מקאמה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
מקאמה (בערבית: مقامة, אספת שבט, סיפור שמספרים באספתו, ומכאן השם העברי 'מחברת', במובן חבורה) היא יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים.[1] מקאמות היו נפוצות בשירה הערבית של ימי הביניים, וממנה הגיעו לספרות העברית של יהדות ספרד.
חוקר הלשון יהודה רצהבי עמד על מאפייניה של המקאמה:
המחברת בצורתה המקורית היא יצירה קטנה, בעלת עלילה קצרה, שגבוריה הם שניים. היא כתובה בפרוזה חרוזה, מתובלת בסממנים רטוריים עשירים ולרוב משולב בה שיר. שתי הנפשות הפועלות במחברת הם גיבור ראשי ומספר. הגיבור הראשי הוא אישיות רבת-גוונים: משכיל בכל חכמה, שנון בלשונו, מליץ ומשורר. טיפוס יוצא-דופן ואדם שלא מן היישוב, אוהב חופש ונדודים ואינו מסוגל לחיות במסגרת קבועה של חברה. בדמותו יש גם מן השלילה: הוא הרפתקן-נוכל, המשיג לעיתים את חפצו ומבוקשו בדרכים לא כשרות. משוטט בעולם ומופיע בדמויות מתחלפות, ופעמים אף נוגדות: פעם כחסיד ומטיף ופעם כהולל פורק עול דת ומוסר. הוא איש תחבולות ומזימות, וההצלחה מאירה לו פנים בכל עת. המספר-המגיד הוא מכר ישן של הגיבור, המלווה אותו בכל צעדיו. הוא מזהה אותו בכל הופעותיו הבדויות ומתפעל מהעזותיו, והוא הפותח את המחברת ומספר על מעשיו ומעלליו של הגיבור. שני הגיבורים הם, איפוא, בבחינת עיקר וטפל.
— יהודה רצהבי, "אלוף בצלות לאור המחברת העברית", בספר שבעריכת הלל ברזל, מאסף: מוקדש ליצירת חיים נחמן ביאליק, הוצאת מסדה, 1975
המקאמה הערבית בימי הביניים
ערך מורחב – המקאמה הערבית
ראשיתה של המקאמה ביצירתו של הסופר הערבי בדיע א-זמאן אל-המד'אני, יליד המדאן בן המאה העשירית. המשיך בדרך זו והרחיבה אל-חרירי במאה ה-11. המקאמות של שני יוצרים אלה מתמקדמות בעלילותיהם של גיבורים נכלוליים, שנדודיהם ומעשיהם מסופרים בפני אספת השבט על ידי המספר. הגיבור הנכלולי מפגין שליטה וירטואוזית בשירה הערבית (או בעברית המקראית, כאשר מדובר במקאמה עברית) ובפילוסופיה הקלאסית. במקאמה אופיינית יש כחמישים אפיזודות, שבהן הגיבור הנכלולי, בדרך כלל תחת מסווה, מוציא בתחבולותיו מהמספר את כספו, ומוביל אותו לאירועים מביכים ולעיתים אף אלימים. חרף זאת, המספר ממשיך לתור אחר חברתו של הגיבור, מוקסם מיכולתו הרטורית.
כתבי יד של יצירתו של אל-חרירי אוירו לעיתים קרובות במיניאטורות. אל-חרירי פיתח את הסגנון הרטורי של המקאמה, לדרגה שהפכה את יצירתו לחומר לימוד לתורת הנאום, וכבסיס למילונאות של הערבית של המאה ה-8 והמאה ה-9.
מקאמה בספרות העברית של ימי הביניים
יהודה אלחריזי תרגם את המקאמות של אל-חרירי לעברית, בערך בשנת 1218, וקרא להן "מחברות איתיאל" ("מחברת" כאן היא במשמעות של "מקאמה"). כשנתיים לאחר מכן כתב אלחריזי את המקאמות שלו, "תחכמוני".
מקאמות עבריות נוספות התרחקו מסגנונם של אל-המדאני ואל-חרירי. יוסף אבן זבארה, שחי בברצלונה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13, כתב את "ספר שעשועים", שבו המחבר, המספר והגיבור הנכלולי הם כולם אבן זברה עצמו.
"מחברות עמנואל" של עמנואל הרומי אף הן מקאמות.
מקאמה בספרות העברית המודרנית
מקאמה נודעת היא יצירתו של חיים נחמן ביאליק, "אלוף בצלות ואלוף שום".
בעברית בת ימינו משמש המושג "מקאמה" גם לתיאורה של פרוזה מחורזת. בין מחברי המקאמות בעברית עכשווית אפשר למנות את חיים חפר, שפרסם במשך למעלה מעשור מקאמה שבועית בענייני דיומא בעיתון "ידיעות אחרונות", ואת השדרן איזי מן שחיבר מספר גדול של מקאמות עבור אירועים וטקסים ממלכתיים של מדינת ישראל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דן פגיס, מקאמות עבריות וסיפורים אחרים בפרוזה מחורזת, תשל"ד
- יהודה רצהבי, ילקוט המקאמה העברית, 1974
- שלמה דב גויטיין, "המקאמה והמחברת", מחברות לספרות ה', 1951
- נורית גוברין, "סגנון המקאמה בספרות העברית בדורות האחרונים", מאסף ח-ט (בעריכת ישראל כהן ודב סדן), תשכ"ח (נדפס שוב בספרה קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 369–397)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מקאמה |
הערות שוליים
- ^ חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר שני, כרך א', הוצאת מוסד ביאליק ודביר, תל אביב, תשכ"א
