ניקוד ארץ־ישראלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ניקוד ארצישראלי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטע של פיוט בניקוד ארץ־ישראלי (נתגלה בגניזת קהיר)

הניקוד הארץ־ישראלי הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של טקסטים עבריים וארמיים בידי יהודי ארץ ישראל בראשית ימי הביניים.

שיטת הניקוד הארץ־ישראלית התגלתה בסוף המאה ה-19, כאשר קטעים בניקוד זה נמצאו בגניזת קהיר. סימני הניקוד הארץ־ישראליים כתובים מעל לאות, בדומה לשיטת הניקוד הבבלית, ובשונה משיטת הניקוד הטברנית. סוגיות מרכזיות בתיאור שיטה זו עדיין שנויות במחלוקת בקרב החוקרים.

טקסטים בניקוד הארץ־ישראלי

הטקסטים בניקוד הארץ־ישראלי כולם מקורם בגניזת קהיר. מדובר בשלושה סוגים עיקריים של חיבורים:

  • קטעי תנ"ך בניקוד ארץ־ישראלי.
  • פיוטים ארץ־ישראליים קדומים (כגון פיוטי יניי).
  • תרגומים ארמיים ארץ־ישראליים לתנ"ך.

סימני התנועות בניקוד הארץ־ישראלי

סימן גרפי מקביל טברני IPA הערות
Pal kamats.jpg
קמץ [ɑ] הקמץ והפתח הארץ־ישראליים מתחלפים בחלק מהטקסטים, דבר המעיד על כך שנהגו בצורה דומה (כמו בהגייה הספרדית)
Pal patah.jpg
פתח [a]
Pal tsere.jpg
צירי [e] הצירי והסגול הארץ־ישראליים מתחלפים בחלק מהטקסטים, דבר המעיד על כך שנהגו בצורה דומה (כמו בהגייה הספרדית)
Pal segol.jpg
סגול [ɛ]
Pal hirik.jpg
חיריק [i]
Pal holam.jpg
חולם [o]
Pal shuruk.jpg
קובוץ [u]
Pal shwa.jpg
שווא נע [e̞] לשווא הנח אין סימן גרפי

המחקר: חשיבותו וקשייו

למחקר הניקוד הארץ־ישראלי יש חשיבות רבה, משום שהוא מייצג את הגיית לשון חז"ל בארץ ישראל - הגייה שהעדויות עליה מועטות. הגייה זו היא גם הבסיס להגייה המכונה "ספרדית": היהודים שייסדו את הקהילות בצפון אפריקה, איטליה וספרד דיברו עברית בהגייתה הארץ־ישראלית. הגייה זו היא שנתקבלה ברוב קהילות ישראל, והיא גם שאומצה עבור העברית בת ימינו.

אולם כגודל החשיבות של שיטת הניקוד כך גם הקשיים במחקרהּ. הקשיים נובעים משלוש סיבות עיקריות:

  • החומר המנוקד דל ומקוטע יחסית ליתר שיטות הניקוד. רוב כתבי היד הם שרידי גניזה: דפים בודדים וקרועים. אין בנמצא חיבור שלם המנוקד בשיטה זו כפי שקיים עבור הניקוד הטברני או הבבלי.
  • גם בחומר שנמצא אין אחידות בשיטה. בכתבי יד שונים משמשים סימנים שונים, או אותם סימנים בתפקידים שונים.
  • קשה לפרש את סימני הניקוד. בעוד שמפתחי השיטה הטברנית השאירו אחריהם חיבורים המתארים את שיטתם תיאור פונטי, ובעוד שההגייה הבבלית נשתמרה בצורה טובה בפי יהדות תימן, העדויות על משמעות סימני הניקוד הארץ־ישראליים הן עקיפות בלבד, דרך מסורת ההגייה הספרדית (שאינה מייצגת בהכרח את ההגייה הארץ־ישראלית המדויקת).

חילופי פתח / קמץ, סגול / צירי

אחת השאלות העיקריות במחקר הניקוד הארץ־ישראלי היא מדוע בחלק מכתבי היד אנו מוצאים סימנים הן עבור הפתח והן עבור הקמץ, או הן עבור הסגול והן עבור הצירי, כאשר הדעה המקובלת היא שבפי הנקדנים נהגו זוגות אלו באותו אופן. בעניין זה קיימות במחקר שלוש גישות:

  • ההגייה בארץ ישראל בימי הביניים לא הייתה אחידה; זה לצד זה התקיימו דיאלקטים ארץ־ישראלים שמערכת ההגה בהם כללה חמש, שש ושבע תנועות. דיאלקטים אלו התקיימו באזורים גאוגרפיים שונים בארץ ישראל ובמצרים. (גישה זו מזוהה עם החוקרים: רוול, הרוויאינין).
  • ההגייה הארץ־ישראלית הייתה במקורה בת חמש תנועות, אבל עם הזמן התפתחו שתי תנועות נוספות, שעבורן הומצאו שני סימנים גרפיים חדשים. (גישה זו מזוהה עם החוקרים: יהלום, בנדויד).
  • שני הסימנים הנוספים הם ניסיונות למדניים של נקדנים ארץ־ישראליים לנקד על פי נוהגי הניקוד הטברני בשל יוקרתו הרבה. מדובר ב"טיברוּן" גרפי, ללא שיקוף של ההגייה הממשית. (גישה זו מזוהה עם החוקר אלדר).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Steven E. Fassberg, A Grammar of the Palestinian Targum Fragments from the Cairo Genizah, Atlanta 1991, pp. 28-57.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0