לוגיקה תלמודית
לוגיקה תלמודית הוא ענף של מדע הלוגיקה שקושר בין המחקר בלוגיקה לחקר התלמוד. עוד בתקופת הראשונים פיתחו הפרשנים עקרונות ודרכי חשיבה לוגיים וחוברו ספרי כללים להבנת התלמוד. החל מסוף המאה ה-20, מתקיים מחקר המקשר בין הלוגיקה התלמודית ללוגיקה פורמלית, ואף מייצא עקרונות לוגיים תלמודיים אל הלוגיקה המודרנית.
היסטוריה
בתלמוד נעשה שימוש בכללי-היסק פורמליים, באמצעותם מסיקים מסקנות ומפרשנים את המקרא, מכריעים בדיני ספקות, במחלוקות הלכתיות וכדומה. התלמוד עצמו כמעט ולא מתייחס ישירות לכללים אלה למעט בכמה מקומות בודדים. הבולטים שבהם הם המקורות התנאיים שמונים את המידות שהתורה נדרשת בהן, או בקיצור "מידות הדרש" שנמסרו בתורה שבעל פה, המתארות את מערכת כללי ההיסק הלגיטימיים לחילוץ הלכות מתוך המקרא, וחלקם מתבססים על סברא כמו בנין אב וקל וחומר.
כבר בדיונים התלמודיים ניכר כי כללים אלו לא עומדים לדיון כשלעצמם, אלא רק נעשה בהם שימוש לצורכי היסקים הלכתיים שונים. לאחר תקופת התלמוד, בראשית ימי הביניים, התפתחה במקומות מסוימים ספרות העוסקת בכללים אלו כשלעצמם, בעיקר בקהילות יהודיות בצפון-אפריקה. בין הספרים הנודעים ניתן למצוא את "כללי הגמרא" של רבי שמואל הנגיד, "ספר הכריתות" של רבי שמשון משאנץ והספר שייסד את הדיון השיטתי בכללים אלו – "כללי התלמוד" של הרב יצחק קנפנטון. בעת החדשה התפשטה סוגה מחקרית זו גם לארצות אירופה, אם-כי שם התקיימה נטייה מסוימת לקשור את כללי הלוגיקה התלמודית ללוגיקה האריסטוטלית. חריג לנטייה זו הוא הרמח"ל, בספרו "דרך תבונות".
במאה ה-19 וה-20 הלך ונפוץ בעולם הישיבות במזרח אירופה החקר ההגיוני בהבנת התלמוד. גאוני תורה פיתחו כלים לוגיים למדניים לניתוח והבנת המחשבה התלמודית. השיטות הבולטות הן שיטת בריסק, שיטת רבי שמעון שקופ ובעל צפנת פענח. מאוחר יותר התפתח חקר הלוגיקה התלמודית בשאיפה להכניס את תחום ההלכה לתוך מסגרת שיטתית. נציגיו הבולטים היו תלמידי-חכמים בעלי זיקה למודרנה, כדוגמת הרב יצחק יעקב ריינס ("חותם תוכנית", מיינץ, 1880; "אורים גדולים", וילנה, 1887), הרב חיים הירשנזון ("ברורי המידות", הובוקן, 1929), הרב משה אביגדור עמיאל ("המידות לחקר ההלכה", ירושלים, 1939), והרב משה המאירי ("המידות שהתורה נדרשת בהן", ירושלים, 1924). גם בתקופה מאוחרת זו, לרוב נוסחו הכללים הלוגיים כסילוגיזמים לכללי הלוגיקה האריסטוטלית.
המחקר המדעי המודרני
ראשון לחוקרי הלוגיקה התלמודית המדעית היה הרב אדולף שוורץ במאה ה-20. גם הוא טרם עסק בפורמליזם לוגי מודרני של ממש למידות הדרש, אך הוא כולל בספריו התייחסות לכך. הוא כתב סדרת ספרים בגרמנית, שכל אחד מכרכיה מוקדש למידה ממידות הדרש. בסוף המאה ה-20 החלו להיכתב עבודות פורמליות של ממש בנושא, בכתב העת "היגיון" של אוניברסיטת בר-אילן (כיום בד"ד) על ידי הרב ד"ר מיכאל אברהם וד"ר גבריאל חזות. כמו כן ד"ר אבי ציון וד"ר אנדרו שומן כתבו חיבורים בתחום.
ב-2009 הוקמה באוניברסיטת בר-אילן קבוצת מחקר בלוגיקה תלמודית, שכוללת את פרופ' דב גבאי מקינגס קולג' שבלונדון, את הרב ד"ר מיכאל אברהם ופרופ' אורי שילד מאוניברסיטת בר-אילן, ואחרים. במסגרת קבוצת מחקר זו נעשה ניסיון לנתח את התלמוד במסגרת כללי הלוגיקה הפורמלית המודרנית, וליצור מבנה שיטתי של הלוגיקה שבבסיס התלמוד. בנוסף, המחקר העלה תוצאות חדשות בלוגיקה פורמלית מודרנית, וכך למשל בפרסומים של הקבוצה נעשו ניסיונות להגדיר מבנים לוגיים פורמליים של חשיבה דדוקטיבית העומדת בבסיס המשפט ובבסיסם של ענפי מדע רבים, לוגיקה של זמן וחזרה בזמן, לוגיקה דאונטית ואחרים. הקבוצה פרסמה עד-כה סדרה של 10 ספרים, ומאמרים שונים.
לקריאה נוספת
- מיכאל אברהם, ישראל בלפר, גבריאל חזות, דב גבאי, אנדרו שומן, אורי שילד, סדרת Studies in Talmudic Logic, הוצאת College Publications
- ד"ר אבירם רביצקי, לוגיקה אריסטוטלית ומתודולוגיה תלמודית: יישומה של הלוגיקה האריסטוטלית בפירושים למידות שהתורה נדרשת בהן, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2010
- הרב נחום אליעזר רבינוביץ', סבירות והסתברות בספרות חז"ל והראשונים, מעלה אדומים: מכון מעליות, תשע"ח
קישורים חיצוניים
- ספרי Studies in Talmudic Logic, באתר הוצאת הספרים College Publications
- Tha Logician, אתר של ד"ר אבי ציון
- Logic and the Talmud, Association for the Philosophy of Judaism
- ד"ר אבירם רביצקי, פילוסופיה יוונית וספרות הלכתית – על הפירושים האריסטוטליים למידות שהתורה נדרשת בהן
