כלב הבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "כלב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו כלב (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןכלב הבית
Collage of Nine Dogs.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
תת־מין: כלב הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Canis lupus familiaris
סוגי כלבים בפעולות שונות
כלב מגזע Smooth Collie
כלב רועים בפעולה
השוואה בין תחום הרגישות המרבית של ראיית הכלבים לזו של בני האדם
גור כלבים כבן חודשיים
כלב מגזע Toller רץ במים
כלב בשירות צי ארצות הברית במהלך אימון
כלב כנעני - הכלב היחיד ממוצא ישראלי
הכלב קרוי "חברו הטוב ביותר של האדם"

כלב הוא שמו היומיומי של כלב הבית (שם מדעי: Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים.

הכלבים התפתחו מהזאבים[דרוש מקור]. תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10–12 שנים, אך כלבים מסוימים כמו למשל כלב כנעני, סכיפרקה וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים. ככלל, כלבים קטנים מאריכים חיים יותר מכלבים גדולים.

צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. כלבים, כמו בני אדם, הם חיות חברתיות וצדים (על כל פנים אבות-אבותיהם) בקבוצות[דרוש מקור]; דמיון זה בעיצוב ההתנהגותי שלהם מתקשר לעובדה שקל לאמן אותם, לשחק איתם ולהתאים אותם למצבים חברתיים שונים.

איכות הקרבה השוררת זה אלפי שנים בין בני האדם לכלבים, הקנתה לכלב את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם".

פיזיולוגיה

הכלאות, אאוגניקה וסלקציה שנעשו על כלבים בידי האדם שינו והפרידו בין תכונותיהם של גזעי כלבים שונים, אך לכל הכלבים קיימות תכונות משותפות שירשו מאבותיהם הקדמונים. כמו מרבית היונקים הטורפים, לכלב שרירים חזקים, מערכת דם המאפשרת לו פעילות מתפרצת וארוכת טווח, ושיניים המאפשרות לו לתפוס, להחזיק ולקרוע חפצים. שלד הכלב מאפשר ריצה וקפיצה. רגלי הכלבים קטנות והם הולכים על בהונותיהם.

חוש ריח

חוש הריח של הכלבים מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר הודות לאזורים המפותחים במוח הכלב המספקים את חישת הריח, והודות למספר עצום ביחס ליונקים אחרים של תאי עצב עשירים בקולטני ריח בחוטם. למרבית הכלבים בין 125 מיליון ל-220 מיליון קולטני ריח, ולגזעים מסוימים, כלבי דם במיוחד, מספר זה יכול להגיע גם עד ל-300 מיליון[1]. זאת לעומת כ-6 מיליון קולטני ריח "בלבד" בבני אדם[2]. משום שיש לכלבים תאים רבים כל כך באפם, אפשר אף לראות את התאים ללא כל עזרת מכשירים. כפי שבמוחם של בני אדם קליפת ראייה גדולה לעיבוד מידע חזותי, במוחם של כלבים קיימת קליפת הרחה (Olfactory cortex) גדולה, לעיבוד המידע המתקבל ממערכת החישה. גודלם של בולבוסי הריח (Olfactory Bulbs) במוחם של כלבים, ביחס לנפח המוח כולו, גדול פי 40 מגודלם היחסי של בולבוסי הריח במוחם של בני אדם.

מינים מסוימים בקרב הכלבים מצטיינים במציאת ריחות ספציפיים אפילו בהשוואה לשאר המינים בסוג (זאת הודות להשבחתם על ידי האדם באמצעות הכלאות וסלקציה חד כיוונית). עדיין לא ברור מהו המידע המדויק אותו קולט הכלב מריחות הסביבה, אך ידוע שהכלב מסוגל להבדיל בין שני סוגי ריחות:

  • ריח שמקורו באוויר: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר בסביבתו כאשר הוא עובר בה. ריח שכזה הוא מקוטע, נעלם במהירות אך חזק באופן יחסי.
  • ריח שמקורו באדמה: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר כחתימה על האדמה. ריח שכזה הוא בדרך כלל חלש יותר, נוטה להתערבב עם ריחות אחרים אך מתנדף באטיות רבה, תכונה המאפשרת לכלב להתחקות אחריו זמן רב לאחר החתימה הראשונית.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים היא שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים אשר יטו את תשומת לבו של הכלב הלא מאומן.

חוש ראייה

כמו למרבית היונקים, לכלבים ראייה דו-צבעית (דיכרומטית; dichromatic) מאחר שהמדוכים בעיניהם מכילים קולטנים בעלי רגישות לשני אורכי גל בלבד. לעומתם, לבני אדם ראייה תלת-צבעית, ולכן ראייתם של כלבים ניתנת להקבלה עם אדם בעל עיוורון צבעים דו-צבעי (לדוגמה, דלטוניזם ירוק-אדום)[3]. גם צפיפותם של המדוכים ברשתיות עיניהם של כלבים פחותה מזו של בני האדם, בכיסוי של כ-20% בלבד משטח הרשתית, זאת לעומת הגומה המרכזית (ה-Fovea) ברשתית האדם ש-100% משטחה מכוסה מדוכים. בשל כך, יכולת ההפרדה הזוויתית, או חדות הראייה, של כלבים פחותה מזו של בני אדם ומוערכת כיכולת זיהוי של 12 מחזורי שינוי במעלה, או שתיים וחצי דקות קשת, בעוד שאדם בעל ראייה תקינה מסוגל להבחין ב-30 מחזורי שינוי במעלה, או דקת קשת אחת. עם זאת, לגזעים שונים של כלבים ישנם אזורים בהם צפיפות המדוכים עולה. לדוגמה, בגזעים בעלי חוטם קצר (ברכיספליים; Brachycephalic) ניתן למצוא עלייה בשיעור של פי שלושה מהצפיפות הרגילה, דבר המקרב את חדות ראייתם לזו של בני אדם. בגזעים בעלי חוטם מוארך (דוליכוספליים; Dolichocephalic), ובכלבי רוח בפרט, ישנו פס לרוחב הרשתית ובו צפיפות המדוכים גבוהה, דבר המקנה להם ראיית רוחב של עד 270 מעלות. זאת לעומת שדה ראייה של 180 מעלות בלבד בבני אדם. לכלבים טווח פזילה גדול יותר מבני אדם, והם מסוגלים לסובב את גלגלי עיניהם הרחק זה מזה (פזילה החוצה; Exotropia) עד יצירת הפרש זוויתי של בין 12 ל-25 מעלות, כתלות בגזע הכלב[4].

למרות חדות הראייה הגרועה של כלבים, יכולת ההבחנה שלהם משתפרת עבור פרטים הנמצאים בתנועה. כלבים הפגינו יכולת לזהות את בעליהם בזמן שהם נעים בתוך קבוצת בני אדם ממרחקים של עד 900 מטרים, יכולת שקטנה ל-500 עד 600 מטרים כשהאנשים אינם בתנועה[1].

גזעים מסוימים של כלבים, מראים נטייה גנטית מולדת לקוצר ראייה. לדוגמה, בכלבים מגזע רוטוויילר, אחד מכל שניים נמצא קצר ראייה.

חוש הראייה אצל הכלבים רגיש לשינויים בקצבים שבין 60 ל-70 הרץ, עובדה זו מקשה עליהם לצפות במכשירי טלוויזיה בעלי קצב רענון תמונה נמוך יותר המותאמים לבני אדם (במכשירים רבים קצב רענון התמונה הוא 50 או 60 הרץ בלבד)[5].

חוש שמיעה

חוש השמיעה אצל הכלבים מפותח הרבה יותר מאשר בקרב בני האדם. לרוב גזעי הכלבים יכולת לשמוע גלי קול בתחום תדרים החל מ-40 הרץ ועד 45,000 הרץ, וגזעים מסוימים מסוגלים אף לשמוע תדרי קול עד 60,000 הרץ[6]. תחום זה זהה בקירוב בגבול התחתון לזה של בני אדם, אך גבוה פי שניים עד שלושה מרגישות השמיעה של בני אדם בגבול העליון. כלומר, כלבים מסוגלים לשמוע קולות גבוהים פי שניים עד שלושה מבני אדם. לכן, בתחום החפיפה בין שמיעת הכלבים ושמיעת בני האדם, כלבים מסוגלים להבחין בקולות גבוהים ממרחק גדול יותר מאשר בני אדם.

בנוסף, לכלבים יכולת להניע את אפרכסת האוזן, דבר המסייע להם באיתור הכיוון ממנו מגיע הקול. יכולת זו מושגת באמצעות 18 שרירים המסוגלים להטות, לסובב ולהגביה את אפרכסת האוזן של כלב למציאת מקור הקול.

מחלות כלבים

  1. אקלמפסיה (כלבות)
  2. טפילי עור בכלבים וחתולים
  3. כלבלבת
  4. מחלת אגן תורשתית
  5. נגיף הפארוו הכלבי
  6. שעלת המכלאות
  7. תולעת הפארק
  8. תסמונת לג-קלב-פרטס
  9. כלבת

הריון והמלטה


משך ההריון הוא כחודשיים בממוצע, כאשר ככל שהכלבה מגזע גדול יותר - יתארך ההריון. וטרינר יוכל לזהות הריון כבר מהשבוע השני-שלישי, אך אדם בלתי מיומן סביר כי יבחין בו רק חודש לאחר תחילתו.

כאשר נולדים הגורים עיניהם עצומות והם אינם שומעים. בגיל 10–14 ימים יפתח הגור לראשונה את עיניו. ימים בודדים לאחר מכן יפתחו גם תעלות האוזן שלו.

תקופת ההנקה משתנה בין כלבה לכלבה ונמשכת בין שבועיים לחמישה שבועות.

כלבים ובני אדם

חיבור עתיק

החיבור החברתי בין האדם והכלב הוא ייחודי. תכונתו של הכלב, המייחדת אותו משאר המינים הפיקחים ובעלי יכולות (כקופים), היא רגישותו למסרים אנושיים. מחקרים הראו שכלבים, בניגוד לקופים, מסוגלים למצוא מזון על ידי קריאת "רמזים" אנושיים כגון מבט לכוון המקום בו הוא מוסתר. לא ברור האם תכונה זו גרמה לחיבור בין האדם לכלב מלכתחילה, או שהיא תוצר של שנים רבות בצוותא.

תכונות הכלבים עברו שינוי והתאמה בברירה מלאכותית שנעשתה בכלבים במהלך השנים. בהתאם לצרכים השונים, פותחו התמחויות לפי דרישותיו של האדם. זהו למעשה בעל החיים שיש לו את מספר ה"גרסאות" הרב ביותר בכדור הארץ.

כלבים בשירות האדם

האדם השתמש בכלב משחר דרכם המשותפת למטרות רבות, החל משמירה ותקיפה, עזרה ברעיית צאן ובקר וכלה בציד, איתור נעדרים תחת מפולות שלגים וכחיית מחמד. במלחמת וייטנאם הציב הצבא האמריקני בראש היחידות הלוחמות כלבים לגילוי אויב ומלכודות. כלבים הופעלו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לשימוש כנגד טנקים גרמניים. גם צה"ל משתמש בכלבים למטרות צבאיות. בין היתר לשם פריצה לבתים בהם מוחזקים בני ערובה ולמעקב אחר עקבות מחבלים. במבצע כחול וחום נגד החזבאללה התגלה שצה"ל השתמש בכלבי נפץ, דבר שגרם לרעש תקשורתי גדול ולנסיגה של צה"ל משימוש זה בכלבים.

לכלבים שימושים אזרחיים נוספים כמו: כלבי נחיה לעיוורים, כלבי שמיעה לחרשים, כלבי גישוש לגילוי אנשים תחת הריסות בתים, כלבים לאיתור מוקדי שריפות, כלבי מזחלות, וכלבי הרחה לגילוי חומרי נפץ (ראו לדוגמה כלבים לשלום "פאפס פור פיס"), סמים וחומרים אסורים אחרים.

בנוסף פותחו סוגי ספורט בהם משתמשים בכלבים שאינם "מועסקים" בעבודות מסורתיות, וממצים בכך את היכולות הטבעיות שלהם (ראו למשל רכבות כלבים).

כיום, רבים מגזעי הכלבים אינם משמשים עוד למילוי תפקידים שרווחו בעבר, אלא מוחזקים כחיית מחמד וככלבי תצוגה בתערוכות. בעלי כלבים נוטים לעיתים לטפח את כלביהם בתספורות, בסידור ציפורניים ובפריטי לבוש. קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם בתי מלון לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים אם הם נעדרים מביתם, ושירותי הורדת כלבים בתשלום לבעלי-כלבים עסוקים.

גזעים

מעל 500 גזעי כלבים קיימים בעולם. זו חלוקת גזעי הכלבים לפי FCI:

קשר נפשי וחברתי

מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר בילדים. הקשר בין אדם לכלב הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית שהאדם עשוי להפיק מהכלב. מחקרים פסיכולוגיים ופיזיולוגים רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט, ומהם עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, אחריות, אמפתיה ורגישות אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת קצב לב בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת החינוך המיוחד, כשמדובר בילדים בעלי נכויות ובעיות רגשיות והתנהגותיות.

חיי הכלבים עם בני האדם הקנו להם את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם". לעומת זאת, קיימות חברות בהן מתייחסים לכלבים כטמאים, וקיימות תרבויות בהן משמש בשרם(אנ') של גזעים מסוימים של כלבים למאכל[7] - נכון ל-2014 ישנן כ-40 מדינות שבהן אין איסור בחוק על אכילת כלבים.

כלבים בספרות ובאומנות

חלקו הנכבד של הכלב בחיי האדם ניכר גם בהתייחסות אליו ביצירות ספרותיות ואמנותיות לאורך ההיסטוריה. ברישומים מצרים עתיקים מופיעים כלבים בתפקידי ציד או לוויה. כלבים מופיעים בציורים מהמאה ה-18 וה-19 כמלווים בדיוקנאות, כנושא הציור, או כחלק מהתרחשויות וכן בפסלים.

בספרים וסרטים רבים משמשים כלבים בתפקיד הגיבור הראשי, מהידועים שבהם, "פנג הלבן" מאת ג'ק לונדון, "לאסי חוזרת הביתה" מאת אריק נייט, "עזית הכלבה הצנחנית" מאת מוטה גור ועוד (ראו גם קטגוריה:סרטים על כלבים). באחרים, לכלב תפקיד משני, כגון "טוטו" ב"הקוסם מארץ עוץ" מאת ל. פרנק באום, "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" מאת ג'רום ק. ג'רום ואחרים, "קפצן" ב"שביעייה הסודית" מאת איניד בלייטון ועוד.

כלבים אף זכו להתייחסויות מיוחדות בשירים, דוגמת שירו של ניל יאנג, "קינג הזקן" (Old King), או שירו של פול מקרטני "מרתה יקירתי" (martha my dear), שנכתב על כלבתו של פול מקרטני, מרתה, מסוג כלב צאן אנגלי עתיק.

הכלב במקורות

לראשונה מוזכר הכלב בתנ"ך בספר שמות[8]. "לא יחרץ כלב לשונו". כלומר, כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, אף כלב לא נבח. הכלב מוזכר בהקשר של עבודה לעזרת האדם, בספר איוב[9]: "כלבי צאני". סביר להניח שהכלבים מתקופת התנ"ך, היו דומים לכלב הכנעני שאנו מכירים כיום.

המילה כָלב (בקמץ) שימשה בעבר לשמות פרטיים של אנשים וניתן למצאה למשל בארצות הברית[10], בעם היהודי שם זה אינו מצוי[11]. מאידך לא נמצא שימוש בשם כֶלב כפי שנהוג במילים זאב ודוב, אף הם שמות של חיות. בגמרא מוזכר השם ארמי כלבא שבוע, אשר היה חותנו של רבי עקיבא. אך שם זה הוא רק כינוי לשמו של האיש שמבטא את הכנסת האורחים הנדיבה שלו שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא שבע. כמו כן מצינו במקרא את השם כָלב בקמץ (לדוג' במדבר כ"ג ל').

ככלל, לאורך השנים שרר ביהדות יחס מסויג כלפי הכלב. ייתכן שהסיבה לכך היא שהנדודים לאורך ההיסטוריה לא איפשרו להם להחזיק חיות מחמד בקביעות, ואולי מכיוון שכלבים שימשו לא פעם להתעללות בהם, כגון בתקופת השואה. ישנו איסור של חז"ל "לגדל כלב רע בתוך ביתו", מחשש שיפחיד, ינשוך (ולעיתים אף יפצע או יהרוג) את הבאים. רבי אליעזר בן הורקנוס קבע כי "המגדל כלבים כמגדל חזירין"[12], וכך קבע הרמב"ם: "ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי"[13]. עם זאת חכמים התירו לגדל כלב אם הוא קשור תמיד לשלשלת ובישובי ספר בלבד מותר להתיר את השלשלת בלילה ולקושרה במהלך היום[14].

כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו את האיסור, וקבעו ש"כלב שאינו רע מותר לגדל", וש"כלבים קטנים בני תרבות (מאולפים), אינם בכלל האיסור". מקורות אחרים מעידים שגידול חיות מחמד, בעיקר כלבים, היה שכיח גם בתקופות קדומות. רבי יעקב עמדין קבע במאה ה-18 כרמב"ם שמותר להחזיק רק כלב אחד, בתנאי שהוא קשור בשלשלת ולצורכי שמירה בלבד.

בהלכה משתמשים בביטוי "ראוי למאכל כלב"[15], כאמת-מידה להגדרת דבר-מה כמאכל. למשל חמץ עשוי להיות דבר הראוי לפחות למאכל כלב, אולם דבר שאינו ראוי אפילו למאכל כלב אינו יכול להיקרא "חמץ"[16].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "אני כלב", סיפורים שכלב מספר, מאת אלי רון (הוצאה לאור: הוצאת סער)
  • דיוויד טיילור, "הכלב-המדריך השלם לטיפול בכלבים וגידולם", תירגום: גבי פלג, בית הוצאה כתר, 1986.
  • אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Coren, Stanley (2004). How Dogs Think. First Free Press, Simon & Schuster. ISBN 0-7432-2232-6.(באנגלית)
  2. ^ Olfaction in Neurologic and Neurodegenerative Diseases: A Literature Review, באתר SciELO
  3. ^ השוואת חוש הראיה בכלבים ובבני אדם, ג'ניפר דייויס, 1998, באתר אוניברסיטת וויסקונסין-סטיבנס פוינט. (באנגלית)
  4. ^ Mech, David. Wolves, Behavior, Ecology, and Conservation. The University of Chicago Press, 2006, עמ' 98.(באנגלית)
  5. ^ Miklósi, Adám (2007). Dog Behaviour, Evolution, and Cognition. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-929585-2.(באנגלית)
  6. ^ Elert, Glenn; Timothy Condon (2003). "Frequency Range of Dog Hearing". The Physics Factbook.
  7. ^ כדוגמת ה-Nureongi בקוריאה Dog Meat Foods in Korea והכלבים חסרי השיער(אנ') במקסיקו
  8. ^ ספר שמות, פרק י"א, פסוק ז'
  9. ^ ספר איוב, פרק ל', פסוק א'
  10. ^ לדוגמה, קיילב לנדרי ג'ונס וקיילב פולוויל
  11. ^ דוגמא נדירה היא הרב כלב מאיר זיו
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג עמוד א'
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ט'
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג עמוד א' (נפסק במשנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ט')
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף כ"א עמוד א'
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ד', הלכה י"א