מרשל מקלוהן
 | |
| לידה | 21 ביולי 1911 |
|---|---|
| פטירה | 31 בדצמבר 1980 (בגיל 69) |
| ענף מדעי | תקשורת |
| מקום מגורים | קנדה |
| הערות | ראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה באוניברסיטת טורונטו |
| תרומות עיקריות | |
| חוקר תקשורת, הקשר בין טכנולוגיה לשינויים בתרבות | |
הרברט מרשל מקלוהן (באנגלית: Herbert Marshall McLuhan; 21 ביולי 1911 – 31 בדצמבר 1980) היה פרופסור לאנגלית וראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה באוניברסיטת טורונטו שבקנדה. מקלוהן נחשב לאחד האבות המייסדים של ענף חקר המדיה, וחוקר של עתיד הטכנולוגיה. היה תלמידו של הרולד איניס והקדים את אלווין טופלר, את ניקולס נגרופונטה ואת ריי קורצוויל.
ביוגרפיה
מקלוהן נולד ביולי 1911 בעיר אדמונטון שבמחוז אלברטה שבקנדה. אביו, הרברט ארנסט מקלוהן, היה בעל עסק לנדל"ן, ואמו, אלזה נעומי מקלוהן, הייתה מורה בבית הספר. היה לו אח בשם מוריס שהיה צעיר ממנו בשנתיים. ב-1914 התמוטטו עסקי הנדל"ן של אביו, וב-1915 האב החליט להתגייס לצבא הקנדי. שירותו הצבאי לא נמשך זמן רב: הוא שוחרר כעבור שנה מסיבות רפואיות, והמשפחה עברה לוויניפג שבמחוז מניטובה[1].
בשנת 1928 החל מקלוהן ללמוד באוניברסיטת מניטובה בחוג ללימודי אנגלית. הוא השלים את התואר הראשון והשני במוסד זה, אך כאשר ביקש להירשם לאוניברסיטת קיימברידג' ללימודי דוקטורט באמצע שנות ה-30, סירבה האוניברסיטה להכיר בלימודיו הקודמים, והוא נאלץ להשלים את התארים מחדש, כשלזכותו נזקפה רק שנת לימודים אחת[2].
בקיימברידג' למד מקלוהן אצל מייסדי אסכולת הביקורת החדשה בספרות, פרנק ריימונד ליוויס ואיוור ארמסטרונג ריצ'רדס. עבודת הדוקטורט שלו, אותה הגיש בשנת 1942 עסקה בתומאס נאש, משורר ורטוריקן אנגלי מהמאה ה-16. עקב קרבות מלחמת העולם השנייה, לא נדרש מקלוהן להגיע לבריטניה על מנת להגן על עבודתו בעל פה, והוא קיבל את הדוקטורט על סמך העבודה הכתובה בלבד.
מקלוהן גדל במשפחה אירית-סקוטית. אמו הייתה בפטיסטית ואביו מתודיסט, אך בשנת 1937 המיר מקלוהן את דתו לנצרות קתולית. הוא נותר קתולי אדוק לאורך הקריירה שלו, ויש הטוענים שלדתו היה תפקיד חשוב במחקריו בפילוסופיה.
בשנת 1946 התמנה למרצה באוניברסיטת טורונטו.
רעיונותיו וכתביו
מקלוהן נודע כמי שטבע את הביטויים "המדיום הוא המסר" (כותרת ספרו שלהלן היא משחק מילים על הביטוי) ו"הכפר הגלובלי".
"המדיום הוא המסר" הוא משפט שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא שקובע את אופי החברה ולא תוכן המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב. הטכנולוגיה משפיעה על חיי האדם ועל אופן תפיסתו את העולם.
מקלוהן הפך לאישיות בתרבות הפופ בשנות ה-60 של המאה העשרים עם פרסום "להבין את המדיה: שלוחות האדם" (1964) ו-The Medium is the Message: An Inventory of Effects (עם המעצב קוונטין פיורה, 1967)[3].
מקלוהן מחלק את אמצעי התקשורת לשני סוגים[4]:
- מדיום קר - אמצעי תקשורת הפונים לכמה חושים בו זמנית, קיימת חלוקה ביניהם וכל חוש מקבל תשומת לב חלקית. לדוגמה: הטלוויזיה הפונה לכמה חושים בו זמנית.
- מדיום חם - אמצעי תקשורת הפונים לחוש אחד בלבד בחדות מלאה כאשר שאר החושים הם משניים. לדוגמה: קריאה בעיתון המפעילה חוש אחד - ראייה, האזנה לרדיו המפעילה חוש אחד - שמיעה וכדומה.
מקלוהן טען שכל מדיום הוא הרחבה של החושים, המשפיעה על הפרט ועל החברה בדרכים שונות ומרחיקות לכת, וסיווג אמצעי תקשורת ל"חמים" - אמצעים שמעסיקים את החושים באינטנסיביות ובבלעדיות, כגון דפוס, רדיו וקולנוע, ומנגד "קרים" - אמצעים בעלי עוצמה או נחישות פחותה, הדורשים יותר אינטראקציה מצד הצופה, כגון הטלפון והטלוויזיה.
למרות שחלק מקביעותיו ומהתאוריות שלו נחשבו לעיתים בלתי מובנות, המסר המרכזי של מקלוהן - שכדי להבין את העולם כיום צריך לחקור את השפעות המדיה - נותר נכון מתמיד בעידן האלקטרוני.
הביטוי "הכפר הגלובלי" נטבע על ידי מקלוהן ב-1959, ומופיע בספרו מ-1962 The Gutenberg Galaxy, מחקרו על ההשפעות הפסיכולוגיות והקוגניטיביות של הדפוס. לפי בנו אריק, מקור הביטוי עשוי להיות ספרו של ג'יימס ג'ויס "פיניגנז וייק", ממנו הרבה מקלוהן לצטט, או ספרו של פרסי וינדהאם לואיס (Wyndham Lewis) "אמריקה והאדם הקוסמטי"[5].
התזות המרכזיות של מקלוהן הן:
- העולם המכני-תעשייתי-מודרני היה עולם של התרחבות משום שהוא הרחיב את גופנו [המכונית למשל היא שלוחה מרחיבה (אקסטנציה) של הרגל]. לעומת זאת העולם האלקטרוני הוא עולם של התכווצות, משום שהמחשב הוא הרחבה של המוח והחברתיות שלנו.
- לכן העולם הופך להיות כפר גלובלי. העולם האלקטרוני מחבר בין מוחות כמו שהדיבור בעל פה מחבר את בני השבט הפרימיטיבי, ובניגוד לכתב ולדפוס המפרידים בין אינדיבידואלים ויוצרים את האובייקטיביות המודרנית ואת האינדיבידואל המודרני. התרבות האוראלית והתרבות האלקטרונית יוצרות הידהוד הממזג תודעות. בעוד שהכתב והדפוס מפרידים תודעות.
- מושגי היסוד של כל ציוויליזציה הם שיקוף של אמצעי התקשורת שלה. לכן המדיום הוא המסר. האדם מהחברה האוראלית מאמין במאגיה, האדם מחברת הכתב מאמין בדת, האדם מחברת הדפוס מאמין במדע.
- כשמופיעה טכנולוגיה חדשה אנו מרגישים בהתחלה כאילו השתילו לנו איבר חדש בגוף וכאילו האיבר הזה מנטרל איבר קודם שהיה קיים בנו. לכן נרקיס ונרקוזה באים מאותו שורש.
- מהפכות טכנולוגיות לא מתקדמות כמו צבא סדיר, אלא הן זוחלות כמו צבא גרילה וברגע הבלתי צפוי ביותר הן מזנקות מן המארב.
יש החושבים כי "להבין את המדיה" הוא הספר החשוב ביותר שנכתב אי פעם על התקשורת[דרוש מקור]. מקלוהן נפטר ב-1980 משבץ מוחי שהותיר אותו ללא כושר דיבור בשנת חייו האחרונה.
מקורות
- The medium is the Messenger: A Biography, by Philip Marchand, M.I.T Press, 1989
ראו גם
לקריאה נוספת
- מרשל מקלוהן, להבין את המדיה, בבל - הוצאה לאור, תרגום עידית שורר. נכתב במקור ב-1964 Understanding Media
- מרשל מקלוהן, המדיום הוא המסר, בתוך: דן כספי (עורך), תקשורת המונים - מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, 1995.
- מרשל מקלוהן, מדיום חם ומדיום קר, בתוך: דן כספי (עורך), תקשורת המונים - מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, 1995.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרשל מקלוהן |
- וידאו: ראיון עם מרשל מקלוהן בטלוויזיה הקנדית (1965)
- עידו הרטוגזון, מאמר על תורתו של מקלוהן, nrg
- עיתונות - ממשל בזכות הדלפה: מתוך "להבין את המדיה"
- המדיום הוא המסר: מתוך "להבין את המדיה"
- יאיר קלדור, מרשל מקלוהן: עלייתו, נפילתו ותחייתו, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Marchand, עמ' 9
- ^ Marchand, עמ' 35
- ^ הכתיב "massage" הוא במקור - זהו משחק מילים של מקלוהן על גבי הביטוי שלו - The Medium is the Message, ובו הוא רומז לאופן שבו כל אמצעי תקשורת 'לוחץ על נקודות שונות', כלומר מפעיל עלינו השפעה בצורה שונה.
- ^ מרשל מקלוהן - המדיום הוא המסר
- ^ The Source of the Term The Global Village, אריק מקלוהן, McLuhan Studdies issue 2
