה לפיה אם לאחר שהודלקו נרות החנוכה כבו הנרות, אין צורך לחזור ולהדליקם.
מחלוקת האמוראים
ישנה רשימה של שמנים ופתילות שאינם כשרים להדלקת נרות שבת משום שאינם דולקים היטב. בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א מובאת מחלוקת אמוראים לגבי הדלקת נרות חנוכה בשמנים ובפתילות אלה: לדעת רב הונא פתילות ושמנים אלה פסולים להדלקת נרות חנוכה, לדעת רב חסדא ניתן להדליק נרות חנוכה בפתילות ושמנים אלה, אך רק בחול ולא בערב שבת, ואילו לדעת רבי זירא מותרת ההדלקה בפתילות ושמנים אלה גם בערב שבת. רבא מבאר שטעמו של רב הונא שאוסר את ההדלקה בפתילות ושמנים אלה הוא משום ש"כבתה זקוק לה". ומבאר רש"י[1] שכיון שחייב לחזור ולהדליקה, וחששו חכמים שיפשע ולא ידליק, לכן חייבו חכמים להדליק בשמנים ובפתילות כאלה שדולקים היטב ואינם כבים אלא לעיתים רחוקות.
פירושי הראשונים לדברי רב הונא
כאמור, לדעת רב הונא אין להדליק נרות חנוכה בפתילות ושמנים הפסולים להדלקת נרות שבת. הטעם שנתן רבא לדבריו הוא כפול: כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. התוספות הקשו, שלכאורה די היה בטעם שכבתה זקוק לה כדי לאסור את ההדלקה בשמנים ובפתילות אלה, הן בחול והן בשבת. תוספות תרצו שיש דיוק לשוני בדברי רב הונא: מדוע היה צריך לחלק את האיסור לשני חלקים, "בין בשבת בין בחול", די היה לו לומר שאין מדליקים בהם, והדבר היה מתפרש כך מאיליו, אלא שבא ללמדנו שישנה בעיה כפולה בהדלקה בשבת, הן מצד שכבתה זקוק לה, והן מצד שמותר להשתמש לאורה ועלול יהיה לתקן את הנר[2]. הרמב"ן, לעומת זאת הבהיר שדין "כבתה זקוק לה" הוא דין עצמאי, מלבד חיוב ההדלקה, ומחמת האיסור להדליק אש בשבת, אין חיוב זה נוהג בשבת, ולכן בשבת הטעם היחיד שיש להדליק אש בפתילות ושמנים שמדליקים בהם בשבת הוא משום שמותר להשתמש לאורה[3].
פסיקת ההלכה
הפסיקה המקובלת היא כדעת רבי זירא, ובכלל זה לעניין שאם כבתה אין זקוק לה. הרי"ף[4] הביא בפסקיו רק את דברי רבי זירא, ומכאן שפסק כשיטתו. תוספות[5] ביארו שיש לפסוק שכבתה אין זקוק לה, כיון שרב הונא החלוק על כך הוא יחיד כנגד רבים. כך פסק גם הרמב"ם[6] שאם כבתה אינו זקוק להדליקה פעם נוספת, ושלכן ניתן להדליק נרות חנוכה גם בפתילות ובשמנים הפסולים להדלקת נרות שבת[7]. וכן פסק השולחן ערוך[8].
בערב שבת
בשו"ת תרומת הדשן נשאל:
הא דקיימא לן בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה. אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת, שהרי צריכים לדלוק מבעוד יום, זקוק לה כהאי גוונא או לאו?
תשובתו היא שגם בערב שבת, אף על פי שההדלקה הייתה מבעוד יום, ועדיין לא קיבל שבת, אין זקוק לה[9]. הט"ז חלוק על כך, ולדעתו במקרה שכבו הנרות לפני שקיבל עליו את השבת יש להדליקם בלי ברכה[10].
דברי אגדה שנקשרו בדין זה
בספר בני יששכר כתב פרושים אגדיים לדין זה. לפי פירושיו התורה נמשלה לנר, ולימוד התורה צריך להיעשות באופן ש"כבתה אין זקוק לה", כלומר שחובת הלומד היא ההשתדלות בלימוד ויקבל על כך שכר גם אם לא יכוון אל האמת. לפי פירוש אחר, הלומד שלמד בעולם הזה, נשמתו תמשיך להתרומם מכוח לימודו גם לאחר שתכבה במותו[11].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שבת דף כא עמוד א דיבור המתחיל זקוק לה.
- ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד א' דיבור המתחיל "ומותר".
- ^ חידושי הרמב"ן שבת כא דיבור המתחיל הא דאמרינן.
- ^ רי"ף למסכת שבת דף ט עמוד א.
- ^ לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ה'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ו'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ג, סעיף ב'.
- ^ תרומת הדשן סימן קב.
- ^ ט"ז אורח חיים סימן תרעג סעיף קטן ט.
- ^ בני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת, מאמר ג.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
