מפקד בני ישראל
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
בפרשת פנחס, לקראת הכניסה לארץ ישראל, נערך מפקד מבני ישראל. בפרק כ"ו מובאת הסיבה לכך:
וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ, אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ- בֵּין רַב, לִמְעָט.
המטרה לחלק את הארץ לפי "מספר" השמות. לתכנן את חלוקת הארץ לנחלות משפחתיות. ואילו, בפרשת במדבר, לפי ספר במדבר, פרק א' המטרה היא לפקוד כל זכר, יוצאי צבא מבן 20 שנה ומעלה. וכך כתוב:
שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם- בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל- תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן .
אחת מהסיבות לעריכת מפקד היא הערכת המצבה של הכוח האדם הצבאי.
הפרש בין המפקדים
כאשר אנו משווים את התוצאות של שני המפקדים, אנו מקבלים ממצא מפתיע, חלפו כמעט 40 שנה וכמעט אין הבדל במספר הנפקדים: המפקד הראשון: "וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים" - דהיינו - 603,550.[1]המפקד השני: "שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים" - דהיינו, 601,730 .[2]
יש להדגיש שהמניין הכללי אמנם דומה, אך במניינם של השבטים כשלעצמם יש שינויים בין המפקדים - חלקם גדולים. למשל, שבט שמעון פחת בכשני שלישים (מ-59,600 ל-22,200). שבט מנשה גדל בכ-20,000 איש (מ-32,200 ל-52,700).
ד"ר יצחק מייטליס[3], מעלה השערה לגבי הסיבה להבדל:[4] במפקד הראשון פקדו רק את הגברים בני עשרים ומעלה ואילו במפקד השני פקדו את ראשי המשפחות. המונח "כל זכר בהם" לא מופיע במטרת המפקד השני ולכן בנות צלפחד שהן ראשי משפחות יכולות לבוא ולתבוע נחלה.
המסקנה היא שמספר בני ישראל במדבר התמעט במידה ניכרת. להערכת יצחק מייטליס "מספרם הכולל ( של בני ישראל) במפקד השני היה כרבע מהמספר במפקד הראשון". אם נסקור את האירועים במדבר אכן היו שורה של אסונות שגרמו לאבדן בנפש: בתבערה, בקברות התאוה, בחטא המעפילים, במגפה בעקבות מחלוקת קורח, במעשה הנחשים והשרפים ובעקבות הזנות של בנות מואב. בנוסף, דור המדבר (כל האנשים שהיו בני עשרים ומעלה בשעת חטא המרגלים), נמחה כולו, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה.
החוקר מוצא לממצא שלו תמיכה ממקור נוסף: המלחמות הראשונות שערך יהושע בארץ ישראל. אם היו 600,000 יוצאי צבא הרי היה מדובר בצבא ענקי. בקרב על העי מדובר על 30,000 איש.[5] אפילו דבורה הנביאה מדברת על: " מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל".[6]
מסכם עורך הכתבה במקור ראשון: עיון בשני המפקדים שבספר במדבר מעלה שאלות רבות, שהתשובה עליהן מפתיעה, ומעידה על ירידה דמוגרפית דרמטית. ביטוי מספרי לכך מביא ד"ר יצחק מייטליס: "עם ישראל היה עם רב, אך לא בסדר גודל של כשני מיליון נפש ומעלה, כפי שהיה במפקד הראשון.
גיל הנפקדים
בעוד שהגיל המינימלי לנפקדים מפורש בתורה - גיל 20, הגיל המקסימלי לא מפורש במקרא. הראשונים נחלקו בדבר זה; יש מהם שכתבו כי לא הייתה בזה בכלל הגבלה, ואף הזקנים נמנו[7], אולם מרביתם כתבו כי המפקד לא מנה את אלו שמעל גיל 60, שאלו פטורים היו מהצבא[8].
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך כ"ו, ערך "ישראל", פרק ד' ("מפקד בני ישראל"), טורים קצ"ו-קצ"ז
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק מ"ו
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק נ"א
- ^ ד"ר לארכאולוגיה, מחבר הספר "לחפור את התנ"ך" הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2006
- ^ מקור ראשון ,כ' תמוז תשס"ז, מוסף השבת במאמר: תוצאה שונה - למפקד שונה
- ^ ספר יהושע, פרק ח', פסוק ג'
- ^ ספר שופטים, פרק ה', פסוק ח'
- ^ תוספות, בבא בתרא, דף קי"ז, עמוד ב', ד"ה מכאן; אברבנאל, במדבר, פרק א'.
- ^ רש"י על הש"ס, סנהדרין, דף קי"א, עמוד א', ד"ה מה ביאתם; רש"י על הנ"ך, שיר השירים, פרק ג', פסוק ז', ד"ה מגבורי ישראל; רמב"ן, במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ס"ד-ס"ה; רקנאטי, במדבר, פרק א', פסוק א'; רבי יהושע אבן שועיב, דרשות, פרשת שלח, ד"ה ומה שיש; ספורנו, במדבר, פרק א', פסוק מ"ה.
