מנחם אוסישקין
.jpg) | |
| מנחם אוסישקין | |
| לידה | 14 באוגוסט 1863 |
|---|---|
| פטירה | 2 באוקטובר 1941 (בגיל 78) |
אברהם מנחם-מנדל אוּסישְקין (ברוסית: Усышкин; 14 באוגוסט 1863 – 2 באוקטובר 1941) היה מראשי הציונות, איש חובבי ציון וראש לקבוצה שכונתה ציוני ציון, אשר פעל רבות בקונגרסים הציוניים, יזם וניהל את "הכנסייה הארצישראלית" והקים מוסדות שונים של התנועה הציונית, ועמד בראש קרן קיימת לישראל.
תולדות חייו ופועלו
.jpg)
אברהם מנחם-מנדל אוסישקין נולד בשנת 1863 בעיירה הקטנה דוברובנה שברוסיה הלבנה (בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) במקור המשפחה מויטבסק, בלארוס. משפחה חב"דית אשר הייתה מקורבת לרבנים שניאור זלמן מלאדי והנצי"ב. בילדותו עברה משפחתו למוסקבה. הוא הרבה לעסוק בשאלת הזהות היהודית-לאומית עוד בצעירותו, כשנחשף לספרות התחייה הלאומית ואף ייסד אגודה של עלייה לארץ ישראל שהתאחדה עם תנועת ביל"ו. היה חבר באגודת "בני ציון" ולאחר מכן היה מראשי התאחדות אגודות חובבי ציון באזור מוסקבה, תנועות שדגלו בעלייה והתיישבות ציונית.
בשנת 1891 עבר לפלך יקטרינוסלב שברוסיה. הוא התוודע בווינה לבנימין זאב הרצל והתרשם מספרו מדינת היהודים. בקונגרס הציוני הראשון ב-1897 נבחר להיות "מזכיר לעברית" והשתתף בוויכוח על נוסח תוכנית בזל. בקונגרסים הבאים היה לחבר הוועד הפועל הציוני, פעל רבות למען החדרת השפה העברית, והתמנה למורשה הציוני של כל רוסיה הדרומית.
בעקבות הזעזוע מפרעות קישינוב שהיה עד להן בשנת 1903, ערך אוסישקין ביקור ארוך בארץ ישראל כדי לארגן ולאחד את היישוב היהודי. לשם כך נוסדה ביוזמתו בזכרון יעקב "הכנסייה הארצישראלית" בהשתתפות 67 אנשי היישוב היהודי. אך למרות התקוות, נכשל ניסיון האיחוד תוך זמן קצר ביותר. היו שראו בו ניסיון של אוסישקין לקרוא תיגר על הרצל, בעיקר בשל התנגדותו החריפה לתמיכת הרצל בתוכנית אוגנדה. בכינוס ה"כנסייה" הביא אוסישקין אחרי מאבק קשה להחלטה חלוצית על זכותן השווה של נשים לבחור ולהיבחר, זו הפעם הראשונה בגוף יהודי כלשהו. בנוסף, גם תוכניתו לאגד את המורים לגוף אחד (מיד אחרי כינוס "הכנסייה") עלתה יפה: הוקמה "אגודת המורים העבריים בארץ ישראל", שהפכה מאוחר יותר להסתדרות המורים.
בשנת 1902 נבחר, באספה הכללית של חובבי ציון שהתקיימה באודסה, להיות ראש הוועד שיעסוק ברכישת קרקעות בארץ ישראל ומכירתן לאנשים פרטיים (בהמשך חברת גאולה שנוסדה למטרה זו בשנת 1904).
כאשר התפרסמה תוכנית אוגנדה ביוזמתו של הרצל, עמד אוסישקין בראש מתנגדיה ונאבק כדי לסכלה.[1] קריאתו להתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד התקבלה לבסוף בקונגרס הציוני העולמי השביעי ב-1905. בתקופה זו פרסם את חיבורו החשוב "הפרוגרמה שלנו". חיבור זה תרם להתעוררות לפעולה מעשית ולהתיישבות בארץ, ובו הונחו היסודות לזרם הציונות הסינתטית, שעיקרה שילוב בין פעילות מעשית לפעילות מדינית כדי להגשים את הציונות בארץ-ישראל.
מ-1906 עד 1919 עמד בראש הוועד האודסאי ובתפקיד זה אף ביקר בארץ ישראל ימים ספורים טרם מלחמת העולם הראשונה.[2]
משנת 1918 עמד בראש ועד הצירים, שנבחר כדי לארגן את היישוב בארץ מצד אחד, וכדי לקשר בינו לבין השלטון הבריטי מצד שני. אוסישקין היה בעל השפעה בייסוד אספת הנבחרים והוועד הלאומי ופעל רבות למען החדרת השפה העברית כלשון לאומית רשמית. יחד עם חיים ויצמן פעל להקמת האוניברסיטה העברית.
בפברואר 1919 ייצג את התנועה הציונית בועידת ורסאי בפריז, שם נשא נאום בעברית שעורר הד רב, בו קרא להקמת מדינה יהודית. באותה שנה עלה לארץ ישראל. ביוני 1920, בקבלת פנים רשמית לנציב העליון הרברט סמואל, סירב אוסישקין ללחוץ את ידו של המופתי של ירושלים, כאמל אל-חוסייני, ויצר בכך תקרית דיפלומטית שהוזכרה לימים כמה פעמים מפיו של אמין אל-חוסייני. אוסישקין הסביר את סירובו לגד פרומקין בנימוק "איך יכולתי להושיט ידי לשלום לראש הדת שבניה עינו בנות ישראל".[3] בקונגרס הציוני ה-13 בשנת 1923 לא נבחר עוד לראש הוועד הפועל הציוני, עקב חילוקי דעות עם חיים ויצמן, ותחת זאת נתמנה ליו"ר הקרן הקיימת לישראל. בתפקידו כראש הקרן (שבו כיהן עד יום מותו ב-1941), נקנו על ידי חברת הכשרת היישוב קרקעות רבות עבור הקק"ל ויוערו יערות; גולת הכותרת הייתה גאולת קרקעות עמק יזרעאל. במסגרת תפקידו פעל רבות נגד חוקי המנדט שהגבילו רכישת אדמות. אוסישקין היה פעיל ביותר גם בקונגרסים הציוניים: ב-1935 נבחר לנשיא הוועד הפועל הציוני וב-1936 נאבק נגד תוכנית החלוקה של ועדת פיל. מאימרותיו: "בשנאה מהרסים עולמות, באהבה בונים עולמות".[4]
משפחתו
בתו רחל נישאה ב-1923 בירושלים לשמעון פריץ בודנהיימר, בנו של מקס בודנהיימר.
בנו, שמואל אוסישקין היה חבר בית הדין של הקונגרס הציוני, וחבר המרכז העולמי של ברית הציונים הכלליים,[5] נישא לאלזה, בנם הוא הארכאולוג דוד אוסישקין.[6]
הנצחה
.jpg)
ב-1941 נפטר ונקבר לבקשתו על הר הצופים במערת ניקנור הנמצאת במתחם הגן הבוטני הלאומי, אותה קיווה להפוך לפנתיאון לאומי של גדולי האומה. המתחם נמצא באוניברסיטה העברית בהר הצופים. אוסישקין דאג להעלות לשם את עצמותיו של פינסקר מאודסה אך תוכניתו לא התממשה מעבר לכך והם היחידים שנקברו שם. לאחר קום המדינה הוקמה חלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בתוך ירדן.
אוסישקין זכה להנצחה עוד בחייו: לכבוד יום הולדתו ה-70 החליט ועד שכונת רחביה בירושלים להסב על שמו את רחוב קרן קיימת לישראל בו הוא התגורר.[7] בעקבות כך, רח' שמואל הנגיד שונה לרח' קרן קיימת לישראל, ושמו של שמואל הנגיד הונצח ברחוב סמוך.[8] ישנה גרסה נוספת שהשתרשה, לפיה שמו הקודם של רח' אוסישקין היה יהודה הלוי.[9] עם זאת, המקורות ההיסטוריים אינם תומכים בגרסה זו, ובפרט מראים שיהודה הלוי היה שמו הקודם של גן הכוזרי.[10]
עוד בחייו נקרא הקיבוץ כפר מנחם על שמו, וכן נקראה על שמו קבוצת היישובים באצבע הגליל המכונה מצודות אוסישקין.
לאחר מותו הונצח שמו ברחובות ערים ובמוסדות רבים בכל רחבי ישראל, וביניהם: מוזיאון בית אוסישקין על יד קיבוץ דן, ובתי ספר ע"ש מנחם אוסישקין בערים: נתניה, רמת השרון, כפר סבא, תל אביב ונהריה. האודיטוריום הגדול בבנייני האומה נקרא על שמו, אולם אוסישקין.
הקרן הקיימת קבעה פרס ספרותי לזכרו שניתן בעבר, פרס אוסישקין.
אולם הכדורסל ההיסטורי של הפועל תל אביב נקרא באופן בלתי רשמי על שמו (בשל מיקומו ברח' אוסישקין). אחרי שהאולם נהרס ב-2007, הוקם מועדון כדורסל חדש - "הפועל אוסישקין תל אביב" שבשנת 2010 הפכה להפועל תל אביב.
מפרסומיו, חיבוריו וספריו
.jpg)
- גאולת הקרקע לאור הגאות הכלכלית בארץ , ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תרצ"ג-1933.
- דברים אחרונים, מבוא מאת א. ציוני (יצחק וילקנסקי) וולקני, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"ז-1947.
- קול האדמה, פרקי מחשבות וזכרונות, תל אביב: ידיעות אחרונות, תש"ח-1948.
- הפרוגרמה הציונית שלנו, ורשה: ציוני ארץ-ישראל, תרס"ה-1905.
- ספר אוסישקין (ליובל השבעים שלו), ירושלים: הוועד להוצאת הספר, תרצ"ד-1934.
- מנחם אוסישקין: מנהיג העם, מבשר התחיה, איש ירושלים, גואל הקרקע – מדבריו, במלאת שנה לפטירתו (י"ב בתשרי תש"ג), ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"ג-1943.
- והנה אלה מצפון ומים, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"א-1941.
- דברים בעיתם, אודסה: תרע"ח-1918.
- דער ערפאלג פון דער יודישער קאלאניזאציע אין ארץ ישראל, אדעססא 1907.
לקריאה נוספת
.jpg)
ספרים
- שלום שווארץ, אוסישקין באגרותיו: ממוסקבה ועד ירושלים, ירושלים: ראובן מס, תש"י-1949. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף ויץ, אוסישקין – שרטוטים לדיוקנו, ירושלים: תשכ"ב-1962.
- יוסף גולדשטיין, אוסישקין – ביוגרפיה, ירושלים: מאגנס, תשס"א-2001.
- שוש סיטון, חינוך ברוח המולדת - התכנית החינוכית של מועצת המורים למען הקק"ל (1953-1925), עמ' 11–78, בתוך דור לדור - קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך י"ד, ה'תשנ"ט, 1998, אוניברסיטת תל אביב
מאמרים
- נורית גוברין, על שלושה ועל רביעי : "ארבעה שומרים" מאת מנחם אוסישקין, בתוך עיתון 77, 56, תשמ"ד-1984.
- מזכרונות מנחם אוסישקין, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב'. פרק סה: "בליל פסח בירושלים עם אחד העם" (1891), עמ' 695–698; פרק עה: "שעות כושר שהוחמצו" (1903), עמ' 772–773.
- יוסי כץ, המפנה ביחסם של אוסישקין וחובבי ציון לפיתוח ירושלים ולהקמת האוניברסיטה העברית לפני מלחמת העולם הראשונה , בתוך: "ירושלים בתודעה ובעשיה הציונית", תשמ"ט-1989.
- מתתיהו מינץ, בורוכוב ואוסישקין בעת פולמוס אוגאנדה, בתוך: "אסופות", מס' 12, תשכ"ח-1968
- חיים ראובן רבינוביץ, מ.מ. אוסישקין ויחסו לדת, בתוך: "שנה בשנה", תשל"ב-1972.
- יאיר שפירא, שרוצה להיקבר שם אצל פינסקר: אתגרי צוואתו וקבורתו של מנחם מנדל אוסישקין, בתוך: עת־מול, 233, 2014, עמ׳ 19–22.
- יאיר שפירא, מערת ניקנור בהר הצופים: הפנתאון שקדם להר הרצל, בתוך: ארץ-ישראל, כרך כ"ח, 2007, עמ׳ 454–462.
- דותן גורן, זכר איש הברזל בעיר אבן ושמיים: הנצחת אוסישקין בירושלים – מהעיר העתיקה לבנייני האומה", עת־מול, 233 (מרץ 2014), עמ' 23–26.
- דותן גורן, נמצא במותו נפרד מעמו: ביקורים בקבר אוסישקין בתקופת ירושלים החצויה, עת־מול, 241 (יולי 2015), עמ' 30–33.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- כתבי מנחם אוסישקין בפרויקט בן-יהודה
זיכרון אוסישקין במרחב ובנוף - דותן גורן, בערוץ אוניברסיטת בר-אילן, 2015, סרטון באתר יוטיוב
מנחם אוסישקין מברך את סרטי כרמל, 1936, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- ד"ר יוסף אבינרי, אברהם מנחם אוסישקין, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 132, תשרי תשע"א, עמ' 4
- מנחם אוסישקין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים ירושלים (סימול החטיבה: A24)
- בן-ציון אייזנשטט, ר' אברהם מענדיל אוסישקין, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמוד 7, באתר HebrewBooks
- מנחם אוסישקין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- מידע על מנחם אוסישקין בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם מנחם (מנדל) אוסישקין, באתר תנועת העבודה הישראלית
- אברהם מנחם מנדל אוסישקין (הקישור אינו פעיל), באתר מוזאון הרצל
- יוסף גולדשטיין, אוסישקין ו"פרשת אוגנדה" : בין אידאולוגיה לפוליטיקה, הציונות כ', תשנ"ו-1996
- ישראל רוזנסון, בסוכה עם מנחם מנדל (אוסישקין), מקור ראשון, מוסף "שבת", 16 באוקטובר 2011, גיליון 740
שגיאות פרמטריות בתבנית:TheMarker
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ט. גרקן, ראשיתו של עמק, באתר TheMarker, רשימה היסטורית על המסע שנערך מאחורי הקלעים עד יום ההתיישבות הראשון בעין חרוד.- קרן קיימת לישראל: עשור שלישי (1921–1930)
- יום פטירת אוסישקין, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- מנחם אוסישקין, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
הערות שוליים
- ^ י.ק, אוסישקין אברהם מנחם (מנדל), האנציקלופדיה העברית שני אוסטרליץ-איסטיס, הוצאת ספרת פועלים, 1988, עמ' 31-36
- ^ פרק "עבודתי בגימנסיה" של יצחק יעקבי אצל העורך ח. מרחביה, "הגמנסיה העברית בירושלים - ספר היובל: תרס"ט - תשי"ט", ירושלים תשכ"ב, עמ' 30
- ^ גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, עמוד 224; התקרית והשלכותיה נדונות אצל אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 229–230
- ^ פרופ'אדיר כהן, "ספר הציטטות הגדול", הוצאת כנרת, 1966, עמוד 527
- ^ ראו עליו עוד: 'אוסישקין, שמואל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 33.
- ^ תולדות משפחת אוסישקין
- ^ דואר היום, 29 בינואר 1934, עמ' 4
- ^ לדיון מקיף ומקורות נוספים ראו דותן גורן, אביר משוררי ציון מול "איש הברזל", עת־מול, 247 (אוגוסט 2016) עמ' 23–26, וכן הרצאתו של דותן גורן, זיכרון אוסישקין במרחב ובנוף, יוני 2015 (הדיון ברחוב אוסישקין מתחיל בדקה 18:50). מאמר מסכם מופיע בבלוג הספרייה הלאומית - שיר אהרון ברם, מי העלים את רבי יהודה הלוי משכונת רחביה בירושלים?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 14.09.2021
- ^ אנשיל פפר, האם אוסישקין ייפול שנית, גם בבירה?, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2007
- ^ השם "שדרות יהודה הלוי" ניתן לשדרות שבין רחוב רח' בן-גבירול לרח' אבן-עזרא ברחביה, ראו דואר היום, 23 במרץ 1926, עמ' 4. השם הוחלף ל"גן הכוזרי" ב-1962, ראו דותן גורן, אביר משוררי ציון מול "איש הברזל", עת־מול, 247 (אוגוסט 2016) עמ' 23–26. ראו גם תגובה למאמר של אנשיל פפר: תום שגב, מה רוצים ממנחם אוסישקין, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007
- יהודים בלארוסים
- חברי הציונים הכלליים
- פעילים ציונים ברוסיה
- משתתפי הקונגרס הציוני העולמי הראשון
- משתתפי הקונגרס הציוני העולמי השני
- ראשי ההסתדרות הציונית
- ראשוני הציונות
- חובבי ציון
- ציוני ציון
- ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישוב
- חברי הכנסייה הארצישראלית
- חברי אספות הנבחרים
- חברי הוועד הלאומי
- יושבי ראש הקרן הקיימת לישראל
- גואלי אדמות בארץ ישראל
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- אגודת בני משה
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אישים שעל שמם פרס ספרותי
- רחביה: אישים
- מנחם אוסישקין
- ארץ-ישראלים שנולדו ב-1863
- ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1941
- יהודים הקבורים בירושלים