משוואה דיופנטית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במתמטיקה משוואה דיופנטית היא משוואה שקבוצת הפתרונות שלה מוגבלת, בדרך-כלל, לקבוצת המספרים השלמים. משוואות אלה קרויות על שם המתמטיקאי היווני דיופנטוס שחקר אותן.

מנקודת מבט כללית יותר מתייחס השם "משוואה דיופנטית" גם למשוואות שבהן הנעלמים עשויים לקבל ערכים בחוגים אחרים, ובפרט בחוגי שלמים של שדות מספרים.

מיון של משוואות דיופנטיות

המיון הבסיסי של משוואות דיופנטיות דומה לזה של מערכות משוואות אחרות: ההבחנה הראשונה היא בין משוואות פולינומיות לבין משוואות כלליות. פרמטרים בסיסיים אחרים הם מספר המשוואות ומספר המשתנים. למשוואות שאינן פולינומיות (כמו משוואת דיפי-הלמן , בנעלמים x ו-y עבור a,c,n נתונים), אין תאוריה כללית, ובדרך כלל מיוחד המונח "משוואה דיופנטית" למשוואות פולינומיות. משוואות פולינומיות אפשר למיין מיון נאיבי על-פי המעלה הכוללת של הפולינום, או ה"גובה" של המשוואה[1] (ראו מאמרו של Grechuk ברשימת המקורות, המראה את הפתרון של כל המשוואות הדיפנטיות הפולינומיות בצורה מסודרת, החל מגובה 0 ועד גובה 30, וקורא להמשיך בתוכניתו לפתור משוואות לפי גובה הולך וגדל), אך התאוריה המודרנית, המטפלת במשוואות דיופנטיות בכלים של גאומטריה אריתמטית, ממיינת את מערכות המשוואות על-פי הגנוס הגאומטרי שלהן.

בעקבות פתרון הבעיה העשירית של הילברט, ידוע שאין אלגוריתם המכריע האם למערכת משוואות נתונה יש פתרון. עם זאת, תורת המספרים הקלאסית התמודדה עם טיפוסים רבים של משוואות דיופנטיות (בעיקר ממעלות 2, 3 ו-4), ופותחו כמה שיטות כלליות, כמו גם נימוקים מבריקים לכל מקרה ומקרה. אחת הדוגמאות הידועות היא המשוואה הריבועית , הנגזרת ממשפט פיתגורס, ושהפתרונות לה נקראים שלשות פיתגוריות. למשוואה זו יש פתרון כללי: כאשר s,t מספרים טבעיים.

לפי המשפט האחרון של פרמה, למשוואה עבור n>2 אין פתרונות שלמים, למעט הטריוויאליים (שבהם אחד הנעלמים שווה ל-0).

משוואות דיופנטיות מערבות במקרים רבים קשיים חישוביים משמעותיים. פתרון המשוואה הפשוטה (עבור ) שקול לבעיית הפירוק של המספר n לגורמיו הראשוניים, ומאמינים שעבור n גדול, זוהי בעיה קשה. יש שיטות הצפנה נפוצות (כמו RSA) שחוזקן מבוסס על ההנחה שבעיית הפירוק אכן קשה לפתרון.

המשוואה ax+by=c

למשוואה הדיופנטית (עבור a,b,c שלמים נתונים) יש פתרון בשלמים אם ורק אם המחלק המשותף המקסימלי של a ו-b מחלק את c.

אם התנאי לא מתקיים, כלומר קיים d שמחלק את a ו-b אך אינו מחלק את c, ברור כי גם ax+by יתחלק בd (משום שx ו-y שלמים) ולפיכך לא יוכל להתקיים השיויון.

אם התנאי מתקיים נסמן gcd(a,b)=d ובאמצעות אלגוריתם אוקלידס המורחב נמצא שלמים כך ש . קל לראות כי אכן ו- יהוו פתרון למשוואה. פתרונות נוספים למשוואה יתקבלו לזוגות המספרים ו- לכל t שלם.

דוגמה

נתונה המשוואה .
מכיוון ש- ו מחלק את קיים פתרון למשוואה. נמצא ו- כך ש- באמצעות אלגוריתם אוקלידס המורחב.
נתחיל עם המספרים 17 ו- 20.

בכל צעד נחסר את הכפולה הגדולה ביותר של המספר הקטן מהשניים מהמספר הגדול, כך שהמספר הגדול יישאר חיובי.

הכפולה הגדולה ביותר של 17 שתשאיר את 20 חיובי תהיה 1. נשאר עם המספרים 17 ו-3. נזכור כי .

הכפולה הגדולה ביותר של 3 שתשאיר את 17 חיובי תהיה 5. נשאר עם המספרים 2 ו-3. נזכור כי וכי .

הכפולה הגדולה ביותר של 2 שתשאיר את 3 חיובי תהיה 1. נשאר עם המספרים 2 ו-1. נזכור כי , ולכן .

קיבלנו ש יקיימו .

במקרה זה, c=1000 וd=1 לכן c/d=1000 ולכן ו- יהוו פתרונות למשוואה. ואכן .

כלומר, יהוו פתרון לכל t שלם.

משוואות דיופנטיות קנוניות ממעלות גבוהות

על-פי עקרון הסה, למשוואה דיופנטית ריבועית (הומוגנית, בכל מספר של משתנים) יש פתרון במספרים שלמים אם ורק אם יש לה פתרון ממשי ובכל שדה p-אדי, כלומר מודולו כל חזקה של ראשוני. עקרון הסה חל במקרה זה, מכיוון שמדובר בעקום מגנוס 0. עקרון הסה אינו חל על משוואות מגנוס גבוה יותר, ואפילו על עקומים אליפטיים; את הכישלון של עקרון הסה במקרה האחרון מודדת חבורת שפרביץ', שמשערים כי היא סופית.

קישורים חיצוניים


מקורות

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

  1. ^ חישוב הגובה של המשוואה, ניתן על ידי הצבת המספר 2 בכל נעלם, הכפלתו בכל מי שמופיע באותו איבר במשוואה, וחיבור כל הערכים המוחלטים של כל האיברים. למשל למשוואה של שלשה פיתגוראית יהיה גובה 12 (לכל איבר גובה 4), ולמשוואה הבלתי פתירה הראשונה שבהשערת פרמה, יהיה גובה 24 (לכל איבר גובה 3^2=8)