מריאנו רחוי
.jpg) | |||||||
| לידה |
סנטיאגו דה קומפוסטלה, המדינה הספרדית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ספרד | ||||||
| מפלגה | המפלגה העממית | ||||||
| |||||||
.jpg)
מריאנו רחוי בריי (בספרדית: Mariano Rajoy Brey; נולד ב-27 במרץ 1955) הוא מדינאי ספרדי אשר כיהן כראש ממשלת ספרד בין השנים 2011 עד 2018. רחוי עמד בראש המפלגה העממית (PP) מאז 2004. אחרי שהיה מועמד המפלגה לראשות הממשלה במערכות הבחירות של 2004 ו-2008 ועמד אחריהן בראשות האופוזיציה, הוא הוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-2011. ב-1 ביוני 2018 נפלה ממשלת רחוי בהצבעת אי-אמון בשל שחיתות.
ביוגרפיה
מריאנו רחוי נולד בסנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה, ולמד משפטים באוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה. בגיל 24 עבר את הבחינות להצטרפות לשירות הציבורי, והפך לרשם מקרקעין.[1]
ב-1981 הצטרף למפלגת "הברית העממית" (AP - "Alianza Popular", מפלגת ימין שנוסדה על ידי שרים בממשלות פרנקו, ושהתגלגלה בהמשך להיות "המפלגה העממית"), ונבחר מטעמה כנציג לפרלמנט האזורי הראשון של הקהילה האוטונומית גליסיה, וב-1982 מונה כשר בממשלת הקהילה. ב-1986 נבחר כראש מועצת המחוז פונטוורדה, וגם כאחד מנציגי המחוז בבית התחתון של הפרלמנט הספרדי. בהמשך השנה התפטר מהפרלמנט על מנת לשמש כסגן ראש הממשלה האזורית של גליסיה.
ב-1989, כש"הברית העממית" התאחדה עם מפלגות נוספות על מנת ליצור את "המפלגה העממית", נבחר רחוי כחבר הוועד הפועל הארצי של המפלגה. ב-1993 נבחר מחדש לפרלמנט הספרדי.
עם ניצחון "המפלגה העממית" בראשותו של חוסה מריה אסנאר בבחירות של 1996, מונה רחוי, שהיה מקורבו של אסנאר, לשר המנהל הציבורי, וב-1999 עבר להיות שר החינוך והתרבות. רחוי ניהל את הקמפיין של מפלגתו בבחירות של 2000 בהן היא זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט. בעקבות כך הוא מונה לסגן ראשון של ראש הממשלה. ב-2001 עבר לכהן כשר הפנים וכיהן בתפקיד עד 2002. כשאסנאר עמד לפני סיום כהונתו השנייה כראש ממשלה הוא קיים את הבטחתו לא לרוץ לקדנציה שלישית ותמך במועמדותו של רחוי להיות מחליפו כמועמד המפלגה לראשות הממשלה.
לקראת הבחירות שנערכו ב-14 במרץ 2004 הובילה המפלגה העממית בראשותו של רחוי בסקרים. אולם הפיגועים במדריד שהתרחשו שלושה ימים לפני הבחירות, ב-11 במרץ שינו את התמונה. הממשלה, כולל רחוי עצמו, טענה כי ככל הנראה המחתרת הבסקית אט"א עמדה מאחורי הפיגועים. אולם כשהתברר יותר ויותר שמבצעי הפיגוע היה טרוריסטים מוסלמיים שפעלו בהשראת אל-קאעידה חלה התמרמרות בציבור נגד הממשלה, מה שהוביל לניצחון מפתיע של המפלגה הסוציאליסטית בראשות ספאטרו.
למרות ההפסד בבחירות נבחר רחוי בוועידת המפלגה בהמשך השנה ליו"ר המפלגה. והנהיג אותה גם בבחירות של 2008 בהן שוב הפסיד לספאטרו, ולקראת הבחירות של 2011. כראש אופוזיציה התנגד לרבות מהרפורמות של ספאטרו. רחוי תקף את התנהלות הממשלה בהתמודדותה מול המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-2008, ושהוביל למשבר קשה בספרד ב-2010 ו 2011, אולם נמנע מלשרטט תוכנית פעולה אלטרנטיבית ברורה.
ראש ממשלת ספרד
כהונה ראשונה (2011-2015)
בבחירות הכלליות שנערכו ב-20 בנובמבר 2011 זכתה המפלגה העממית בראשות רחוי לניצחון עם 43% מקולות המצביעים שהביאו את מפלגתו לרוב מוחלט של 186 מתוך 350 המושבים בבית התחתון של הפרלמנט.[2] ב-21 בדצמבר הושבע כראש ממשלה.[3] ממשלת רחוי הוקמה ב-21 בדצמבר 2011 עם 13 שרים - הממשלה הקטנה ביותר בתולדות ספרד הדמוקרטית.
תוכנית הקיצוצים
חודשים ספורים אחרי כניסתו לתפקיד הכריזה ממשלתו על תוכנית צנע דרסטית שכללה קיצוץ תקציב הממשלה ב 16.9%, העלאת מיסים של 27.3 מיליארד יורו והקפאת שכר במגזר הציבורי.[4] אך כבר ביולי, זמן קצר אחרי שהתקציב נכנס לתוקפו הוא נאלץ להחריף את צעדי הצנע בשביל לעמוד ביעדי הגרעון שעליהם הסכים האיחוד האירופי להתפשר.[5] ספרד קיבלה מקרן החילוץ האירופית תוכנית סיוע שהעמידה לרשותה עד 100 מיליארד אירו לחילוץ המערכת הבנקאית, אך רחוי החליט להימנע מלקבל תוכנית חילוץ כוללת כפי שקיבלה יון.[6][7]
שערוריית השחיתות
ב-30 בינואר 2013 התפוצצה פרשת שחיתות חמורה כאשר העיתון "אל פאיס" פרסם מסמכים של הגזבר לשעבר של המפלגה העממית, לואיס ברסנס, על פיהם רחוי ובכירים אחרים במפלגתו קיבלו באופן לא-חוקי כספים מחברות בנייה ואנשי עסקים.[8] הפרשה פגעה במעמדו והביאה לקריאות להתפטרותו, אך הוא הכחיש את הטענות נגדו והמשיך בתפקידו.[9] ב-7 בפברואר 2013 חתמו כמיליון אנשים על עצומה הקוראת לרחוי להתפטר מתפקידו.[10]
כהונה שנייה (2016-2018)
הבחירות שהתקיימו ב-20 בדצמבר 2015 התאפיינו באיבוד אמון הציבור במערכת הפוליטית ובפרט בשתי המפלגות הגדולות. המפלגה העממית של רחוי הגיעה למקום הראשון אך איבדה בחדות מכוחה וזכתה רק בכ-29% מקולות המצביעים שהבטיחו לה 123 נציגים בבית התחתון. גם המפלגה הסוציאליסטית שמרה על המקום השני אבל תוך ירידה חדה בגודלה. מנגד עלו שתי מפלגות חדשות - פודמוס שצמחה משמאל למפלגה הסוציאליסטית, וסיודדאנוס (Ciudadanos - אזרחים) שצמחה במרכז ימין.[11] אחרי הבחירות לא הצליח רחוי לקבל תמיכה של אף מפלגה חוץ ממפלגתו בהמשך כהונתו, וויתר על הניסיון לקבל מהמלך את המנדט להקמת ממשלה. [12] גם הסוציאליסטים שניסו להקים קואליציה בתמיכה של סיודדאנוס נכשלו בכך, ובחירות חדשות נקבעו ל-26 ביוני, כשבינתיים רחוי ממשיך לעמוד בראש ממשלת מעבר. בבחירות החוזרות התוצאות לא השתנו בצורה משמעותית, אם כי מפלגת העם רשמה עליה קטנה בכוחה ל-33% מהקולות שהעניקו לה 137 נציגים בבית התחתון. [13] הסוציאליסטים דחו את הצעתו של רחוי לממשלת אחדות, וגם סיודדאנוס הודיעה שהיא תצטרף לקואליציה של מפלגת העם רק אם רחוי יפרוש מהנהגתה. [14] בספטמבר נכשל רחוי לקבל את אמון הבית התחתון בממשלת מיעוט בעזרת תמיכה מבחוץ של סיודדאנוס ושל מפלגה אזורית מהאיים הקנאריים. אבל בסוף אוקטובר, בימים האחרונים לפני שספרד עמדה להיכנס באופן אוטומטי למערכת בחירות שלישית רצופה, החליטה המפלגה הסוציאליסטית להימנע בהצבעת אמון חדשה ובכך לאפשר את הקמת הממשלה, ורחוי זכה לאמון בית הנבחרים ב-29 באוקטובר.
רחוי הנהיג קו תקיף נגד הניסיונות של קטלוניה לקיים משאל עם על פרישה מספרד, וממשלתו אף הגישה תביעה נגד הפרלמנט הקטלוני לבית המשפט החוקתי של ספרד.[15][16]
ב-1 ביוני 2018 נפלה ממשלת רחוי בהצבעת אי-אמון בשל שחיתות ובכך הוא סיים את תפקידו כראש ממשלת ספרד.[17]
קישורים חיצוניים
מריאנו רחוי, ברשת החברתית פייסבוק
מריאנו רחוי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- מריאנו רחוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מרקו שוורץ, מדריד, עמימות ועממיות, המפתח לניצחון בבחירות, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011
- ^ מאיה לקר, מדריד, מהפך בספרד: המפלגה השמרנית בראשות מריאנו רחוי זכתה בבחירות, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2011
- ^ Conservative Mariano Rajoy is sworn in as Spain's new prime minister, באתר CNN, 21 בדצמבר 2011
- ^ ספרד חשפה את תוכנית הצנע החריפה ביותר מאז ימי פרנקו, באתר TheMarker, 30 במרץ 2012
- ^ ספרד נוקטת צעד קיצוני: קיצוצים בסך 65 מיליארד יורו, אתר וואלה, 11 ביולי 2012
- ^ כלכלת ספרד מידרדרת; השווקים באירופה צנחו, באתר הארץ, 23 ביולי 2012
- ^ רחוי: ספרד לא זקוקה לתוכנית חילוץ, בינתיים, באתר כלכליסט, 17 בדצמבר 2012
- ^ ראש ממשלת ספרד חשוד בקבלת שוחד מחברות בנייה ואנשי עסקים במשך כעשור, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
- ^
החבל מתהדק, אך ראש ממשלת ספרד נאחז בכיסאו, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
- ^ "Una plataforma recoge un millón de firmas para pedir la dimisión de Rajoy". El País (בספרדית). elpais.es. 8 בפברואר 2013. נבדק ב-7 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מפלגת השלטון בספרד ניצחה בבחירות אך איבדה את הרוב המוחלט, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015
- ^ ראש ממשלת ספרד דחה את הצעת המלך לנסות לכונן ממשלה, באתר הארץ, 22 בינואר 2016
- ^ השמרנים ניצחו בבחירות בספרד, אך שוב יידרשו להקים קואליציה, באתר הארץ, 26 ביוני 2016
- ^ גם אחרי ניצחונם בבחירות, השמרנים בספרד לא מצליחים להקים ממשלה, באתר הארץ, 28 ביוני 2016
- ^ הקטלאנים הכריזו על "מפת דרכים" לעצמאות; מדריד: זו פרובוקציה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
- ^ הפרלמנט הקטלאני החליט: "כן" להיפרדות מלאה מספרד, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2015
- ^ אלדד בק, דרמה בספרד: ראש הממשלה הודח, באתר ישראל היום, 1 ביוני 2018
| ראשי ממשלת ספרד | ||
|---|---|---|
| ספרד הדמוקרטית | אדולפו סוארס • לאופולדו קאלבו סוטלו • פליפה גונסאלס • חוסה מריה אסנאר • חוסה לואיס רודריגס ספאטרו • מריאנו רחוי • פדרו סנצ'ס |  |
