נעמה העמונית
נַעֲמָה הָעַמֹּנִית הייתה אחת מנשותיו של שלמה המלך ואמו של רחבעם[1]. במקרא זה המידע היחיד הנמסר עליה.
רחבעם חטא בחטאי עבודה זרה, וניתן לשער שאמו שהייתה ממוצא נוכרי הסיתה אותו לחטוא[2].
אזכורים בדברי חז"ל
בתלמוד במסכת בבא קמא (לח)[3] נאמר:
"ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה". וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו. אמר; ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמם לא כל שכן? אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות (גוזלים משובחים) יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".
הגמרא אומרת שנאסר על ישראל להילחם בעמון בגלל שנעמה העמונית עתידה לצאת מאומה זו, וכן לגבי מואב שיצאה מהם רות המואבייה (סבתא רבתא של דוד המלך).
מימרה נוספת (שם) מצביעה על העובדה שבני עמון איחרו להידבק בעם ישראל ארבעה דורות לאחר בני מואב. היות שרות היא כבר אמו של עובד (בנו של בעז בעלה של רות), אבי ישי אבי דוד אבי שלמה, ואילו נעמה מצטרפת לעם ישראל רק כאשת שלמה אם רחבעם. חז"ל תלו זאת בכך שבתו של לוט הבכירה "הקדימה את אחותה הצעירה לדבר מצווה בלילה אחד", כשהכוונה לסיפור המקראי על הריונן של בנות לוט מאביהן כשהיו יחד במערה במחשבה שכל העולם נחרב ואין איש בארץ בלעדיהם.
התייחסות האר"י לדמותה
האר"י מייחס משמעות רבה לשתי "אמהות של מלכות" אלו, רות ונעמה[דרוש מקור]. לדבריו לעם ישראל כשלעצמו אין יכולת להוציא מקרבו מלכים, היות שמלך זקוק לתכונות הנוגדות את תכונות בני ישראל שהם "רחמנים וביישנים", ולכן שאול כשל בתחילת מלכותו ברחמנות יתר, כפי שהוכיח אותו על כך שמואל, והכרח "לייבא" את הגנים הללו ממשפחות מלוכה של הנכרים. לשיטתו, כל אירועי מגילת רות, על הרעב בארץ שהביא לירידת משפחת נשיאות יהודה, אלימלך ומשפחתו, למואב, לא באו לעולם אלא כדי לזווג את רות למשפחה זו, כך שהיא תצטרף אליהם בשובם ארצה, ומשם יתגלגלו הדברים לנישואיה עם בועז השופט ראש הסנהדרין, שהיה מיועד להוציא מזרעו את מלכות בית דוד. הוא מפרש בכך אגדה נוספת (בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף מ"ד עמוד א') שכל מלך לבית דוד היה נבדק אם הוא ראוי למלכות על ידי שהניחו בראשו את עטרת מלכום שיקוץ עמון, ורק אם הייתה העטרה הולמתו היה נחשב ראוי למלוך על כיסא דוד.
הערות שוליים
