סולת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנת קוסקוס, העשוי מסולת
בסבוסה - עוגת סולת

סולת היא דגן טחון בטחינה דקה, בדרך כלל חיטה.

סולת היא גוש קמח עבה בקוטר רבע עד שלושת רבעי המילימטר ה"נופל" בשלבים הראשונים של הטחינה ממרכז גרעין החיטה. כמות הסולת המתקבלת היא בדרך כלל כ־3 עד 5 אחוזים מנפח הגרעין, ובאה על חשבון הקמח הבהיר. אם אין צורך בייצור סולת, החומר ימשיך את תהליך הטחינה, וייטחן עד להפיכתו לקמח.

ערכים תזונתיים (ל-100 גרם)
אנרגיה 360 קלוריות
פחמימות 73 גרם
סיבים תזונתיים 4 גרם
חלבון 12.7 גרם
שומן 1.1 גרם
שומן רווי 0.2 גרם
מים 13 גרם
ויטמין B1 (תיאמין) 0.28 מ"ג
ויטמין B3 (ניאצין) 3.31 מ"ג
ברזל 1.2 מ"ג
זרחן 136 מ"ג
אשלגן 136 מ"ג

מאכלי סולת

מהסולת ניתן להכין דייסה, כאשר אופים או מבשלים אותה עם מים או חלב, ממתיקים וחומרי טעם כשנף. במטבח הצפון אפריקאי השימוש הרווח בסולת הוא להכנת קוסקוס ומיני קינוחים מתוקים. באזור טוסקנה שבאיטליה נהוג להכין ממנה סוג פסטה בשם פיצ'י. בנוסף, במטבח הכורדי ובמטבחים מזרח תיכוניים אחרים, נוהגים להשתמש בין היתר בסולת לציפוי קובה, אם כי נפוץ יותר השימוש בבורגול. במטבח התימני נהוג לשלב במרק התימני המפורסם מאכל דמוי פירה בשם "עסיד" שעשוי מסולת.

עוגת סולת נפוצה בגרסאות שונות בקרב עמי המזרח התיכון. במטבח היהודי נהוגה כמאכל בתום יום הכיפורים, לשבירת הצום.

בין שמותיה[1]: בסבוסה (במטבח הערבי), ספרה (במטבח הטריפוליטאי), טישפישטי (במטבח הספרדי, טורקי ובולגרי), הריסה/הרישה (במטבח התוניסאי והאלג'יראי), שאמאלי (ביוון).

הסולת ביהדות

הסולת מוזכרת בתנ"ך ובלשון חכמים פעמים רבות, ומשמעותה זהה לזו שבעברית החדשה (מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ט, פירוש דעת מקרא לספר בראשית, פרק י"ח, פסוק ו').והינה החלקים המובחרים מהקמח שהופרשו ממנו הסובין, ואף חלקי הקמח הדק[2][3]. האבן עזרא מפרש את שורש המילה מלשון הגבהה וסילוק הפסולת ככתוב סילה כל אבירי.

הסולת מתוארת בלשון המקרא כמוצר יקר יותר מהנורמה הרגילה, ”וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה” (יחזקאל, ט"ז, י"ג), וסולת חיטים היא החומר שעולה על המזבח כמנחה לקרבנות השונים, מלבד מנחת העומר בה מקריבים סולת שעורים, ומנחת סוטה שלא הייתה באה מן הסולת כלל.

הביטוי "סלתה ושמנה" מציין את הטוב שבטוב, מקור הביטוי בספר ויקרא, פרק ב':

"וְנֶפֶש, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַה'"

סמולינה

סולת מחיטה קשה (דורום) נקראת סמולינה, ומשמשת לייצור פסטה איכותית. יש המוסיפים סמולינה ללחם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עוגת סולת ושקדים / טישפשטי, מאת פסקל פרץ-רובין
  2. ^ מנחות סוף פרק אלו מנחות דף ע"ו וברש"י שם
  3. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ'
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0