לא תנאף
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות איסורי ביאה, פרק א' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שמ"ז ספר החינוך, מצווה ל"ה |
לֹא תִנְאָף הוא מצוות לא תעשה המופיעה בעשרת הדיברות, שבהם האיסור ממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גניבה (שמות, כ', י"ב) (דברים, ה', ט"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.
הגדרה
רש"י מפרש על פי דרשת חז"ל כי הביטוי "ניאוף" מתייחס לביאה של אשת איש בלבד, ולראיה מביא פסוקים נוספים המתייחסים לכך: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י'), או ”הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ, תִּקַּח אֶת זָרִים.” (יחזקאל, ט"ז, ל"ב). גם הרמב"ן ורבינו בחיי סוברים כמותו. חיזוק לשיטתם מביא רבנו בחיי, שטוען כי העבירות הנכללות בעשרת הדיברות הן רק כאלה שחייבים על ביצוען מיתת בית דין. האבן עזרא וה"חזקוני" מפרשים שעל פי הפשט זהו איסור כללי על כל ביאה אסור, שאחד מביטויו, ואולי העיקרי שבהם, הוא ביאת אשת איש. גם הספורנו שסובר כמותם, מסביר כי הביטוי משמש בעיקר לעברת ניאוף עם אשת איש. ויש שכתבו שטעם איסור קרובות משפחה כדי שלא יבואו לידי ניאוף[1], וכל איסורי עריות נכללו בדיבור לא תנאף[2].
המלה ניאוף היא משורש אנף וכעס (והאותיות מתחלפות בלשון הקודש כמו כבש כשב), שהבעל יאנף ויכעס על החמס שעשה לו[3], או שהקב"ה מלא אף וכעס על הנואף[4].
טעם המצוה
כתב בספר החינוך[5]:
משרשי מצוה זו, כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עניני עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מין במין אחר, וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדים בניאוף שתהיה סיבה לבטל כמה ממצוות האל עלינו, שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הניאוף. ועוד יהיה כשלון במה שנצטוינו גם כן לא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל יעקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהם, מלבד שיש בענין הניאוף עם אשת איש צד גזל שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי הוא סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הדבר בטבע בני איש שמקנאים על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה.
במשלי, ו', כ"ז-כ"ט), מתואר חומר הניאוף כך:
- ”הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ - לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.”
בכמה מקומות המשילו הנביאים את איסור עבודה זרה לניאוף להמחשת חומרתו[6]. איסור ניאוף נחשב מן ה'משפטים' היינו דברים שכיעורם נתפס בהגיון ומורגש בטבע האנושי[7], וכן אמרו חז"ל[8] שאלמלא נתנה תורה היינו למדים גזל מנמלה ועריות מיונה. יחד עם זה אחר שנתנה תורה הוא גם חוק אלוקי שאינו תלוי בדעת האדם. ההבדל בין חוקים למשפטים הוא בגישה המוסרית, שבדברים מגונים ראוי יותר שלא להתאוות להם כלל, ובדברים שהם גזירת הכתוב ראוי יותר לכבוש יצרו מצד רצון התורה[9] .
מדיני המצוה
מעשה הניאוף הוא אחד מהעבירות החמורות ביותר, אחת משלוש שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". וכן אין מתרפאים בגילוי עריות גם במקרה של פיקוח נפש[10].
הנואף והנואפת בעדים והתראה דינם במיתה. מסכת סוטה עוסקת בדיני אישה שנחשדת על ידי בעלה שזנתה תחתיו.
אדם שנולד מאשת איש הוא ממזר, שעליו כתבה תורה (דברים, כ"ג, ג'): "לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'". לפיכך הממזר (וצאצאיו) אינו רשאי לשאת יהודיה כשרה, והוא רשאי להינשא רק לממזרת, לשפחה משוחררת או לגיורת. אחד מטעמי האיסור הוא כדי להרתיע ממעשה ניאוף[11] אף בני נח מצווים על הניאוף ואסור זה אכן קיים בדתות ובתרבויות של אומות העולם.
הרחקה מעריות
בנוסף לאיסור של מעשה בפועל קיימים בתורה איסורים רבים בתור סייג לאיסור ניאוף.
- לא תחמוד
- ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
- לא תקרבו לגלות ערוה (איסור נגיעה).
- איסור יחוד.
- קדושים תהיו[12].
כן הסמיכו חז"ל על לא תנאף איסור למסרסר למעשה זנות (לא תנאיף)[13], ולמוציא זרע לבטלה (לא יהיה בך ניאוף)[14].
חז"ל הוסיפו סייגים רבים על הסתכלות במקומות צנועים, האזנה לשירת אשה[15], שירות אישי בדרך חיבה, ושאילת שלום[16]. במדרש נתנו לכך משל מדיני נזיר שנאסר לו כסייג כל דבר שיש לו שייכות ליין[17].
אסורה לבעלה ולבועלה
כאמור, העונש על ניאוף הוא מיתה, אך עונש זה אינו מופעל בימינו. עונש המופעל בימינו הוא הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה" - על האישה הנואפת להתגרש מבעלה, ואסור לה להינשא לזה שאתו נאפה. גם בהקשר זה נדרשת עדות של שני עדים שראו את מעשה הניאוף, עדות שאותה קשה להשיג. כאשר לבית הדין הרבני מוצגת עדות נסיבתית, למשל עדות כי האישה התייחדה בחדר בבית מלון עם גבר זר, אף שלא תמיד יחייבו את האשה להתגרש, יופעל הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה", ואם בסופו של דבר תתגרש, הרי תהיה אסורה לאדם שעמו נאפה (על פי החשד). בשנת 2015 הוציא נשיא בית הדין הגדול הנחיות המסדירות את הבירור בנושא זה{[18].
אשת איש הנשואה לישראל[19] שנאנסה אינה נאסרת על בעלה, אפילו אם במהלך האונס נתרצתה למעשה.[20].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מט בכור שור ויקרא, י"ח, ו'
- ^ פירוש רבי אברהם בן הרמב"ם שמות, כ', י"ד
- ^ מלבי"ם ויקרא קדושים קה
- ^ בעל הטורים ויקרא, כ', י"ח
- ^ יתרו מצוה לה
- ^ הושע, ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק' עמוד ב'
- ^ שמונה פרקים לרמב"ם פרק ו וראה גם באור ישראל לרבי ישראל מסלנט סימן ל
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ה עמוד א'
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מט
- ^ רש"י ויקרא, י"ט, ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף מ"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' עמוד א'
- ^ שמות רבה, פרשה ט"ז, פסקה ב'
- ^ בג"ץ 5676/12 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים
- ^ למעט אשה הנשואה לכהן, שנאסרת לבעלה הכהן, מכיון שלכהן אסור לשאת אנוסה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"א עמוד ב':” דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסוף ברצון אפילו היא אומרת הניחו לו שאלמלא [שאילו לא] נזקק לה היא שוכרתו מותרת מ"ט [מה הטעם?] יצר אלבשה
רש"י: וגם זה אונס שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר”
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
| דיני נפשות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
