כניעה
ערך זה עוסק בכניעה צבאית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כניעה היא מצב בו חיילים, אומות, או כל קבוצת לוחמים אחרת מפסיקה להילחם ולרוב חבריה הופכים לשבויים, בין אם כיחידים ובין אם כקבוצה לאחר הוראת מפַקדהּ. דגל לבן משמש לעיתים קרובות לסימון כניעה, כמו גם הרמת ידיים ריקות ופתוחות מעל הראש.
כניעה יכולה להיות מותנית, כשהקבוצה הנכנעת מציבה תנאים לקבלת סמכות המכניעים. כניעה ללא תנאי (unconditional surrender) היא כניעה בה הצד המנצח לא מבטיח דבר מלבד המוטל עליו לפי המשפט הבינלאומי. לרוב, לוחם יסכים לכניעה ללא תנאים רק אם לא נותרה לו שום יכולת להמשיך להילחם; שהוא מציע זאת מתוך ציפיה שהכניעה תפסיק את פעולות המנצח כנגדו.
כניעה וכניעה ללא תנאי הם מצבים שמוגדרים כיעדים או כיעדים נשללים מראש על ידי מנהיגי מדינות וצבאות, לקראת מלחמה או במהלכה.
עם שלם יכול להיכנע גם כן, בניסיון לסיים מלחמה או קונפליקט צבאי אחר. דבר זה יכול להיעשות על ידי הסכם שביתת נשק או הסכם שלום.
אמנת ז'נבה השלישית קובעת ששבויי מלחמה זכאים ליחס אנושי וחף מניצול והתעללויות.
לקריאה נוספת
- יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1990.
