ספר יונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר יונה
מספר פרקים 4
מספר פסוקים 48
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם עובדיה
הספר הבא מיכה
דמויות מרכזיות יונה הנביא (יונה בן אמיתי)

ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. הספר מספר על הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, שנצטווה לנבא על אנשי העיר נינווה על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה. יש טוענים שאותו הנביא שניבא לישראל נבואת נחמה על הרחבת הגבולות בימי ירבעם השני הצטווה לאחר מכן ללכת לנינוה.

תוכן הספר

ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים : חלק ראשון בו מסופר על השליחות הראשונה (פרקים א'-ב') וחלק שני בו מסופר אודות השליחות השנייה (פרקים ג'-ד').

הבריחה

ה' מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי ”עלתה רעתם לפני”, כלומר שעשו הרע בעיני האלוקים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות ה' ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי). המפרשים מסבירים כי הסיבה שגרמה לו לברוח ולא למסור את נבואתו, היא בגלל חששו פן יחזרו בתשובה מה שעלול לגרום לקטרוג על עם ישראל שאינם חוזרים בתשובה[1].

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו: ”מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ”. בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים.

המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה: ”אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית”. ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: ”הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו.” (פרקי דרבי אליעזר י').

השהות במעי הדג

במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל ה' בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: ”ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי”. ה' מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה.

על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לפרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה[2]. גם המפרשים שהאירוע אירע בפועל, מציינים שהוא בלתי אפשרי בלא נס[3].

תפילת יונה

פרק ב' של הספר מביא תפילה שהתפלל יונה במעי הדג. לשון התפילה העלה תמיהות בקרב הפרשנים, שכן היא כוללת הודאה על ההצלה, בעוד יונה עדיין במעי הדג.

יונה בנינווה

יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תיהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מה' להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו ה':

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה.

תשובת נינווה

המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי[דרוש מקור].

את ספר יונה נהוג לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה.

ניבים וביטויים שמקורם בספר יונה

  • רַב חֹבֵל (פרק א', פסוק ו') - תפקיד של מפקד כלי שיט. דרגת קברניט בחיל הים בצה"ל או מפקד כלי שיט אזרחי. הביטוי רב חובל לקוח מספר יונה ונכנס לשימוש בעברית המודרנית.
  • מַה לְּךָ נִרְדָּם[4] (פרק א', פסוק ו') - קריאת התעוררות לאדם שמשתמט מעשיית המוטל עליו. "בן אדם מה לך נרדם" הוא פיוט שנאמר כחלק מאמירת הסליחות בחודש אלול בחלק מן העדות.
  • טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי[5] (פרק ד', פסוק ג') - ביטוי המבטא ייאוש פסימי מהחיים.
  • לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ[6] (פרק ד', פסוק י"א) - ביטוי לאדם ללא אוריינטציה שאינו שם לב לדברים ואינו מתמצא במתרחש סביבו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מצודות
  2. ^ פירוש דעת מקרא, ספר יונה, פרק ב', פסוק א'
  3. ^ אבן עזרא
  4. ^ מרים בלומנטל, מה לך נרדם באתר 929
  5. ^ יואל בן נון, טוב מותי מחיי באתר 929
  6. ^ עמנואל כהן, לא ידע בין ימינו לשמאלו באתר 929


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0