סימבוליזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סימבוליזםאנגלית: Symbolism) הוא זרם אמנותי וספרותי שהתקיים ברחבי אירופה במאה ה-19, בין 1880 ל-1890.

הופעתו של הסימבוליזם כזרם באמנות

בשנת 1886 פרסם המשורר ז'אן מוריאס מניפסט על הסימבוליזם בתחום הספרות. בשנת 1901 פורסמה הגדרה של הסימבוליזם בציור על ידי מבקר בשם אלברט אוריה ובה טען כי "השירה הסימבוליסטית שואפת לעטוף את הרעיון במעטה של צורה" וכי "היצירה האמנותית חייבת להיות סינתטית, סובייקטיבית ודקורטיבית".

הסימבוליזם, שקם כמשקל נגד לרעיונות הזרם האימפרסיוניסטי ששרר בתקופה, הושפע מהזרם הרומנטי ומעבודותיו של קבוצת הפרה-רפאליטים האנגלית. המשותף לאמני סגנון זה היה השימוש בצורות ובדימויים שנתפשו כמעוררי אסוציאציות וחסרי הגדרה מילולית. בעבודותיהם ישנן רמיזות לרעיונות ובעיקר לרגשות, בעזרת דימויים ספרותיים ומיתולוגיים ובאמצעות סגנון וצורת הקו, והשימוש בצבע (מספר אמנים סימבוליסטים אף נתנו דגש לאופן ציור התמונה - לצבעים הטהורים ולקווים אשר היו, לדעתם, בעלי השפעה רגשית).

ניתן למצוא בציורי הסימבוליסטים שאיפה לאינדוידואליות, מלנכוליה, ותחושה של עולם דמיוני. בכך היווה הזרם תגובת נגד לאימפרסיוניזם ולשאיפתו לתיאור מדויק ו"מדעי" של העולם.

הזרם השפיע על זרמי הנאביס, והאר נובו (הנחשבים לחלק ממנו) ועל הסוריאליזם.

אמנים סימבוליסטים בולטים

סימבוליזם בספרות

לצד הקשרו המובהק של הסימבוליזם כזרם באמנויות, זהו גם זרם ספרותי ברוח אותה תקופה עצמה של סוף המאה. בהכללה ניתן לומר כי גם הסימבוליזם שבספרות נוקט באותן מתודות ובאותה מגמה הגותית ותאורטית המאפיינת את הסימבוליזם באמנות, ובייחוד המגמה להשתמש בדימויים סימבוליים, כלומר כאלה שנתפשו כמעוררי אסוציאציות וחסרי הגדרה מילולית - וזאת לצורך העברתן וביטוין של תחושות או מצבים באופן עקיף.

סימבוליזם בספרות העברית והיהודית

חמוטל בר יוסף פרסמה שורת מחקרים על הסימבוליזם בשירה ובספרות - בין שאר מגמות הספרות והאמנות בת תקופת סוף המאה התשע עשרה - ובהם ציינה גם את השפעותיו ורשמיו ביצירותיהם של סופרים הוגים ויוצרים יהודיים בני הזמן. בין אלה ציינה בר יוסף למשל את יצירותיו הסימבוליסטיות של י"ל פרץ ושל חיים נחמן ביאליק.

קישורים חיצוניים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0