ספרייה תורנית
ספרייה תורנית (הקרויה לעיתים קרובות "אוצר הספרים"[1]) היא ספרייה המכילה ספרי קודש יהודיים וספרי עזר אשר נוצרה כדי לאפשר לימוד תורה כמצווה דתית. ספריות תורניות נמצאות בישיבות, בתי מדרש, בתי כנסת ומוסדות לימוד נוספים.
היסטוריה
החובה ההלכתית לקנות ספרי קודש על ידי הקהילה התבססה על התוספתא: "כופין בני העיר זה את זה... ולקנות להם ספר תורה ונביאים" (מסכת בבא בתרא פרק י"א), תקנה זו הורחבה לכלול "גם גמרות ושאר ספרים ללמוד בהם כל מי שירצה, גדולים וקטנים" (מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים סימן ק"נ).
כבר בימי הביניים היה ניתן למצוא ספריות תורניות בבתי כנסת, וישנם עדויות רבות על ספרים שהוקדשו לבתי כנסת, אך ככלל בימי הביניים לא היו ספריות "ציבוריות" אלא רק באוספים פרטיים[2]. מאוחר יותר אנו מוצאים שספרים נתרמו גם לבתי ספר, תלמודי תורה וישיבות. בפולין וליטא הוקמו "חברות תיקון ספרים" במטרה לקנות ולכרוך ספרים לטובת הקהילה.
בחירת הספרים
ספרייה תורנית מאופיינת במידה רבה של סלקטיביות בבחירת הספרים, זאת בנוסף לכללים הרגילים של פיתוח האוסף המקובלים בכל ספרייה לגבי הוספת ספרים חדשים והוצאת ספרים קיימים. המיון בישיבות נעשה לעיתים קרובות על ידי רבני הישיבה ולעיתים על ידי ראש הישיבה עצמו.
סלקטיביות זו מבוססת על דרישה הלכתית שלא להחזיק ספרים שאינם תואמים את עקרונות היהדות. דרישה זו התבטאה בחתימת התנ"ך והגדרת הספרים שלא נכללו בו כספרים חיצוניים[3] לאחר חתימת המשנה וההיתר לכתוב את התורה שבעל פה גדל היקף ארון הספרים היהודי וספרים נוספים נפוצו באמצעות העתקת כתבי יד. לאחר מהפכת הדפוס החלה להתפתח הדרישה להסכמה של תלמיד חכם, בין השאר כדי לבדוק את תוכנם של הספרים הנדפסים.
גם בתוך ספרי הקודש לא תכיל ספרייה את כל סוגי הספרים. בישיבה, בה באופן מסורתי עיקר הלימוד הוא סביב התלמוד, תכיל הספרייה בעיקר את התלמוד ומפרשיו וספרי הלכה ושאלות ותשובות. בתי כנסת יכילו, מלבד סידורים, מחזורים וחומשים גם ספרים בהם מועברים שיעורי תורה, כגון משנה, עין יעקב ומשנה ברורה, ספרי הלכה שימושיים ועוד.
גם כאשר הספר נחשב מתאים מבחינת תוכנו לארון הספרים היהודי, לא תמיד הוא יוכנס לספרייה מסיבות הלכתיות שונות. תחומים מסוימים נחשבים בעייתיים, ואין תמיד אחידות בהתייחסות אל הכנסתם לאוסף. להלן מספר סוגיות בולטות שלגביהן ההתלבטות קיימת:
- ספרי מחשבה, השקפה והגות - ספרים אלו, הנוגעים בעיקרי האמונה היהודית ומשפיעים על אמונתו של הקורא, הם מהספרים שמתייחסים אליהם ברגישות רבה. בספריות ישיבתיות רבות יוכנסו רק ספרים שמשקפים את דרכה החינוכית של הישיבה. ישיבה חסידית תכיל בעיקר את ספרי החסידות עצמה, ישיבה ליטאית תכיל בעיקר ספרי מוסר וכו'. ישיבות אחדות, בעיקר חלק מישיבות הציונות הדתית נוקטות בשיטה פתוחה יותר ומכילות מגוון של ספרי מחשבה מזרמים שונים ביהדות האורתודוקסית.
- מהדורות מדעיות - עם עליית תנועת חכמת ישראל החלו לצאת לאור מהדורות מדויקות של ספרים ישנים, בעיקר מספרות הראשונים והגאונים מתוך כתבי יד. הבעיתיות משימוש בספרים אלו נובע הן מהחשש שתוכנם שונה, בשוגג או במזיד, על ידי המהדירים ה"משכילים", והן מהאיסור ההלכתי להחזיק ספר שנכתב על ידי כופרים[4]. כמענה לבעיה זו החלו במאה ה-20 רבנים ומוסדות תורניים להוציא לאור מהדורות מדעיות של כתבים אלו. בתחום זה בולטים כיום מוסד הרב קוק ומכון ירושלים. עם זאת מחמת חוסר במהדורות מדעיות, ספריות תורניות רבות מחזיקות מהדורות מדעיות שיצאו לאור בהוצאות לא תורניות (דוגמת תוספתא כפשוטה או ספרי דברים במהדורת פינקלשטיין).
- תחומים מסוימים, כגון ענייני קבלה וצניעות מותרים ללימוד רק בקבוצות קטנות ובצינעה[5]. על פי רוב הספרייה תכיל רק מספר מצומצם של כתבים בנושאים אלו, ולעיתים קרובות הם יונחו בפינה צדדית וחבויה.
מיון וקיטלוג
מאפיין נוסף הוא העצמאות של הספריות בכל הנוגע למיון וקיטלוג הספרים. הספריות נוטות לפתח לעצמן שיטות מיון מקומיות המותאמות לצרכיהם הספציפיים ואינן נעזרות בדרך כלל בשיטות מיון מוכנות, אם כי היו ניסיונות ליצור שיטות כאלו המותאמות לספרייה תורנית[6]. לעיתים הספרים מסודרים במדף לפי סדר אלפביתי של שם הספר ולא של שם המחבר (כפי שנהוג ברוב הספריות). הסיבה היא שבמקרים רבים שם הספר מוכר הרבה יותר משם מחברו. לדוגמה, הרב יחזקאל לנדא מוכר יותר בשם ספרו "הנודע ביהודה" והרב אברהם ישעיה קרליץ מוכר יותר בשם ספרו "חזון איש".
החלוקה הראשית המקובלת ברוב הספריות היא לפי נושא ותקופה כרונולוגית:
- תנ"ך ומפרשיו.
- משנה, תלמוד בבלי ומפרשיו (עם חלוקה לראשונים ואחרונים), תלמוד ירושלמי ומדרשים.
- מצוות, הלכה ומנהגים- ספרי ראשונים, משנה תורה לרמב"ם ומפרשיו, ארבעה טורים ושולחן ערוך ומפרשיהם, ספרי אחרונים.
- שאלות ותשובות - גאונים, ראשונים ואחרונים.
- מחשבה - ספרי ראשונים, ספרי מוסר, ספרי חסידות ומעט ספרי קבלה.
- תפילה - סידורים, מחזורים, הגדה של פסח וכו'.
- ספרי עזר - תולדות רבנים וקהילות, מילונים, מפתחות, כתבי עת וספרי זיכרון, דקדוק וכו'.
שימוש במחשבים
עצם השימוש במחשבים לא נתפס כבעייתי מבחינה הלכתית על ידי רוב הרבנים. למרות זאת, בחלק מהישיבות מסתייגים מהכנסת מחשבים מטעמים אחרים (בזבוז זמן, חשש משינוי סגנון הלימוד המקובל ועוד). השימוש במחשבים ברוב הספריות מוגבל למערכות קיטלוג, שימוש במאגרי מידע תורניים ותוכנות לעיבוד תמלילים[7]. בחלק מהישיבות אוצר הספרים כולל עמדות מחשבים לכתיבת חידושי תורה.
ישנה הסתייגות רבה משימוש באינטרנט, לעיתים עד כדי החרמה מוחלטת[8]. למעשה, ברוב מוחלט של הספריות התורניות אין אפשרות גישה לאינטרנט.
ספריות תורניות בולטות בארץ ישראל
- אוצר הספרים עזרת תורה שעל יד ישיבת מיר, ספרייה זו פעילה למעלה ממאתיים שנה והיא הוותיקה ביותר בעולם הישיבות.
- ספרייה תורנית עזרת תורה שעל יד ישיבת מיר ברכפלד
- אוצר הספרים שעל יד ישיבת חברון
- אוצר הספרים שעל יד ישיבת קול תורה
- אוצר הספרים של ישיבת בית מאיר
- ספריית בית יוסף במודיעין עילית
- אוצר הספרים שעל יד ישיבת ההסדר שעלבים[9]
- ספריית ישיבת מרכז הרב
- ספריית הרמב"ם בתל אביב-יפו (קישור לאתר הספרייה).
- ספריית ישיבת הר עציון (קישור לאתר הספרייה).
- ספריית הרב מיימון שעל יד מוסד הרב קוק (קישור לאתר הספרייה)
- גמ"ח אוצר הספרים השאלת ספרים לישיבות, ירושלים
לקריאה נוספת
- שמחה אסף, "ספריות בתי-המדרש", יד לקורא, כרך א' חוברת ז'-ט' (סדרה חדשה), 1946-1947, עמ' 170–172
- שי פאר, "האויצרניקים", משפחה, גיליון 742, כ"ה בשבט תשס"ו
- נחום זיטר, מיון ומפתחות בספריות ישיבתיות: ניתוח השיטות, מקורותיהן והתפתחותן. עבודת גמר (מ"א)--אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א.
- Ya'akov Aronson, "Yeshiva libraries in Israel", Judaica Librarianship, Vol. 6, No. 1-2, pp. 38-42
קישורים חיצוניים
- גבריאל יצחק רוונה, ספרות תורנית בספרייה – התמודדויות ואתגרים
- גבריאל יצחק רוונה, "אוצר הספרים" של ישיבת "מאור התלמוד", גיליונות איגוד ספרני יהדות כב
- גבריאל יצחק רוונה, "אוצר הספרים" של ישיבת "בית מאיר", גיליונות איגוד ספרני היהדות כז
- נחום זיטר, מיון ומפתוח בספריות ישיבתיות: ניתוח השיטות, מקורותיהן והתפתחותן פרק מתוך עבודת הגמר, גיליונות איגוד ספרני היהדות כד
- גבריאל יצחק רוונה, אוצר הספרים" של ישיבת "מאור התלמוד בעלון איגוד ספרני היהדות כב
- גבריאל רוונה, אוצר הספרים של ישיבת בית מאיר בבני ברק בעלון איגוד ספרני היהדות כז
- גבריאל יצחק רוונה, אוצר הספרים" של ישיבת "איתרי בעלון איגוד ספרני היהדות לב.
- גבריאל יצחק רוונה, ישיבת אור עציון בעלון איגוד ספרני היהדות לד
- גבריאל יצחק רוונה, ספריית ישיבת כסא רחמים בעלון איגוד ספרני היהדות מא
- דוד גורדון, פיתוח האוסף בספריות תורניות: היבטי צנזורה, עלון איגוד ספרני היהדות כג
- לספריה תורנית און ליין - אתר ספריא
- לאתר 'דעת' שיש בו מאגר גדול של ספרי קודש לקריאה און ליין
- אתר און ליין עם ספריה תורנית עשירה מאוד לקריאה און ליין ולהורדה - HebrewBooks.org
הערות שוליים
- ^ המילה ספרייה היא מילה שחודשה במסגרת תחיית הלשון העברית, ואילו המונח אוצר ספרים היה קיים כבר קודם והשתמר בישיבות.
- ^ מלאכי בית-אריה, "האם היו ספריות 'ציבוריות' יהודיות בימי הביניים?", ציון, ס"ה, ד' (תש"ס), 441-451 [=בתוך: משה סלוחובסקי ויוסף קפלן (עורכים), ספריות ואוספי ספרים, ירושלים, מכון זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ו, עמ' 91-103].
- ^ "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים" (משנה סנהדרין פרק י' משנה א'). המפרשים כללו באיסור זה גם ספרים נוספים, למשל בפירוש רבי עובדיה מברטנורא: "ספרים חיצונים - ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היווני וחבריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ושירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד הזמן בלבד.
- ^ "ספר תורה שכתבו מין יישרף, כתבו גוי יגנז (תלמוד בבלי גיטין מ"ה עמ' ב); "ספר תורה שכתבו אפיקורוס ישרף, כתבו גוי יגנז. (שולחן ערוך, יורה דעה סימן רפ"א סעיף א')
- ^ "אין דורשין בעריות בשלושה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה, חגיגה, פרק ב', משנה א').
- ^ לדוגמה: מאיר וונדר, שיטת המיון למקצועות מותאמת לצורכי הספריות התורניות בארץ, בני ברק, המרכז לספריות תורניות, תשכ"ה (מהדורה שנייה: ירושלים, תשנ"ז). שיטת זו בנויה בסגנון דומה לשיטת דיואי העשרונית.
שיטה זו היוותה בסיס לשיטות המיון של ספריות ישיבת הכותל, ישיבת הר עציון, ישיבת שעלבים וישיבת כרם ביבנה. - ^ מרים הילר (דאום), שימוש במאגרי מידע לצורך דליית מידע תורני בישיבות גבוהות, עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז 1996
- ^ הבד"ץ של העדה החרדית הגדיר את האינטרנט כ"אסור באיסור עולם". רבנים אחרים, ביניהם חלק מרבני הציונות הדתית, התירו את השימוש בצורה מסויגת, תוך דרישה לשימוש בתוכנות מתאימות לסינון תכנים.
- ^ עידן הראל, ישיבת שעלבים מציגה:80,000 כותרים ו-130,000 ספרים, 12 ביוני 2012, באתר דתילי
