מסכת מכשירין

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מסכת מכשירין היא המסכת השמינית בסדר טהרות, שהוא הסדר הששי במשנה, ויש בה ששה פרקים. על המסכת אין תלמוד בבלי או ירושלמי.

רקע

המסכת עוסקת בעיקר בדינים הנוגעים להכשרת מאכלים לקבלת טומאה, כלומר באילו תנאים מאכלים רגילים, שלא יכולים להיטמא יהפכו למאכלים המסוגלים להיטמא, על ידי המשקים (משקאות) הנופלים עליהם. בערך זה אין משמעות המילה "הכשרה" הכשרה לאכילה או הפיכת מזון לכשר, כבשפה המודרנית, אלא נתינת אפשרות.

בספר ויקרא[1] מובאים דיני טומאת שרץ. השרצים המטמאים מוגדרים, ומוסבר אופי פעולתם על כלים, מזון ומשקה. כך לדוגמה, שרץ שנופל לתוך כלי חרס מטמא אותו ומחייב את שבירתו. בהמשך הפרשייה התורה מבחינה בין פעולת השרץ על אוכלים יבשים ורטובים:

מכל האֹכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים יטמא, וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:

וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע, טהור הוא:

וכי יֻתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם:

כלומר מאכל מסוגל להיטמא על ידי נבלת השרץ רק כאשר לאחר שהוא מורטב על ידי מים, אך מאכל שלא הורטב מעולם לאחר שנקטף מן השדה - לא נטמא ממגעו בשרץ, או מכל טומאה אחרת. תכונה זו מכונה "קבלת טומאה" - ולפי התורה כאשר נותנים מים על המאכל מכשירים אותו לקבל טומאה מכאן ולהבא, אפילו לאחר שיבשו המים.

חכמי המשנה הפשיטו את הכלל הזה והגדירו את שבעת המשקים - יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים, שמסוגלים למלא את תפקיד המים בהכשרת המאכל לקבל טומאה. בנוסף, על ידי דיוק בלשון הפסוק "כי יֻתן" הם דרשו שנתינת המים על המאכל צריכה להיות ברצון. כלומר, כדי שמאכל יוכשר לקבלת טומאה, יש צורך בגילוי דעת - ישיר או עקיף - של בעלי המאכל, שהוא מעוניין שהמאכל יירטב. הסכמה זו נקראת "רצון הבעלים". בפרק האחרון מופיעה הדרכה לאדם ההולך לשוק, איזה מן המאכלים הורטב במהלך הטיפול בו, כגון קמח וסולת, ואיזה לא, כגון ביצים ופירות יבשים. אלו שכבר הורטבו, והוכשרו לקבל טומאה - מוחזקים כטמאים בפועל, בגלל מגעם של לקוחות שאינם מקפידים על טהרתם.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, נכון היה שלאחר מסכת נידה תופיע מסכת זבים (שכן נידה היא מקרה כללי של זוב). אך מכיוון שהקדים הכתוב בפרשת "ויהי ביום השמיני"[2] את דיני המסכת על פי דיני זוב המופיעים בפרשת "זאת תהיה תורת המצורע"[3], הוקדמה אף המסכת.

פרקי המסכת

  1. כל משקה שתחילתו לרצון (שש משניות [4]) - "מה נחשב רצון" לעניין רצון הבעלים להכשרה לטומאה באוכלין.
  2. זיעת בתים (אחת עשר משניות) - הכשרה לטומאה של בריכה אליה נופלת זיעת הבעלים, דיני עיר שגרים בה ישראלים וגויים וכן דיני רוב ומיעוט באופן כללי.
  3. שק שהוא מלא פירות (שמונה משניות) - מפרק זה ועד לפרק ו' משנה ד' חוזרת המסכת לדיון שהחל בפרק א' בעניין הכשרת אוכלין לטומאה.
  4. השוחה לשתות (עשר משניות).
  5. מי שטבל בנהר (אחת עשר משניות).
  6. המעלה פירותיו לגג (שמונה משניות) - משנה ד' בפרק מפרטת את שבעת סוגי המשקים המכשירים מאכל לקבל טומאה (טל, מים, יין, שמן, דם, חלב ודבש דבורים). בהמשך מפרטת המסכת "תולדות" למשקים שנמנו, משקאות שהם טמאים ומכשירין ומשקאות שאינם מטמאים ולא מכשירין.

בסך הכל יש במסכת 54 משניות.

מלבד הפרטים האלו, כל שאר הפרקים מגדירים מה נחשב "רצון" לעניין רצון הבעלים להכשרה לטומאה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל"ח
  2. ספר ויקרא, פרק ט', פסוק א'
  3. ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוק ב'
  4. מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0