נח

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות בשינויים שבוצעו בו. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.

נֹחַ היה בנו של למך בן מתושלח והדמות הראשית בסיפור המבול בספר בראשית פרקים ו' עד ט'. קורותיו מסופרות בפרשה הקרויה על שמו, פרשת נח.

לנח היו שלשה בנים: שם, חם ויפת. הוא חי 950 שנה, שהחלו בשנת א'נ"ו והסתיימו בשנת ב'ו'.

מהות שמו

המקרא מפרש את מהות שמו, מלשון נחמה או מלשון מנוחה, וזאת לאור הציפיה שהוא יקל על קללת האדם והאדמה שאירעה עקב חטא עץ הדעת.

"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'."

בראשית, ה', כ"ט

רש"י, פרשן המקרא, מתאר את מנוחת האדמה שאירעה בימי נח, על ידי המצאת המחרשה על ידי נח, ובכך שבימיו הפכה הארץ לפוריה יותר. "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה." (רש"י בביאורו לפסוק).

על נח נכתב כי הוא "מצא חן בעיני ה'". המילה "חן" היא היפוך אותיות של המילה נח. זהו אחד משני מקרים בתנ"ך שבהם שם האדם והיפוך אותיות המעיד על אופיו מוזכרים בפסוק אחד. (המקרה השני הוא ער בן יהודה, שעליו נאמר כי "עשה את הרע בעיני ה'").[1]

יש המפרשים את דבריו של למך עם לידת נח (בראשית, ה', כ"ט) כהולמים את תפקידו של נח ככורם וכמגלה היין. זאת בשל העובדה שנכתב: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם." (בראשית, ט', כ'). כאן מודגשת עובדת היותו אבי שושלת ומייסד מלאכה, היין ידוע כדבר מנחם. ולפיכך, ישנה התאמה בין תפקידו של היין לנחם ובין דבריו של למך. הסמכת הפסוק לדמותו של נח בתור הצדיק היחיד שניצל מהמבול אפשרית לפי התחייבות ה' שלא יוסיף לקלל עוד את האדמה ולא יוסיף עוד להכות את כל חי (בראשית, ח', כ"ב). אולם, לדעת פרשנים, היא כרוכה בקושי. לפיהם הקושי הוא בחיבור התקווה לנחמה בכאוס האיום של המבול, שהשמיד כמעט את כל האנושות. אין גם קשר מובהק בין המבול והצלתו של נח לבין ביטול הקללה. יתרה מזאת, על-פי הפסוק מסתמן שנח עצמו הוא זה שינחם את האנושות ("זה ינחמנו"). זאת בעוד שבסיפור המבול, ה' הוא זה שהציל את האנושות. בעיצבון ובעבודת פרך קוללו, וביין משכיח הכאב והעמל נוחמו. ומסתבר שכינויו של נח – "איש האדמה" (ט' 20) קשור בנקודה זו, שראשיתה היא קללת האדמה בגלל החטא של האדם הראשון וסופה הוא ביטול קללת האדמה על ידי איש האדמה באמצעות היין.

נח והמבול

האירוע העיקרי בחייו של נח היה המבול. בפרשת נח מסופר על התנהגותם הבלתי מוסרית של אנשי הדור, כאשר "מלאה הארץ חמס". ה' החליט להשמיד אותם במבול, ולהשאיר את נח ואת בני משפחתו בחיים, בגלל צדקותו של נח, יחד עם חיות, בהמות ועופות מכל מין (שבעה זכרים ושבע נקבות מן המינים הטהורים, וזוגות מן המינים הטמאים). לשם מטרה זו, ה' ציוה על נח לבנות את תיבת נח.

התיבה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיבת נח

בתיבה היו שלוש קומות. המדרש מסביר את תפקידיהן: קומה עבור בני אדם, קומה עבור בהמות חיות ועופות, וקומה עבור הזבל. לפי דעות מסוימות בחז"ל, בתיבה הייתה קבועה מרגלית שהאירה ליושבי התיבה. לדיעות אחרות, חלון היה פתוח החוצה. בניית התיבה ארכה 120 שנה, על מנת להזהיר את יושבי הארץ מפני העונש הצפוי אם לא יחזרו בתשובה. לאחר שהם מיאנו לשוב, נכנס נח וכל אשר איתו אל התיבה בבוא המועד הנקוב. וכעבור שנה - עם תום המבול - יצא אל הארץ החריבה.

אחרי המבול

לאחר יציאתו, נטע נח כרם והקריב קרבנות לה' על הצלתו מהמבול. בהמשך מסופר על שכרותו של נח - נח שתה והשתכר, ובנו חם גילה את ערוותו ושם ויפת עמדו וכיסוה. לאחר שנח התפכח, הוא קילל את כנען, בנו של חם, כי "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואת שם ויפת - בירך. הקטע המתאר את השפעת היין על ממציאו, נח, הוא מעין משל המדגיש את ההשלכות של שתיית היין, השיכרון ואבדן החושים, והתוצאות המרות העלולות לנבוע מאבדן זה.

ה' כורת ברית מחודשת עם בני האדם בדומה לברית או הברכה שכרת עם אדם הראשון. ההבדלים המהותיים בין שתי הבריתות הם היתר אכילת בשר, למעט אבר מן החי ואיסור רצח אדם. חז"ל צירפו את הציווי כלפי אדם הראשון ואת הציוויים שהצטווה נח לשבע מצוות בני נח. במדרש תנחומא נאמר כי נח המציא את המחרשה ובכך שחרר את בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון, כפי שחזה אביו בקריאת שמו.

נח חי אחרי המבול עוד 350 שנה, ונפטר בהיותו בן 950 שנה.

שאלת צדיקותו של נח

בתורה אין תיאור לאופיו של נח ואין פרטים עובדתיים על התנהגותו אך מן הכתוב ניתן לפרש פרטים מסוימים על אישיותו וצדיקותו. יש המפרשים לחיוב ויש המפרשים לשלילה. הפסוק המרכזי המעיד על אופיו של נח הוא: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית, ו', ט')
המילה "בדורותיו" מפורשת על ידי חז"ל והמפרשים בדרכים שונות:
רבי יוחנן שפט את נח לשלילה וטען כי צדיק היה "בדורותיו ולא בדורות אחרים" כלומר, אם היה נמצא בדור בו היו צדיקים ולא בדור בו הרוב המוחלט היו פושעים כנראה לא היה נחשב לצדיק על כך רש"י אמר כי אילו היה בדורות של צדיקים לא היה נחשב לכלום. למול טענה זו ריש לקיש דן את נח לחיוב ואמר: "צדיק בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים" כלומר, אם בחברה נפשעת היה צדיק, בחברת צדיקים היה צדיק עוד יותר. על כך אמר רש"י: " כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר".
על אותו הפסוק קיים גם ויכוח על משמעות המילה תמים. המפרשים את הפסוק לחיוב טוענים כי תמים הוא תואר נוסף לצדיק הנועד לחזק את היות נח צדיק ולמולם המפרשים את הפסוק לגנאי טוענים כי המילה תמים מנותקת מהמילה צדיק ועל כך נכתב בגמרא: " צדיק-במעשיו, תמים- בדרכיו".
המילה תמים מופיעה גם כשה' אמר לנח לפני כניסתו לתיבה: "כי אֹתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בראשית, ז', א'). לפי מ"ר (לב, ג) לא אמר "צדיק תמים", משום שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, ובאשר למילה 'תמים' הנעדרת כאן- בדור המבול נח אינו מוגדר כ"תמים", משום שתכונת התמימות מתייחסת לדורות אחרים - דורות שלפני המבול או דורות שאחריו. מכאן ניתן להבין שלפי פירוש "תמים" כעניו וסבלן (רש"י), בדור המבול פקעה סבלנותו של נח לטפל בבהמות. מהפסוק הנ"ל מועלה השאלה לאילו דורות מדובר ישנן שתי דרכים לחלוקה לדורות: חלוקה לשני סוגי דורות-הדורות שלפני המבול כולל דור המבול והדורות שלאחר המבול (לפי "משך החכמה") ועפ"י הדרך הזאת נח חי בשני סוגי הדורות ולכן המילה "בדורותיו" אינה מפחיתה מצדיקותו. חלוקה לשלושה סוגי דורות- העולם שלפני המבול, העולם שאחרי המבול (עד אברהם) והעולם של אברהם. בחלוקה הזו נח לא חי בעולם השלישי (של אברהם) ולכן המילה בדורותיו במקרה זה מציינת שביחס לדורות אברהם לא היה נחשב נח לצדיק ובכך מאמינים הדנים את נח לגנאי. ישם שני סוגי צדיקות: פסיבית ואקטיבית. ההבדל בין צדיקות פסיבית- צדיקות שמשמעותה היא לא ללמוד ממעשי רשעים שבדור וצדיקות אקטיבית היא לא רק שלא ללמוד ממעשי הרשעים שבדור אלא גם ללמד את הרשעים כיצד לנהוג. כלומר ההבדל בין צדיקות פסיבית לאקטיבית הוא שצדיקות פסיבית אינה דואגת לאחר ואינה פועלת על מנת לעזור לאחר. על נח נאמר שצדיקותו הייתה פסיבית, נח הציל את עצמו אך לא דאג לאחרים ועל כך נשפט במאמר לגנאי. מושווה נח לאברהם ונאמר עליו כי נח אינו היה צדיק בעצמו וכי היה צריך את עזרת ה' על מנת להיות צדיק, התבודד מן החברה ונזקק לעזרה וסעד מה' להבדיל מאברהם שהלך לפני ה' והיה צדיק ללא עזרת ה'.

נח בעיני הפרשנים

במקרא מתוארת דמותו של נח באור חיובי ביותר. במדרשי חז"ל שונים ובספרים החיצוניים ישנה מחלוקת האם להתייחס אל נח בצורה חיובית או שלילית. במקרים רבים הדגישו המפרשים את ההבדל בין נח ובין אברהם אבינו כדי לעשות זאת:

  • רש"י, למשל, מביא על הפסוק "איש צדיק תמים היה בדורותיו" שני פירושים תוך הסתמכות על התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ח עמוד א'. הראשון בשם ריש לקיש, שאם היה נח בתקופת אברהם היה לצדיק יותר גדול. הפירוש השני בשם רבי יוחנן, לגנותו של נח: "בדורותיו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא נחשב היה לכלום".
  • פרשנים נוספים מדגישים את ההבדל בין הכתוב על נח "את האלוהים התהלך נח", לבין הכתוב על אברהם "אשר התהלכתי לפניו". כלומר, נח היה צריך סיוע מאלוהיו, לא כן אברהם שהתהלך בכוחות עצמו.
  • המדרש גם מדגיש את השוני בין השניים בכל הנוגע לעזרה לאחר. כאשר נח מקבל את הידיעה על המבול, לא נכתב על ניסיון להציל אחרים או להזהירם. אברהם, לעומתו, יוצא מגדרו כדי לנסות ולהציל אחרים, ודוגמה קיצונית לכך היא סיפור סדום ועמורה.

כוונת פרשנים אלה שמנמיכים מערכו של נח הוא להדגיש את כישלונם של הקודמים לאברהם בניסיון ליצור עם סגולה הקרוב לה'. רק אברהם, אבי האומה, מצליח בצידקותו לעשות זאת, וכל הקודמים לו (אדם ונח) לוקים בחסר.

מדרש תנחומא, המובא ברש"י, דורש את שמו של נח ומייחס לנח את המצאת המחרשה, ובכך את שחרור בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון - "וקוץ ודרדר תצמיח לך".[2]

מדרש תנחומא מביא אגדה על נסיבות השתכרותו של נח:

כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן י"ג

צאצאיו של נח

לאחר שה' השמיד את כל החי מלבד נח ואשתו נעמה ומשפחתם והחיות בתיבה, נח הפך לאבי האנושות כולה. בניו ייצגו את אבות אבותיהם של העמים אשר באו לאחר מכן. אלו הם:

תולדות נח
שם חם יפת
ארפכשד[3] עילם,[4] אשור, לוד ארם כוש מצרים פוט כנען גומר מגוג, מדי, תובל, משך, תירס יוון
שלח עוץ, חול, גתר, מש סבא, חוילה, סבתא, סבתכא, נמרוד רעמה לודים, ענמים, להבים, נפתוחים, פתרוסים, כסלוחים, פלשתים, כפתורים צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמרי, חמתי אשכנז, ריפת, תגרמה אלישה, תרשיש, כיתים, דודנים
עבר שבא, דדן
פלג יקטן
[5] [6]

נח בספרים החיצוניים

על פי הספרים החיצוניים, שמה של אמו היה "בת-אנוש". שמה זה נשתמר רק במגילה החיצונית לבראשית[7] ובספר היובלות:[8] "וביובל החמשה עשר, בשבוע השלישי, לקח לו למך אשה ושמה בת אנוש אחות ברכאל, בת אחות אביו, ובשבוע הזה ילדה לו בן, ויקרא את שמו נח".[9]

בספר חנוך א' נח מתואר כתינוק מיוחד:

"וכאשר נולד הבן, היה גופו לבן מן השלג ואדום מן הורד ושערו כולו לבן וכצמר לבן ומסולסל ומפואר. וכאשר פקח את העיניים האיר הבית כשמש. ויקם מידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את ה'. ויירא למך מפניו וינס ויבוא אל מתושלח אביו ויאמר לו: נולד לי בן מוזר, אינו דומה לבני אדם כי אם לבני מלאכי השמיים ומראהו מוזר, אינו דומה לנו: עיניו כקרני השמש ופניו מפוארים. ואני חושב כי לא ממני הוא כי אם ממלאך".[10]

מקבילות לסיפורו של נח

מבול קדמון הוא מוטיב חוזר במסורות קדומות של תרבויות אנושיות רבות ברחבי העולם.[11]

לקריאה נוספת

  • הרב חיים קניבסקי, מדרש נח - ליקוט מגמרא ומדרשים על נח, עם ביאור "תיבת נח", בני ברק תשע"ח.
  • זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק ו' 'הנה אז חשבתי בלבי כי מן עירים ההריון מן הקדושים': סיפור לידת נח עלפי מגילה חיצונית לבראשית. עמ' 85-78.
  • חיים חיון, ותצא דינה:קריאה המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שלישי מעשה דינה וסיפורי התורה: נח ובניו, ברא' ט' 27-20. עמ' 77-75.
  • אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 88–89, ISBN 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Asher Sabag, Chicago Kollel, 2008
  2. מדרש תנחומא, בראשית, יא, ורש"י בפירושו על בראשית ה, כט ד"ה "זה ינחמנו"
  3. על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם, על פי בראשית 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח והוא נולד כאשר ארפכשד היה בן 35. ארפכשד חי 438 שנים.
  4. עילם ממנו יצא עם העילמים, שאחד ממלכיהם היה כדרלעומר מלך עילם בימי אברהם אבינו (בראשית, י"ד, א').
  5. מכאן ממשיכים עוד חמישה דורות מתוך עשרה שמנח עד אברהם: רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם.
  6. בניו של יקטן: אלמודד, שלף, חצרמות, ירח, הדורם, אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופר, חוילה, יובב.
  7. המגילה החיצונית לבראשית, עמוד ב, שורות 3, 8.
  8. יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן, תשי"ח, 1958; חלק רביעי, מגילה חיצונית ל'בראשית', עמ' 183-182.
  9. ספר היובלות, פרק ד, פסוק כח.
  10. ספר חנוך א, פרק קו, פסוקים ב-ו.
  11. ראו רשימת אגדות אודות הצפות קדומות במהדורה האנגלית של ויקיפדיה.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0