ממלכת אראגון

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת אראגון
Siñal d'Aragón.svg Armas del soberano de Aragón.svg
Reino de Aragón.svg
מפת ממלכת אראגון במהלך שלבי הרקונקיסטה.
מדינה Reino d'Aragón
Regne d'Aragó
Reino de Aragón
ממלכת אראגון
תמונת סמל Armas del soberano de Aragón.svg
יבשת אירופה
שפה רשמית לטינית, נווארואראגונזית, קטלאנית, אראגונזית, קסטיליאנית,
משטר מונרכיה
אירועי הקמה תאריך
הקמה רוזנות אראגון (וסאלית של ממלכת פמפלונה) משתדרגת למעמד ממלכה עצמאית.
תאריכי הקמה 1035

ממלכת אָרָאגוֹן (או בשלב מוקדם יותר רוזנות אראגון) הייתה אחד הכוחות הבולטים בספרד של ימי הביניים. מרוזנות פיאודלית קטנה במאה ה-9 לספירה הפכה אראגון לשליטה של חבל אראגון במאה ה-12, ומאוחר יותר, לאחר איחודה עם קטלוניה, לכוח צבאי משמעותי באגן הים התיכון. מתוך איחודה בסוף המאה ה-15 עם ממלכת קסטיליה נולדה ספרד של העת החדשה.

המקורות

ראשיתה המדויקת של רוזנות אראגון לא ידועה לנו. על כל פנים, ידוע שבתחילת המאה ה-9 הייתה רוזנות אראגון, אוסף של שלושה עמקים קטנים בפירנאים, כפופה למלכים הפרנקים. עם הזמן נחלשה ההשפעה של הפרנקים, והרוזנות התקרבה לממלכה שהתהוותה באותה תקופה בנווארה. הקשר התמסד בנישואיהם של יורשת העצר של אראגון ומלך נווארה (או פמפלונה) גרסיה השני; בנם סנצ'ו השני הוכתר ב-970 למלך על נווארה ואראגון גם יחד. הממלכה נשארה מאוחדת עד מותו של סנצ'ו השלישי.

ממלכת אראגון

כשמת סנצ'ו השלישי, מלך נווארה הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית, בידי רמירו הראשון (1063-1035).

רמירו הראשון ויורשיו סנצ'ו רמירס (1094-1063) ופדרו הראשון (1104-1094) כבשו בהדרגה שטחים מידי המוסלמים. בתקופתו של אלפונסו הראשון "הלוחם" (1134-1104) הורחבה הממלכה כמעט עד לגבולות הקהילה האוטונומית של ימינו. אחרי מותו המליכו אצילי הממלכה את אחיו, רמירו השני "הנזיר" (1169-1134). זה האחרון השיא את בתו לרמון ברנגר הרביעי, רוזן ברצלונה, ובכך למעשה אוחדו ממלכת אראגון ורוזנות ברצלונה לישות אחת. אלפונסו השני (1196-1169) היה המלך הראשון של אראגון שהיה בו בזמן גם רוזן ברצלונה. הוא כבש את הטאיפה ששלטה באזור טרואל ובכך השלים את הרקונקיסטה של אראגון; כן הוסיף לממלכתו את פרובנס ורוסיון שבצרפת.

בתקופתו של חיימה הראשון "הכובש" (1213-1276) נוספו לממלכה האיים הבלאריים והטאיפות ששלטו באזור ולנסיה ומורסיה של היום. אזור מורסיה נמסר לקסטיליה, ובולנסיה הוקמה ממלכת חסות שהייתה כפופה לכתר אראגון. במאות ה-13 וה-14 הממלכה הקטלנית-אראגונית המשיכה להתפשט באזור הים התיכון, הן מבחינת הסחר הימי והן מבחינה פוליטית: פדרו השלישי "הגדול" (1276-1285) צירף לממלכה את סיציליה, חיימה השני (1291-1327) הוסיף את קורסיקה וסרדיניה, ובתקופתו של פדרו הרביעי (1336-1387) נוספו לתקופה גם הדוכסויות של אתונה ונאופטרייה ביוון, אך אלה האחרונות אבדו בזמן יורשו חואן הראשון.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ממלכת אראגון]] בוויקישיתוף