ספר היובלים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, ספר זה לא היה ידוע או שלא הוכר על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט נחשב כחיבור אבוד. בגילוי מגילות מדבר יהודה נחשפו לראשונה 15 קטעים קטנים של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב. הספר תורגם בעבר מעברית למספר שפות אחרות,[1] אולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) הנקרא "כופאלה" של הספר השתמר בשלמותו, יחד עם ספרים חיצוניים אחרים כדוגמת ספר חנוך. המערב התוודע לכתבי היד האתיופיים בסביבות המאה ה־19.

מקורו ושפת כתיבתו

החוקרים משערים כי ספר היובלים נכתב במאה ה-2 לפנה"ס. הספר נכתב במקור בשפה העברית, אולם שרד במלואו רק תרגומו לשפת הגעז (שפה שמית שדוברה בעבר באתיופיה), כחלק מן הקאנוניזציה של כתבי ביתא ישראל (יהודי חבש) והכנסייה האתיופית האורתודוקסית.

חוקרים רבים סבורים שהספר התקבל על ידי האיסיים, שכן מספר קטעים מהמקור העברי התגלו במגילות מדבר יהודה בקומראן.[2] חוקרים אחרים סבורים שספר היובלים הוא ממקור כוהני, ושייך לספרייה הקאנונית של הכוהנים בני צדוק[דרוש מקור], צאצאיו של צדוק הכהן – ממלכת הגדעונים היו מצאצאי צדוק הכהן.

הספר תורגם לעברית מגעז בשנת 1870 על ידי שלמה רובין, שהוסיף לספר מבוא רחב. הוא תורגם לאחר מכן גם על ידי משה גולדמאן. התרגום של גולדמאן פורסם במהדורת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא בשנת 1930. ב-2015 תורגם ופורש על ידי פרופ' כנה ורמן ופורסם בסדרת ספרים "בין מקרא למשנה – ספריית דוד וימימה יסלזון" של הוצאת יד בן צבי.

תוכן הספר

הספר חוזר על סיפורי ספר בראשית, מבריאת העולם ועד לגלות מצרים, בניסוח שונה. הוא השתמר בצורה השלמה ביותר בשפת הגעז (שפה שמית עתיקה), שאר העולם כלל לא ידע או הכיר את תוכני הספר. קטעים ממנו שרדו גם ביוונית, בסורית (ארמית-נוצרית) ובלטינית. הוא מכונה גם "בראשית זוטא", "צוואת משה", "גילוי משה", ולפי חלק מהחוקרים אליו הכוונה בספר ברית דמשק (T-S 10K6 עמוד 16) בשם "ספר מחלקות העתים ליובליהם ובשבועותיהם". הספר שייך לסוגה ספרותית המכונה מקרא משוכתב. לפי המסגרת העלילתית של הספר, מטטרוןמלאך הפנים חוזר על הסיפורים בפני משה במעמד הר סיני. לכל אירוע בספר היובלים מצוין תאריך מדויק, הקובע את מספר השנים שחלפו מאז בריאת העולם עד התרחשות אותו מאורע ולעיתים אף את החודש והיום באותה שנה ספציפית. תולדות האנושות מתוארות במחזורים של שבע שנים (שמיטות) המכונים בספר "שבוע", ובמחזורים של שבעה "שבועות" (49 שנים) המכונים "יובל". בפרק כ"ג, לאחר מות אברהם, משולב חזון אפוקליפטי שאיננו אופייני לסוגה ולסגנון של שאר הספר.

פרופסור רחל אליאור טענה בשורה של ספרים ומאמרים, שבספר היובלים נשקף עניין מובהק בלוח כוהני בן 364 ימים שהם 52 שבתות, ששימש בסיס לעבודת המשמרות בבית המקדש. זאת משום שניכר בו עניין מובהק בירושלים, בהר ציון ובבית המקדש העומד עליו כמפורט בפרק הפתיחה של הספר, וכן ניכר עניין רב במלאכים, במזבחות, בהקרבת קורבנות, בקטורת ובבריתות במועד קבוע חוזר ונשנה, וכן בפרקים ל-לב ניכר עניין רב בהיסטוריה של לוי בן יעקב, הקשור במלאכים ובחלומות, מייסד הכהונה בתקופת האבות, סבם של משה בן עמרם ושל אחיו אהרון הכהן. כל אלה מאפיינים כוהניים מובהקים העוסקים בזמן מקודש, במקום מקודש ובפולחן מקודש, המסור בידי הכוהנים בני לוי, שומרי משמרת הקודש.

לוח השנה הנהוג בספר היובלים (ומהווה בו מוטיב מרכזי) הוא לוח שנה שמשי בן 364 יום. לוח זה היה נהוג גם בחיי הקהילה שכתביה נתגלו בקומראן, ונזכר בכתבים רבים נוספים שנתגלו במקום, כמו גם בספר מהלך המאורות. בספר היובלים מוזכר פולמוס עם לוח שנה ירחי שכנראה הוא הלוח העברי: "(נה) והיו אנשים אשר יביטו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. (נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד."[3]

השפעת הספר על היהדות

במהלך החזרה על אירועי העבר מגלה ספר היובלים יסודות מדרשיים ותאולוגיים שלא הופיעו בסיפורי בראשית. לרבים מן הסיפורים נוספו זוויות ייחודיות האופייניות לשיטתם של כותבי מגילות מדבר יהודה או האיסיים. אמנם חלק גדול מהאמור בספר סותר את האמור בתורה ובמדרשי חז"ל, מכך יש המסיקים שכתבי הקודש לא היו מפורסמים בימי המחבר, בעוד שהמחבר שאב את אגדותיו מספרים אחרים שנודעו בימיו שנגנזו עם הזמן. לולא זאת לא העיז המחבר להכחיש דברים המפורסמים בתורה, הן בנוגע להלכה והן בנוגע לקורות הימים. ואפשר שהמחבר בעצמו לא ידע את דברי התורה, כי קשה להאמין שיצא לערער עליהם[4].

דעת אהרן ילינק היא שהמחבר היה מכת האיסיים. דעתו של יצחק בער היא שהספר שנכתב בידי אחד השומרונים, אך באוצר ישראל[4] שולל דעה זו, מכיון שהמחבר אינו מונה את הר גריזים בין ארבעת הרי הקודש המוזכרים בחיבורו. דעתו של טיילור היא שהמחבר היה מהפרושים, דעה המתבססת על העובדה שהוא מוקיר את התורה, מחבב המצוות של שבת ומילה ודורש מבני עמו שיבדלו מאד משכניהם הגוים, ואף האמין בהישארות הנפש ובמלאכים.

הרבה מהתוכן של מדרש תדשא (המיוחס לרבי משה הדרשן) מקביל לכתוב בספר היובלים, ובכמה מקומות מוכח שמקורו משם.[5] אומנם יש הטוענים שההשפעה מהספרים החיצוניים באה ממקורות שבעל-פה ולא מספרים כתובים.[6]

בפירוש אחד מתלמידי רס"ג על דברי הימים כתוב: "ובעניין דברים הללו מַעְיָנִי במדות חכמים ובספר היובלות שהביא אלפיומי רב סעדיה גאון מספרי הישיבה"[7]. הדברים המובאים שם עוסקים בדוד המלך בעוד שספר היובלים מסתיים ביציאת מצרים, נוסח דומה מופיע במדרש סדר עולם.

העיסוק בספר היובלים ביהדות נזנח לאורך השנים. מחקר מודרני של הספר מתקיים מאז המאה ה-19.

לקריאה נוספת

  • Kugel, James L, A walk through Jubilees : studies in the Book of Jubilees and the world of its creation, (Brill Academic Pub., 2012); מסת"ב 978-900421768-3

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר היובלים, שכתוב המקרא, עריכה, אמונות ודעות, נספח בעמוד 256, ושם רשימה מפורטת של הקטעים ותכולתם
  2. ^ כנה ורמן, 'ספר היובלים ועדת קומראן: לשאלת היחס בין השניים', מגילות ב (ה'תשס"ד), עמ' 37–55.
  3. ^ ספר היובלים בעריכת יהודה איזנברג, באתר www.daat.ac.il
  4. ^ 4.0 4.1 בספר אוצר ישראל בערכו עמ' 95
  5. ^ אפשטיין, מקדמוניות היהודים חלק א' עמ' VI; אהרן ילינק, בית המדרש חלק ג' עמ' X.
  6. ^ י"מ תא שמע, כנסת מחקרים ח"א עמ' 26 הערה 13.
  7. ^ פירוש המיוחס לתלמיד רס"ג, דברי הימים א, כג, ג.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0