עובדין דחול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השחזת סכין בכלי מקצועי אסורה בכל אופן
לעומת זאת, השחזת סכין בעץ קלה יותר, מותרת (אך נחשבת ל"הלכה ואין מורין כן")[1]

בהלכות שבת, דברים האסורים משום עובדין דחול הם כינוי לפעולות שצורת עשייתם מבטאת אופי של יום חולין ולא אופי שבתי, או פעולות אשר נראות כמלאכות ודומות להן. דברים אלו נאסרו על ידי חז"ל (ויש אומרים מהתורה) משום שבות.

האיסור

חלק מהדברים שנאסרו משום עובדין דחול הם דברים שנעשים ביום חול בדרך מלאכה, ועשייתם היא זלזול ביום השבת[2] כיום שביתה. כך למשל, כחלק מגזירת מקח וממכר בשבת וחג, אסרו חז"ל למדוד אוכל במשקל, ולקנות אוכל לפי מידה מסוימת. גם התעמלות נאסרה לפי כמה דעות מסיבה זו[3].

כמו כן, המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה, לתת שלוש וארבע בתוך קופה, שהדבר נראה כמעשה חול[4], אלא יסחוב אותם על כתפו או לפניו. כמו כן, אדם המוליך תבן, לא יפשיל את קופת התבן לאחוריו, מפני שהדבר מהווה זלזול בשבת ובחג, כי נראה הדבר שהוא סוחב כמות מסחרית או למקום רחוק, דבר הנחשב כדרך חול[4], ולכן יש לעשות זאת בשינוי שגם גורם לטרחא מועטת יותר (שגם להרבות בטורח איסור שבת הוא). למרות זאת, איסור זה התירו חז"ל, שאם אם אפשר לשנות מותר[5]. נחלקו הראשונים מה הוא ה"עובדין דחול", האם עצם הנתינה לתוך הקופה[6], או נשיאת הקופה בפרהסיא[7].

נתפזרו לו פירות בחצר, מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא יתנם לתוך השק או הקופה, "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול"[8]. נחלקו הראשונים מהו ה"עובדין דחול". יש שלמדו שה"עובדין דחול" הוא מה שמלקט פירות מפוזרים, אבל אם הם מכונסים במקום אחד מותר ללקטן[9], אבל יש שלמדו שה"עובדין דחול" הוא מה שנותן לתוך השק והקופה, שהוא דרך חול[6].

שחיקת תבלינים ומלח בכלי המיוחד לכך, למרות שהיא מותרת ביום טוב (בשבת, בכלי המיוחד, לכך אסור לטחון בכלי המיועד לטחינה), הצריכו חז"ל לעשותם בשינוי כדי שלא יהיו עובדין דחול. לפי בית שמאי, יש לשנות הם בשחיקת תבלינים לעשותם במדוכה של עץ (שינוי קטן) ובמלח לשוחקן בפך ובעץ הפרור (שינוי גדול), ולפי בית הלל בתבלין - שלא היה אפשר לעשותן מערב יום טוב, מכיוון שאז יופג טעמן או מכיוון שלא ידוע מה יבשלו בחג[10] (שהרי לא כל תבלין שהוא נצרך לכל תבשיל כל שהוא), מותר לעשות ללא שינוי כלל, ורק מלח שהיה אפשר לעשות מערב החג (שהרי כל מאכל בעולם צריך מלח לתבלו, או מכיוון שאינו מפיג את טעמו) יש לעשות בשינוי קטן[11].

כמו כן, חידוד הסכין בחג במשחזת כדרך חול נאסרה מטעם עובדין דחול, והותרה דרך אחת על גבי חברתה. גם בכך קיימות דרגות שונות: חמורה יותר ההלכה בנוגע להשחזה במשחזת של אבן להשחזה במשחזת של עץ. לכך ישנן מספר גרסאות: לפי פרשנות אחת, במשחזת של אבן, המקוצעית יותר, אסור להשחיז את הסכין אפילו לצורך שאינו נחשב "עובדין דחול" מצד עצמו, - להעביר את שמנונית הסכין מעליה, ולפי פרשנות אחרת, השחזה לצורך כזה מותרת בכל אופן, והחילוק בין משחזת של אבן לשל עץ היא רק בנוגע להשחזה לצורך חידוד. להלכה נפסק שהשחזת סכין לצורך חידוד, אפילו בשינוי, נחשבת להלכה מסוג שהלכה ואין מורין כן[12].

אולם, בתשובות הרמב"ם, סימן שו (מהדורת בלאו, עמ' 563–565) קיימת התייחסות מפורשת למהות המושג "עובדין דחול". "ולא אמרינן בכי הני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אם כן לא יאכל כדרך שהוא אוכל בחול ולא יסב כדרך שהוא מיסב בחול זה דבר ברור הוא למבין, שאין אתה מוצא לעולם דברים שאסרו חכמים משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא דברים שאפשר שירגילו למלאכה". לכן לפי הרמב"ם אך ורק מעשים שיכולים להביא לעשיית מלאכה (מתוך ל"ט מלאכות) משום הרגל, נאסרו על ידי התלמוד, משום "עובדין דחול". אם המעשה לא יביא לעשיית מלאכה, כמו לאכול או ליסב, אין בו דין של "עובדין דחול".

מקרים חריגים שהותרו

אחד מהדברים האסורים משום שבות של "עובדין דחול", היא תקיעה בשבת וביום טוב, איסור זה הותר בראש השנה לצורך מצוות תקיעת שופר, אך נאסר בשבת גזירה שמא אדם שאינו יודע לתקוע בשופר יוציא את השופר לרשות הרבים כדי להתלמד ממומחה את התקיעה. מכיוון שהשבות של עובדין דחול, אינה "שבות גמורה" הקילו חז"ל לתקוע שוב שלא לצורך גדול, למשל לצורך הנשים (שאינן מחויבות בתקיעת שופר)[13].

לצורך מצווה

אסרו חז"ל לפנות אוצר של יין או שמן בשבת מפני שתי סיבות: עובדין דחול, וטרחה מיותרת. ולצורך מצווה - אורחים שבאו בשבת או לפנות את האוצר כדי לקבוע במקום בית המדרש בשבת עצמה התירו חז"ל לפנות את האוצר אך הם קצבו את המידה שהותרה לטלטול לצורך זה[14].

כמו כן, אסור לעוור לצאת במקלו לרשות הרבים מפני שהוא דרך חול[15], או לרועה בתרמילו, כמו כן אסור לקבוצת אנשים לסחוב אדם על כיסא, אך לצורך מצווה התירו. כך גם היה נהוג בארץ ישראל בתקופת האמוראים, כמו שמסר רבי יעקב בר אידי את פסקו של רבי יהושע בן לוי שהתיר לסחוב תלמיד חכם על כיסא לצורך הרבים. בבבל הסתמכו על עדותו של אחי שקיא שהעיד שסחב את רב הונא על כיסא מהעיר היני לעיר שילי וההפך, ועל עדותו של רב נחמן בר יצחק שהעיד שהוא עצמו סחב את שמואל ממקום חם למקום מוצל וההפך כפי נוחיותו. אם כי, האיסור נאמר רק כאשר סוחבים אותם באופן של מלאכה ארוכה וקבועה, שאחד נותן זרועו על כתף חבירו, אך מותר לסחוב אדם בכיסא אם אוחזים את הכיסא ביד באופן רגיל. הסתפקו האחרונים האם האיסור והעובדין דחול" הוא על מי שנושא את הכיסא או על מי שנושאין אותו, ובכל מקרה נפסק שעל ידי גוי מותר[16]

בניגוד לדברים שנאסרו משום מראית עין שנראה הדבר כאילו עובר עבירה שאסורים גם בחדרי חדרים[17], דברים שנאסרו משום עובדין דחול מותרים במקום שאינם נראים לעין[18].

אקטואלי

בימינו, היו שאסרו את מעלית השבת בנימוק "עובדין דחול", שהרי נראה הדבר כמעשה חול.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ התמונה להמחשה בלבד. שכן בעץ מחובר אסורה מדרבנן כל השתמשות בשבת ויום טוב.
  2. ^ שולחן ערוך הרב סימן שכ"ג סעיף א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ז עמוד א' רש"י.
  4. ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ט עמוד ב', על פי פירוש רש"י.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל' עמוד א'
  6. ^ 6.0 6.1 תוספות שם, רא"ש פרק כ"ב סימן א', וכן משמע מלשון הטור (כמו שדייק בשלטי הגבורים שם).
  7. ^ תוספות במסכת ביצה. מובא בביאור הגר"א אורח חיים סימן שכ"ג ס"ק י"ד -ט"ז.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ג עמוד ב'.
  9. ^ רבינו ניסים שם.
  10. ^ שני הטעמים שנויים במחלוקת בין רב הונא ורב חסדא, ובין הטעמים יש חילוק למעשה בתבלין שאינו מפיג טעמו או באדם שיודע מה יבשל למחר.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד א', על פי פירושו של הרמב"ן במלחמות ה' שבתחילת הפרק השלישי במסכת ביצה.
  12. ^ שולחן ערוך סימן תק"ט סעיף ב'.
  13. ^ שולחן ערוך הרב סימן תקפ"ט סעיף ב'.
  14. ^ שולחן ערוך, סימן של"ג סעיף א' ובמשנה ברורה.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ה עמוד ב'.
  16. ^ ראה בשו"ת הר צבי סימן קע"א.
  17. ^ ראה ערך
  18. ^ תוספות בביצה כט ב ד"ה המביא.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0