לאו שאין בו מעשה
בהלכה, לאו שאין בו מעשה הוא איסור לאו שעבירתו אינה כרוכה במעשה פיזי. דוגמה לכך היא החושב מחשבת פיגול בעבודת הקורבן או החייב להביא קורבן נדבה ואיחר את זמן הבאתו, שעבר בכך על עבירה מהתורה, אך לא היה זה על ידי עשיית מעשה פיזי. לאו מסוג זה נחלקו בו התנאים והאמוראים אם העובר עליו חייבות מלקות (שאותן חייב על העובר על שאר איסורי לאו שבתורה), ולמעשה פסקו הראשונים כדעת הסוברים שאינו לוקה.
הפטור ממלקות
בניגוד לשאר הלאווים, על לאו שאין בו מעשה על פי רוב לא נענשים במלקות[1], כיוון שעונש מלקות נלמד מפסוק שהוקש לאיסור של חסימת שור, ושם יש מעשה[2]. ישנם מקרים יוצאים מהכלל, בהם מושת עונש מלקות על העובר על לאו שאין בו מעשה[3]:
כל לא תעשה שבתורה, לאו שיש בו מעשה לוקין עליו ושאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם.
במקרה בו אדם נשבע שיעשה מעשה מסוים תוך זמן קצוב, ולא קיים את שבועתו. במקרה כזה הוא עובר (לפי כמה דעות) על הלאו של "לא יחל דברו", אך הוא לא נענש עליו מכיוון שהפרת הלאו לא הייתה כרוכה בעשיית מעשה. זאת בניגוד לאדם שנשבע שלא יעשה מעשה מסוים וכן עשהו, שכן כאן הפרת השבועה כן כללה מעשה פיזי.
איסור לאו בדיבור
בתלמוד מובאת מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש, האם דיבור נחשב מעשה. לדעת רבי יוחנן, דיבור נחשב למעשה, בעוד לדעת ריש לקיש, דיבור לא נחשב למעשה.[4]. לדעת התוספות, רבי יוחנן סובר שדיבור נחשב למעשה רק אם הדיבור גורם למשהוא לקרות,[5] אבל אם הדיבור עצמו הוא החטא[6] אז גם רבי יוחנן מסכים שזה לא נחשב מעשה.[7] להלכה נפסק כדעת רבי יוחנן.[8]
איסורים שניתן לעבור עליהם במעשה ובלא מעשה
דעתו של הרמב"ם[9] היא שאם עבר את האיסור על ידי עשייה הגם שהלאו אינו מורה על אי עשיית מעשה, חייב מלקות. לדוגמה, הקונה חמץ בפסח לוקה משום האיסור של "לא יראה" "ולא ימצא" למרות שאיסורים אלו אינם מורים על אי עשיית מעשה.
בספר החינוך[10] כתב שלאו שניתן לעבור עליו ללא עשיית מעשה, גם כשעובר עליו על ידי עשיית מעשה אינו לוקה, כיוון שהלאו נחשב ללאו שאין בו מעשה.
במגיד משנה מובא הסבר לפיו על לאו שיש אפשרות לעבור עליו במעשה, גם כשעובר עליו בדיבור נחשב הדבר כעברה על לאו שיש בו מעשה[11].
הערות שוליים
- ^ רבי יהודה חולק בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ג' עמוד א') על דין זה וסובר שמתחייבין מלקות אף על לאו שאין בו מעשה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג עמוד ב'. ישנה אפשרות נוספת בגמרא שם לפיה הפטור נלמד מהמילה "לעשות".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף כ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ' עמוד ב'
- ^ כמו במקרה שעליו דנים רבי יוחנן וריש לקיש, מניעה מפרה לאכול בעזרת דיבור.
- ^ כגון במגדף
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ' עמוד ב', תוספות דיבור המתחיל "רבי יוחנן אמר חייב"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק י"ג, הלכה ב';שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ח, סעיף ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק א', הלכה ג'
- ^ מצווה שמו.
- ^ מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק י"ג, הלכה ב'.
| סוגי לאווין | |
|---|---|
|
.jpg){kind=small}
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
