סוכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות ישיבה בסוכה
(מקורות עיקריים)
סוכת בד. ניתן להבחין בתחתית הדפנות ברצועות הלבוד.
סוכת בד. ניתן להבחין בתחתית הדפנות ברצועות הלבוד.
מקרא ויקרא, כ"ג, מ"ב
משנה מסכת סוכה, פרקים א'-ב'
משנה תורה הלכות שופר וסוכה ולולב, פרקים ד'-ו'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים תרכ"ה-תרמ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קס"ח
ספר החינוך, מצווה שכ"ה

מצוות סוכה היא המצווה לשבת בימי חג הסוכות במבנה ארעי שתקרתו עשויה מחומרים מן הצומח. הסוכה בנויה על פי כללים הלכתיים מוגדרים ובמהלך ימי החג מועברות אליה כל פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה. הישיבה בסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמה ולכן היא חובה לגברים ורשות לנשים.

המילה סוכה נגזרת מן השורש סכ"כ ומשמעותה מבנה הסוכך על האנשים שבתוכו, מכאן נובע גם שמו של הסכך. היא מופיעה מספר פעמים בתנ"ך, וצורת הרבים סֻכּוֹת מופיעה בהקשרים שונים: לעיתים כצורת הרבים של סוכה, לעיתים כעיר במצרים, לעיתים כעיר בעבר הירדן ולעיתים כשם החג. בספר הזוהר מכונה הסוכה "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה, השכינה).[1]

מבנה הסוכה

סוכה בירושלים, בעלת דפנות עץ להגנה מפני הקור ולהגברת יציבות הסוכה, לשם הידור המצווה.
סוכות הנבנות על עמודים מפאת חוסר בשטח, שכונת בתי אונגרין בירושלים

בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי תהליך בניית הסוכה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבנייה ועוד. כלל חשוב ומרכזי בסוכה שהיא אמורה להוות דירת ארעי: "סוכה דירת עראי בעינן".[2] מכלל זה נגזרות הרבה הלכות הקשורות לצורת בנייתה של הסוכה, למשל, שמותר לבנות את הסוכה על גבי ספינה או עגלה.

החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.[3] חלק מהלכות הסוכה נגזרות מכך ובכלל זה הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה כדי שתהיה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ-50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה.

דיני מבנה הסוכה

על־אף גודלה הקטן, סוכה זו מספיקה כדי להיחשב כסוכה כשרה: גובהה עולה על מטר, רוחבה עולה על שבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.

גודלה המינמלי מבחינה הלכתית של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים בגובה עשרה טפחים[4]. ההסבר לגודל זה הוא, ששטח זה מספיק עבור ישיבת אדם אחד בהסיבה[5] עם שולחן קטן[6] . הגובה המְרַבִּי הוא 20 אמות[7] שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי וגם שאין העין שולטת בגובה זה[8]. לאורכה ולרוחבה המקסימליים אין הגבלה, אך במקרה של סוכה גדולה במיוחד עלולות להופיע בעיות טכניות כמו למשל בהעמדת הסכך באופן כשר. סוכה עשויה להיות כשרה גם במצבים הרחוקים ממבנה משמעותי, למשל מצב של שתי דפנות שלמות מחוברות בניצב ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח והעומדת במרחק קטן מעט מ־3 טפחים מן הדופן הסמוכה, כך שרואים את צד זה כאילו יש בו דופן רציפה באורך ד' טפחים, ומן הצד השני יש לבנות צורת הפתח עד תום שבעה טפחים.[9] לעומת זאת סוכה אשר דפנותיה עשויות מבד המתנופף ברוח רגילה (סוכות מסוג זה נפוצות מאד במאה ה-21) אינה כשרה לעיתים, ויש להקיף אותה משלושה כיוונים בדופן יציבה ברוח עד לגובה 80 ס"מ לפי שיטת רבי חיים נאה ולשיטת החזון איש כמטר, שיעור הגובה המינימלי של דפנות הסוכה. סוכה עגולה כשרה כאשר גודלה המינימלי חוסם ריבוע של סוכה כשרה.[10]

דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות, אך יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם.[11] פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ אינו מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשר אמות.[12] ויש המכשירים אף בפרוץ מרובה על העומד. יתר על כן, הדפנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובכך יחשבו כאילו מגיעות עד לסכך מדין "גוד אסיק מחיצתא".

הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק כדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד".[13] הלכה זו נחשבת לבעייתית ביותר, לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב[דרוש מקור]. פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם היריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בעשור השני של המאה ה-21 נפוצות "רצועות לבוד" או מוטות מתכת המתבססים על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות או מונחים מוטות ברזל, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הם מגיעים עד גובה עשרה טפחים, ובכך מכשירים את הדופן.

יש החולקים על פסיקה זאת ומתירים לעשות דפנות מיריעות כל עוד הן קשורות מכל צדדיהן (או לפחות משני צדדים מקבילים), כיוון שכל מה שאסרו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן קשורות בתחתיתן, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל 3 טפחים מהקרקע ונפסלות מלשמש כדופן.[14]

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל.[15] כיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בהתקנת סוכות ניידות על גבי מכוניות, למתן אפשרות לציבור לקיים את מצוות הישיבה בסוכה.

דיני הסכך

צמח סכך בעת גידולו, כפר יונה
יהודים מהיישוב הישן קונים סכך מערבים
סוכות עם סכך דקלים

סכך הסוכה חייב להיות מדבר שגידולו מן הקרקע, תלוש ושאינו מקבל טומאה.[16] (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה). בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו,[17] וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.

סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב-3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (ליד הדפנות) אם רוחבו קטן מ-4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (דופן עקומה).

הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמם, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה מחשיבים את הדפנות כאילו הן ממשיכות ועולות למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופן גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק.

לפי ההלכה המקובלת את הסכך יש להניח רק לאחר שיש דפנות לפי הכלל "תעשה ולא מן העשוי". אולם יש החולקים על כלל זה ומתירים לכתחילה[18] ורבים אחרים מכשירים בדיעבד[19]


מעמיד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מעמיד (סוכה)

לדעת חלק מהפוסקים אסור להעמיד את הסכך על דבר שהוא עצמו מחומרים הפסולים לסיכוך. ויש המחמירים [20] אף ב"מעמיד דמעמיד".

מצוות הסוכה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תשבו כעין תדורו
בניית סוכה בשכונת כרם אברהם בירושלים

המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות שנעשות במשך השנה בבית: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון, בכל שבעת ימי החג, זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר או ענני הכבוד שסוככו עליהם לאחר יציאתם ממצרים. ('תשבו כעין תדורו').

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כ"ג, מ'-מ"ג) ובספר דברים (ט"ז, י"ג-ט"ו). דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

בניית הסוכה

נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל בקיום מצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת העוונות. הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם מצוות סוכה, וכל סוכה שהוקמה לצל - כשרה[21], אולם אם נבנתה יותר משלושים יום לפני החג יש לחדש בה דבר – להוסיף עליה ברוחב כלשהו על פני כולה, או טפח על טפח במקום אחד[22].

ברכה על ישיבה בסוכה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברכת לישב בסוכה

מצוות הישיבה בסוכה טעונה ברכה קודם שנכנס לישב בה, ככל מצוות עשה, שיש לברך עליהן עובר לעשייתן. בראשונים נחלקו מתי מתחייב לברך. יש אומרים שמברכים אותה בכל עת שנכנסים לסוכה לשהייה ממושכת, ויש אומרים שרק לפני אכילת קבע בסוכה.

אכילה ושינה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – אכילה בסוכה, שינה בסוכה
מכירת קישוטים לסוכה בבני ברק, ספטמבר 2012

מצווה לאכול ולשתות בסוכה, ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, אך אכילה מועטה (אכילת ארעי) מותרת.

לעומת זאת, לגבי שינה מחוץ לסוכה, נאסרה בין שינה ארוכה ובין שינה קצרה, כיוון שגם שינה מועטת יכולה לעיתים להרוות ולרענן כמו שינה ארוכה. בפועל, רבים מהאוכלים בסוכה אינם ישנים בה, היות שהשינה בסוכה מחוץ לבית גורמת להם צער, והמצטער פטור מן הסוכה. נהוג בחסידות חב"ד[23] ובכמה קהילות בפרס[דרוש מקור], שלא לישון בסוכה, וכן היה בעבר מנהגם של חסידי בעלז[24], וטעמים שונים נאמרו להצדיק מנהגם.

הפטורים מהסוכה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

נשים (בכל גיל) פטורות מהישיבה בסוכה, ככל מצוות עשה התלויות בזמן (מצוות עשה שהזמן גרמן). כך גם בנים קטנים שגילם פחות מבר מצווה (גיל 13). אלה פטורים מדין תורה מן המצווה, אך חכמים תקנו לחנכם למצווה מגיל חינוך שהוא הגיל בו הקטן יכול לקיים את כללי המצווה, גיל זה הוא בסביבות 6 שנים.

מצטער פטור מן הסוכה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מצטער פטור מן הסוכה

בניגוד לרוב מצוות התורה, שאותן חייב לקיים גם המצטער צער הגוף בעשייתן, בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער פטור מן הסוכה",[25] כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ועגמת נפש, פטור ממנה. הרמב"ם, למשל, מציין שאדם שאינו יכול לישון בסוכה בשל הרוח או הזבובים והפרעושים פטור מלקיים את המצווה.[26]

אמנם פטור זה מותנה בכך שכאשר ייכנס האדם לביתו - יימלט מן הצער. אך אם יסבול ממנו גם בביתו, אין הצער מהמטרד פוטר אותו מהסוכה. למשל אם יסבול מזבובים גם בביתו - חייב להישאר בסוכה אף על פי שסובל בישיבתו בה בגלל הזבובים. כמו כן, על הצער להיות משמעותי כך שאם היה זה בביתו שבו הוא דר כל השנה, היה מעדיף לעזוב את ביתו לזמן מה ולעבור לבית עם תנאים פחות טובים משמעותית כדי להימלט מן הצער.

הנימוק לדין מצטער הוא "תשבו כעין תדורו", שהאדם מצווה לשבת בסוכה כפי שהוא גר בביתו, "ואין האדם דר במקום שבו הוא מצטער".[27]

בדומה למצטער מן הסוכה, גם חולים פטורים מישיבה בסוכה.

הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

מאחר שבמקרה של צער אדם פטור ממצוות ישיבה בסוכה, במקרה של מזג אוויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך להישאר בה נידון לגנאי ולא לשבח ונקרא הדיוט.[28] חכמי המשנה המשילו את המצב, בו יורדים גשמים בחג הסוכות, לעבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי של מים בפניו.

עוסק במצווה פטור מן המצווה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עוסק במצווה פטור מן המצווה

העסוק בקיום מצווה אחרת, נפטר באותו הזמן מחיוב הסוכה, ויכול לאכול ולישון מחוץ לסוכה. כמו כן ההולכים לדבר מצווה פטורים מישיבה בסוכה בכל זמן הליכתם, פטור זה הוא מהכלל ההלכתי שהעסוק במצווה פטור מן המצווה.

מנהגי הסוכה

נוי סוכה

את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים ותמונות הנקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה".[29] יש נוהגים שלא לתלות קישוטים על הסכך אלא רק על הדפנות מטעם סכך פסול.

בתלמוד מסופר שהיו נוהגים לתלות מיני פירות בסוכה כנוי סוכה, אולם נהוג שלא להורידם לפני תום החג.

סככה כהלכתה, ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורימונים, ופרכילי ענבים, יינות, שמנים, וסלתות, ועטרות שבלים - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם - הכל לפי תנאו!

אושפיזין

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אושפיזין

רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג, לפי סדר זה, או לפי סדר כרונולוגי בו יוסף בא לפני משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג.

סוכות כיום

בניין מגורים עם הכנה לסוכות, בני ברק

מקובל לארח ולהתארח בחג בסוכותיהם של שכנים ומכרים, וכמו כן רווחות תחרויות מקומיות לסוכה היפה ביותר. ישנם פיתוחים רבים שחודשו כדי להקל על הישיבה בסוכה. למשל, בבתים המיועדים למגזר החרדי והדתי נבנות לעיתים מראש "מרפסות סוכה", החשופות לכיפת השמים במשך כל השנה או שיש להן גג נפתח, ומאפשרות להקים סוכה כהלכה בתוך המרפסת.

לקראת סוכות נפתחים ברחבי ישראל, ובפרט בריכוזים החרדיים, דוכנים ומקומות מכירה ייחודיים המוכרים חומרים לבניית הסוכה. ישנן חברות המייצרות סוכות מחומרים שונים, וסכך עשוי ממחצלות או מנסרים לשימוש רב פעמי. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומן ולספק ענפים לסכך לתושביהן באופן מסודר.

כיום ניתן למצוא מגוון פתרונות לקיום מצוות הסוכה, לדוגמא ישנו שירות בניית פרגולות כשרות לסוכות. פרגולת סוכה עומדת בדרישות הלכתיות מחמירות ומספקת פתרון עיצובי מרהיב ביופיו.[30]

בשנת 2010 יזם הארגון היהודי-אמריקני "Reboot" את התחרות האדריכלית "סוכה סיטי" לעיצוב סוכה מודרנית, במסגרת פעילותו לקידום חידושים בתרבות ובמסורת היהודית. בתחרות השתתפו מאות מעצבים, בסופה הוקמו בכיכר יוניון בניו יורק 12 סוכות על פי ההצעות הזוכות, ומתוכן נבחרה אחת להישאר בכיכר במהלך חג הסוכות.


ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל דנדרוביץ, סגולת הסוכה לאריכות ימים ולחיי נצח, בתוך: קובץ אור ישראל, גיליון מה, תשרי תשס"ז, עמודים: ריב - רכא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זוהר, ח"ג ק"נ ע"א
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י' עמוד ב'; סמ"ג - חלק מצות עשה - מצווה מג; מהר"ל ספר נצח ישראל - פרק לה; ביאור הלכה סימן תרל"ד ד"ה אפילו
  3. ^ "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש." (שולחן ערוך, אורח חיים, תרכ"ה, א)
  4. ^ כ-56*56 סנטימטר רוחב, 80 סנטימטר גובה לשיטת רבי חיים נאה, לשיטת החזון איש המידות הם כ-69*69 סנטימטר רוחב, וכ-96 סנטימטר גובה
  5. ^ רש"י, מסכת סוכה, דף ב' עמוד ב', ד"ה ראשו ורובו
  6. ^ "מחזקת ראשו ורובו ושולחנו - כשרה" כדעת בית שמאי ולא כדעת בית הלל שמסתפקים במחזקת ראשו ורובו בלבד, תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ג' עמוד א'
  7. ^ כ-10 מטרים לשיטת רבי חיים נאה, לשיטת החזון איש כ-12 מטרים.
  8. ^ למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא, תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ב' עמוד א'
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ב'
  10. ^ רמב"ם ושו"ע סי' תרלד סע' ב
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ט"ז
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה י"ב
  13. ^ שולחן ערוך אורח חיים, תרל, י
  14. ^ לדעת המתירים הפסול הוא רק אם הרוח פוסלת את הדופן (חזו"א; רס"ג סידור, ור"ת ס' הישר קט ), שהרי מצאנו בתלמוד שעשו מחיצה מסדינים (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ט"ז עמוד ב' ועוד), וכן כותב הרב אליעזר מלמד, ‏סוכה שדפנותיה מיריעות בד (סוכה לנצח), באתר פניני הלכה
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ו'
  16. ^ משנה סוכה א, ד
  17. ^ בבלי סוכה טו, ב - טז, א
  18. ^ רמב"ם שופר סוכה ולולב ה ט ורוב פוסקים לא הצריכו להעמיד הדפנות לפני הסכך וכך נראה בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ד עמוד א') "עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן" ורק מעמידת האדם זה נהיה סוכה וזה מותר לכתחילה, ובגמרא תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ד' עמוד א' 'בנה בה איצטבא'; כנ"ל ועוד.
  19. ^ רמ"א - הגה"מ, ב"ח, ברכ"י, בית השואבה; ערוה"ש ה; וחזו"ע עמ' לח. מכשירים בדיעבד.
  20. ^ שיטה המיוחסת לחזון איש
  21. ^ דעת בית הלל בסוכה דף ט' עמוד א'
  22. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ו, סעיף א'
  23. ^ אתר צא"ח
  24. ^ נטעי גבריאל (הרב גבריאל ציננער), הל' ר"ה סי' טז הערה טו
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה עמוד ב'
  26. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ו', הלכה ב'
  27. ^ (בעלי התוספות סוכה כו ע"א)
  28. ^ הגהות הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ז'
  29. ^ חסידי חב"ד אינם נוהגים לקשט את הסוכה בנימוק שהמצווה אינה זקוקה לתוספת של קישוטים חיצוניים. ראה בהרחבה שיחות קודש תש"ל חלק א עמוד 129.
  30. ^ פרגולה כשרה לסוכות באתר כתום


P judaism.svg
ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: מצוות הישיבה בסוכה. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0