סילוק (הלכה)
| משנה | משנה, מסכת כתובות, פרק ח', משנה א' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מ"ט עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ג עמוד א'. |
סילוק הוא מונח בהלכה שמשמעותו מעין גילוי דעת המונע מהאדם לקבל בעלות העתידה לחול עליו מכח דיני ירושת אשתו.
המקור במשנה
המשנה[1] קובעת כי אדם האומר לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך, חלה אמירה זאת לענין הפקעת דין אכילת פירות נכסי מלוג, אך אם מתה ירשה. רבי יהודה סובר שגם אם אמר "בנכסייך ובפירותיהם" נותרת לו זכות לאכול בפירות פירותיהם אלא אם כן פירט ואמר שמוותר גם על פירות פירותיהם עד סוף העולם.
בגמרא מוסבר כי דין זה הוא באדם האומר לאשתו אמירה זאת לאחר קידושיה ולפני הנישואין, והוא מתבסס על צירוף של שני קביעות: האחת של רב כהנא ש"נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשה", אמירה שממנה נלמד שגם לשון כזה "דין ודברים אין לי" שאין בו לשון הקנאה מועיל, או שלמרות שעדיין לא זכה בנכסים הוא יכול להסתלק מהם,[2] ועל זאת של רבא שקובע שהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו, שהיא הטעם לכך שאכן אמירה זאת מועילה, מפני שכל תקנת חכמים היתה רק לטובתו[3].
דין זה קיים רק בסילוק מנכסי אשתו ולא בסילוק מנכסים שעתידים ליפול לו בירושת אביו, שכן דין הירושה אינו מתחדש עם מיתתו של האב, אלא כבר מלידתו של הבן הוא נחשב ל'יורש' ויש לו זכות בנכסים לכשימות האב[4].
סילוק מדבר שלא בעולם
לפי שיטת הרמב"ן[5], הסילוק חל גם על נכסים של האשה שמוגדרים בהלכה "דברים שלא באו לעולם". הוא מביא את דברי האמוראים בירושלמי המסופקים בדבר, ואת רבי זעירא בתלמוד הירושלמי החולק על כך בטענה ”ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו”. לעומת זאת, לפי פרשנות הרשב"א לירושלמי, אין אדם יכול לסלק את עצמו מדבר שלא בא לעולם.
מהות הסילוק
רבי אלחנן וסרמן חוקר[6], האם הסילוק הוא מהנכסים עצמם, - כלפי החפצא, או מזכות הקניין שברשותו המעניק לו לאחר מכן את דין הבעלות על הנכסים - דהיינו כלפי הגברא, הוא עצמו. מדברי הרמב"ן והרשב"א שקבע שדין סילו קלא חל כלפי דין ירושת אביו מכיון שכח הזכיה כבר בידו ניתן להוכיח שדין הסילוק הוא כלפי הגברא, אבל לפי הרמב"ם שטעם הדבר נלמד מהפסוק "חוקת משפט" שנאמר ביורש ואשר משמעותו היא שלא ניתן לבטל דין זה מוכח שהסילוק הוא מהנכסים. ראיה נוספת היא מפסק הרמב"ם שיכול לסלק את עצמו רק מחלק הנכסים, ולהותיר את זכותו לזכות בהם.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק ח', משנה א'
- ^ שני דיעות אלו מובאות בתוספות ד"ה ואין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ג עמוד א'.
- ^ רמב"ן ורשב"א
- ^ שם.
- ^ בקובץ שיעורים על כתובות שם.