עזרא אוריון

עזרא אוריון
	עזרא אוריון (2007)
לידה	16 באוגוסט 1934; בית אלפא, ישראל
פטירה	18 באוקטובר 2015 (בגיל 81)
לאום	ישראלי
תחום יצירה	פיסול, שירה

עזרא אוריון (16 באוגוסט 1934 - 18 באוקטובר 2015) היה פסל ומשורר ישראלי.

קורות חייו

"שדה כח נטוי" של עזרא אוריון (1990-1991) בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב

נולד בקיבוץ בית אלפא, וגדל בקיבוץ רמת יוחנן. ב-1950 למד ב'בצלאל', בירושלים. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה וכסגן מפקד סיירת גולני. בשירות המילואים שימש במספר תפקידי פיקוד, ובמלחמת ששת הימים לחם כמפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני. הסיירת בפיקודו כבשה את המוצבים עין טינה ומורתפע (בו עיצב מאוחר יותר את האנדרטה לחללי החטיבה). לאחר מכן נע אוריון בראש חייליו דרומה לאורך נהר הירדן כבש את המוצבים לאורכו, וכבש את גבעה 62. בתום המלחמה הוביל אוריון כוח מן הסיירת לשיא הר החרמון, בגובה של 2,814 מטרים מעל פני הים, והניף שם את דגל הלאום^[1]. במלחמת יום הכיפורים לחם כמג"ד בחטיבת אלכסנדרוני בקרבות הבלימה והתקפת הנגד כנגד הצבא הסורי ברמה^[2]. בהמשך היה ממקימי יחידת האלפיניסטים, והשתחרר בדרגת סגן-אלוף.

בשנים 1966-1964 למד בלונדון, ב'סנט מרטינס סקול אוף ארט' וב'רויאל קולג' אוף ארט'. בשנת 1967 הצטרף אל מייסדי מדרשת בן-גוריון, שם ניהל את בית ספר שדה במשך שבע שנים. הוא היה ממקימי בית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר ופיתח תוכניות לימוד בנושאים סביבתים. עיצב את מצבות דוד ופולה בן-גוריון שליד המדרשה. ב-1981 הקים וערך את כתב העת הבין-תחומי 'סביבות'. לימד ב'בצלאל' וב'מכללה לאומנות חזותית' בבאר-שבע. הוביל סדנאות אמנים מדבריות בסיני, בנגב ובסדום.

בתחילת דרכו יצר אוריון פסלים בממדים שניתן להציג בגלריות. עבודות מתקופה זו נרכשו לאוסף רוקפלר והמוזיאון לאומנות מודרנית, ניו-יורק. ב-1966 הוזמן להציב פסל בגן הפסלים במוזיאון ישראל, ירושלים. בשנת 1967, בהשפעת זרם אמנות האדמה פיתח תפישה הקוראת לפיסול לצאת מהגלריות והערים אל המרחב. "הפיסול חייב להיות גבוה הרחק מעל האנשים". בשנות השבעים והשמונים יצר פסלים "אדריכליים", כמו האנדרטה לחטיבת הגולן – אלכסנדרוני במצפה גדות, פסל 'מעלות' בירושלים, פסל 'זהות' בירוחם, ו'מצבו של האדם' בסדום. בשנת 1974 הציג את 'שדה הפסלים' בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים. ב-1982 הציג את הפיסול בהימליה בתערוכות יחיד במוזיאון ישראל, ובמוזיאון חיפה לאומנות חדשה. ב-2007 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון הנגב לאמנות, בבאר-שבע.

בשנת 1980 החל לראות את הכוחות המעצבים את פני כדור הארץ כ"פיסול טקטוני". הפסלים הסביבתיים שיצר מכוונים אל קווי שבר גאולוגיים ואל רכסי הרים. אוריון הטווה קווי אבנים ובנה מדרגות מאבן מקומית, מעין "כני שיגור של ההכרה". בין יצירות אלה נמנות העבודות בשדה צין, בתל-חי, במצפה רמון, בעריף א-נקה בסיני, ובבקעת האנפורנה בנפאל. במהלך השנים חזר ושיקם את הפסל בנפאל. בשנת 1988 נפגש עם אנשי נאס"א בוושינגטון והציע שרכב רובוטי שישלח אל המאדים יטווה גם שם קו של אבנים-- "השגריר הרחוק ביותר של הפיסול במערכת השמש".

ב-1987 פיתח את הפיסול ה"בין-גלקטי", המתייחס אל אנרגיה כאל חומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית הוא שיגר אלומות של קרני לייזר מהתחנות של רשת 'וגנר'. "אובליסק אנרגיה, מיליארד ק"מ גובהו, קתדרלת אור הנוסקת במהירות האור, בניצב למישור הגלקסיה". ב-1997 הציע ליצרנית הזרקורים 'קסנוטק' להציב "תאומי אור אנכיים" מעל גגות מגדלי התאומים בניו-יורק. לאחר שמגדלי התאומים קרסו, ב-2001, האירו בזרקורים שתי אלומות אור, לזכרם.

במקביל לפעילותו כפסל פרסם אוריון ספרי שירה: "לילה גבוה" 1969, "אבק רוחות" 1972, "טרמינל רוחות" 1975, "ערפיליות אבק" 1977, ו"תהומות אבק" 1980. הוא "מפסל את המילים" ומיחס חשיבות למיקומן על הדף. המרווחים בין השורות והמקפים הפזורים מהווים "שתיקה דרוכה". כתיבתו קודרת, קיומית, אתאיסטית ואפוקליפטית.

נפטר ב-18 באוקטובר 2015 ונקבר במדרשת שדה בוקר.

גלריית תמונות

'לילה גבוה', מוזיאון ישראל, ירושלים
מצפה גדות, אנדרטה לחטיבת אלכסנדרוני
'כח אנכי', באר שבע
'זהות', ירוחם
'מצבו של האדם', סדום
'יחד מדברי', מדרשת שדה בוקר
'קו', מדרשת שדה בוקר
'מול עריף א-נקה', מרכז סיני
'תל אבק', בסיס חיל האוויר, שדה רמון
'מול האנפורנה', בקעת אנפורנה, נפאל
'סופר קתדרלה', מיליארד ק"מ גובהה, נוסקת במהירות האור, בניצב למישור גלקסיית שביל החלב