מוזיקה אלקטרונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוזיקה אלקטרונית
מקורות תרבותיים מוזיק קונקרט בשנות הארבעים בצרפת, שנות החמישים בארצות הברית, קראוטרוק בשנות השישים בגרמניה
כלים סינתסייזר, סמפלר, מכונת תופים, מחשב
פופולריות מיינסטרים תת תרבות אוניברסלית המקובלת ונפוצה בכל העולם בפרט בסצנת המועדונים ומסיבות רייב.
נגזרות אלקטרו-פופ, דראם נ' בייס
תת-סוגות
אמביינט, דאנס, האוס, טכנו, טראנס, IDM, סינתפופ, EBM, אסיד ג'אז, ג'אמפסטייל
סוגות היתוך
ג'אנגל, צ'יל אאוט

מוזיקה אלקטרונית היא כל מוזיקה המנוגנת באמצעות כלים אלקטרוניים. כאשר מתייחסים למוזיקה אלקטרונית כסגנון מוזיקלי נפרד, הכוונה היא למוזיקה שהכלים הדומיננטיים בה הם אלקטרוניים כגון סינתיסייזר, מחשב, מכונת תופים, סמפלר ולופר (מסובב צלילים). המוזיקה האלקטרונית לעיתים מאופיינת כ"מוזיקה ממוחשבת" מאחר שחלק ניכר מהיצירה והעיבוד נעשה באמצעות מחשב ובאמצעות תוכנות מתאימות.

היסטוריה

השנים הראשונות

בראשית המאה העשרים נעשו ניסיונות להרחיב את הספקטרום הצלילי והומצאו כלי נגינה שונים כמו מתנד מרטנו, תרמין-ווקס, אלקטרוניום ועוד.

בשנות הארבעים של המאה העשרים, נוצרה בצרפת תנועה מוזיקלית חדשה בשם מוזיק קונקרט (Musique Concrète). אבי התנועה היה פייר שפר (Pierre Schaeffer). המוזיקה של תנועה זו התאפיינה בשימוש ברשמקול (tape recorder) ובטכניקות של עריכת הקלטות לשם יצירה מוזיקלית. הכוון הזה התפתח במהירות עם הופעתו של הסינתסייזר האנלוגי.

בגרמניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה בלט פועלו של קרלהיינץ שטוקהאוזן בתחום המוזיקה האלקטרונית.

לאמריקה הגיע הסגנון בשנות החמישים המוקדמות, אז גם הוקם מרכז למוזיקה אלקטרונית בניו יורק בו פותחו ושוכללו הכלים השונים ששימשו להפקת מוזיקה זו. "פואמה אלקטרונית" ו"מדבריות", יצירותיו של המלחין החשוב אדגר וארז, נחשבות, לדעת רבים, ליצירות האלקטרוניות הראשונות, אם כי כבר בשנות ה-30' שילב את התרמין ביצירות לכלים שונים.

שנות השישים והשבעים

המוזיקה האלקטרונית התחילה בעולם המוזיקה הקלאסית עם יצירות בארוק שנוגנו על סינתסייזר (כמו למשל ביצועיה של ונדי קרלוס ליצירות באך), או ביצועיו של איסאו טומיטה ליצירותיהם של מוסורגסקי, סטרווינסקי ואחרים. אחר כך אומצה המוזיקה האלקטרונית על ידי תרבות הפופ. יצירת המוזיקה האלקטרונית הייתה מאד קשה מבחינה טכנית בתחילת הדרך, אך צברה תאוצה בעזרת מוזיקאים ידועים שהשתמשו בכלים אלקטרונים בצורה מובהקת.

באירופה, הקראוטרוק היה התשובה הגרמנית לרוק המתקדם של סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים. הרכבי הקראוטרוק הראשונים הופיעו בגרמניה בתחילת שנות השבעים. להקות אלו שילבו מוזיקת רוק מתקדם עם ניסיונות בתחום האלקטרוני.

עם התקדמות הטכנולוגיה ושיפור הנגישות והביצועים של הסינתסייזרים, החלו להקות רוק להשתמש בהם וחלקם אימצו את האלקטרוניקה לחלוטין.

גם נגני ג'אז שילבו כלים אלקטרונים ביצירתם והפכו את המוזיקה האלקטרונית לפופולרית.

בין השאר, שימשה המוזיקה האלקטרונית לצורך אפקטים ופסקולים בסרטים.

תחילת העידן המודרני

בשנות השבעים המאוחרות ותחילת שנות השמונים התפתחו כלי הנגינה האלקטרונים והפכו זולים יותר. הסינתסייזר האנלוגי פינה מקומו לסינתסייזר ולסאמפלר הדיגיטלי. להקות פופ ואמנים רבים החלו להשתמש בכלים אלו.

הצלילים הלא-הרמוניים של מכונות המוזיקה הובילו לסגנון שנקרא מוזיקה תעשייתית שהתפתח בכוונים שונים, ולאחר מכן בשילוב עם דאב הפך בין השאר לטריפ-הופ.

המוזיקה האלקטרונית בימינו

בתחילת שנות השמונים התפתחו סגנון הטכנו בדטרויט, מישיגן וסגנון ההאוס בשיקגו, אילינוי. מאוחר יותר, בבריטניה, התפתח האסיד האוס. כל אלו תרמו לאימוץ המוזיקה האלקטרונית לזרם המרכזי במוזיקה פופולרית, והפיכתה למוזיקת ריקודים במועדונים ודיסקוטקים. כלי יצירת המוזיקה האלקטרונית מאפשרים מקצב מהיר יותר ומדויק יותר מאשר כלים מוזיקליים רגילים, ופעמים רבות במוזיקת הריקודים האלקטרונית יש חזרה על קטע מוזיקלי או ווקאלי "מסורתי" (סימפול).

המחירים הנמוכים של ציוד מוזיקלי אלקטרוני גרמו לכך שמוזיקה פופולרית נעשית כיום יותר ויותר באמצעים אלו.

למוזיקה האלקטרונית קטגוריות משנה רבות וסגנונות שונים ביניהם: פופ אלקטרוני, אמביינט, מוזיקת טכנו, מוזיקת טראנס, דאנס, האוס ואלקטרו-פופ.

תופעה בולטת בתחום המוזיקה האלקטרונית (בעיקר באירופה) היא ש-DJ במועדונים נחשב ל"אמן יוצר" בעצמו הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר.

ראו גם

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0