מנדט
ערך זה עוסק בייפוי כוח טריטוריאלי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מנדט הוא ייפוי כוח הניתן למעצמה כלשהי לשלוט באופן זמני או חלקי על טריטוריה שאוכלוסייתה עדיין אינה בשלה לשלטון עצמי או שהוטלו עליה סנקציות מסוימות. משימת הנאמן להדריך, לחנוך, ולפתח את הטריטוריה כך שיתאפשר לאוכלוסייה לכונן שלטון עצמי בר קיימא. המנדט אינו מוגבל בזמן ואמור להסתיים כאשר התושבים מסוגלים לנהל ענייניהם באופן עצמאי ולהקים מדינה.
לרוב מתייחסים למושג זה בהקשר לשיטת משטר המנדטים שפיתח חבר הלאומים, על פי סעיף 5 לאמנת חבר הלאומים. במסגרת מנדט חבר הלאומים נמסרו לניהול המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, בריטניה וצרפת, טריטוריות שהיו בשליטת מדינות שהובסו במלחמה זו, במיוחד האימפריה הגרמנית והאימפריה העות'מאנית. כתב המנדט שהיווה בסיס למנדט הבריטי על ארץ ישראל שונה מהמנדטים האחרים שנוצרו על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר בכך שהוא כלל בתוכו גם את הצהרת בלפור, שהבטיחה הקמת בית לאומי לעם היהודי.
