מוסטפא דיראני
מוסטפא דיב מרעי דיראני (נולד ב-1948 או 1951[1]) הוא מחבל לבנוני שנחטף לישראל בשנת 1994 על ידי סיירת מטכ"ל[2] ושוחרר בעסקת חילופי שבויים בשנת 2004.
ביוגרפיה
דיראני שירת ביחידת המודיעין של צבא לבנון. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 והצבא התפלג, הצטרף דיראני לתנועת אמל השיעית בהנהגתו של נביה ברי בשנת 1978. בשנים 1988-1984 כיהן כקצין הביטחון של תנועת אמל, ותקופה מסוימת היה ראש הזרוע הצבאית של הארגון. במהלך מלחמת לבנון הראשונה לחם לצד המחנה המוסלמי הלבנוני ובעלי בריתו הפלסטינים בכוחות צה"ל ובפלנגות הנוצריות. דיראני נפצע קשה באחד הקרבות, עבר סדרת טיפולים ממושכת ונזקק למקל הליכה. נכון לעת זו הוא ממשיך לסבול מהפציעה, וב־1992 הוצא רסיס מראשו בניתוח מסובך. ב־1985 מינה אותו ברי לראש מחלקת הביטחון באמל באזור צור וצידון. באותה תקופה הוא הקים את ארגון "ההתנגדות המאמינה" כזרוע הצבאית של תנועת אמל. ב־1987 החל דיראני ליצור קשר עם חוגים פרו-איראניים, ובסופו של דבר נוצר קרע בינו ובין הנהגת ארגון אמל וברי הדיח אותו מחברותו בארגון. דיראני המשיך את דרכו בארגון "ההתנגדות המאמינה" יחד עם חברים מעטים ושיתף פעולה עם החזבאללה. במסגרת תפקידיו השונים היה דיראני אחראי לפעילות עוינת אינטנסיבית נגד כוחות צה"ל וצד"ל[3].
ב-1986 לכדו אנשיו של דיראני את רון ארד, אשר נטש את מטוס הפנטום שלו לאחר תקלה טכנית בעת תקיפת מחנה פליטים סמוך לצידון. בין אוקטובר 1986 למאי 1988 היה דיראני אחראי לכליאתו ולהחזקתו של ארד. בתפקידו זה איפשר דיראני לסורים ולגורמים אחרים לחקור את ארד[4]. ההערכה היא שבמאי 1988 דיראני וארגונו מכרו את רון ארד או שהוא נחטף מידיהם והגיע במישרין או בתיווך סורי לחזקת איראן או לסיעה קיצונית בתנועת החזבאללה. קהילת המודיעין הישראלית אספה חומר על דיראני ביוזמתו ובעידודו של ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, בשל מעורבתו של דיראני בחטיפת ארד. זאת אף שדיראני הצהיר כי ארד כבר אינו בידיו, משום שבאמ"ן רווחה האמונה כי דיראני יוכל להשלים פערים מודיעיניים על גורלו של ארד ומשום שניתן יהיה להשתמש בו כקלף מיקוח בהסכמי חילופי שבויים עתידיים. לאחר שנתגבשה תמונת מודיעין מספקת על התנהלותו של דיראני והסביבה בה הוא חי מחד, והכנות היחידה הגיעו לרמת מוכנות מספקת מאידך המליצו הרמטכ"ל, אהוד ברק וראש אמ"ן, שגיא, לראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, לאשר את הפעולה[5]. בליל 21 במאי 1994 ביצעה סיירת מטכ"ל, בפיקוד סא"ל דורון אביטל[6], את מבצע עוקץ ארסי, וחטפה את דיראני מביתו שבכפר קסר נבא, שבעמק הבקאע בדרום לבנון באישון ליל[7].
דיראני נחקר באינטנסיביות מיד עם הבאתו למעצר בישראל[8]. הוא הוחזק במעצר מינהלי במשך שמונה שנים במתקן 1391 בלא שאופשר לו להפגש עם נציגי הצלב האדום, במטרה ללחוץ על שוביו של רון ארד. בשנת 1998 עתרו דיראני ועבד אל-כרים עובייד (שהיה כלוא בישראל מאז 1989) לבג"ץ בדרישה לאפשר להם להיפגש עם נציגי הצלב האדום. באוגוסט 2001 התקבלה עתירתם על ידי הרכב של 5 שופטים בראשות הנשיא אהרון ברק[9]. בשנת 2002 הועבר למשמורת שירות בתי הסוהר והוחזק בכלא אשמורת בהתאם לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים שנחקק באותה שנה.
דיראני שוחרר ב-2004 במסגרת עסקת חילופי השבויים עם חזבאללה, בה שוחררו אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים שנחטפו בהר דב בשנת 2000. באפריל 2004 כינס דיראני מסיבת עיתונאים והודיע כי ארגון "ההתנגדות המאמינה" מתמזג עם חזבאללה. בעקבות המיזוג מונה דיראני כ"אחראי מדיני" בחזבאללה.
תביעת נזיקין ממדינת ישראל
בשנת 2000 תבע דיראני נזיקין נגד מדינת ישראל. לטענת דיראני, במהלך חקירתו עבר עינויים, הכוללים טלטולים, השפלות, מכות, מניעת שינה, וקשירתו בתנוחת כריעה למשך שעות ממושכות. קלטות חקירה, שצולמו על ידי יחידה 504, הוקרנו בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" ב-15 בדצמבר 2011.[10]
ביולי 2011 פסק בית המשפט העליון, בדעת רוב, כי דיראני יוכל להמשיך לנהל תביעת נזיקין שהגיש נגד מדינת ישראל, למרות שהוא מתגורר במדינת אויב, ואף חזר למעורבות בפעילות עוינת נגד המדינה[11]. לבקשת המדינה התקיים דיון נוסף, ובו נפסק שדין תביעתו של דיראני להימחק, בנימוק שלאחר שדיראני שוחרר ממעצר שב לשורותיו של ארגון טרור ששם לו למטרה להביא לפעול נגד המדינה ואף להביא להשמדתה, ולכן אינו רשאי לעשות שימוש במוסדות המדינה לצרכיו.[12]
בדצמבר 2013 התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב לפרסם כי "קפטן ג'ורג'" שחקר את דיראני הוא דורון זהבי, המשרת כסגן ניצב במשטרת ישראל[13].
בספטמבר 2016 דחה בית המשפט העליון את עתירתו של דיראני לביטול צו החרמה של כספים בסך 21,000 דולר שהוחרמו מביתו במהלך מבצע לכידתו.[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עמיר רפפורט, שחזור מיוחד: כך נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון, באתר "IsraelDefense", 14.10.2011
הערות שוליים
- ^ Liban: L’attente continue pour les familles de détenus et de disparus (PDF) (בצרפתית). Federation Internationale des Ligues des Droits de l’Homme. 2001. p. 8. נבדק ב-2015-09-02.
"MP seeks sanctions until Israel lets Red Cross see detainees". The Daily Star (באנגלית). 2002-05-22. נבדק ב-2015-09-02. - ^ משה (בוגי) יעלון - דרך ארוכה קצרה. הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. עמ' 61.
- ^ רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' מוסטפא דיב מרעי דיראני, סעיף 4
- ^ רע"א 993/06, סעיף 3 בפסק דינו של השופט עמית
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998. עמודים 13-17.
- ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 380-386.
- ^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, 21.05.1994.
- ^ גיא פלג, "קפטן ג'ורג'" מדבר: "לפעמים צריך להראות שבחקירה הכל מותר", "חדשות 2", 10 במאי 2013
- ^ ענת רואה וסוכנויות הידיעות, בג"ץ: להתיר ביקורי הצלב האדום אצל דיראני ועובייד, באתר ynet, 23.8.2001
- ^ עמרי אסנהיים, קלטות החקירה של מוסטפא דיראני נחשפות, באתר mako, 15 בדצמבר 2011
- ^ רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' מוסטפא דיב מרעי דיראני
- ^ דנ"א 5698/11 מדינת ישראל נ' מוסטפא דיב מרעי דיראני, ניתן ב-15 בינואר 2015
- ^ נעמה כהן פרידמן, הותר לפרסום: זהו "קפטן ג'ורג'", באתר ynet, 30 בדצמבר 2013
- ^ בג"ץ 03/7
