עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל
.jpg)
ראשית הציונות הביאה לסדרה של גלי עלייה שקדמו להכרזה על הקמת מדינת ישראל והובילו אליה.
העלייה הראשונה: 1904-1881
ערך מורחב – העלייה הראשונה
גל העלייה הגדול שהחל בתרמ"ב 1882 בשם: "העלייה הראשונה", נקבע בשמו זה מראשית המאה ה-20 בתודעתם של אנשי היישוב, ואחר כך בהיסטוריוגרפיה הישראלית. מניעיהם של רוב באי "העלייה הראשונה" היו תפיסת עולם מסורתית וציונית, רצונם לשפר את מצבם הכלכלי, ובריחה מהסביבה התרבותית, האנטישמית או העוינת בארצות הגולה.
העלייה הראשונה (1881–1903): 25 אלף עולים הגיעו מרוסיה, רומניה ותימן, מתוכם רק 5,000 נשארו, מחציתם מעולי תימן. הם עלו בשני שלבים עיקריים: 1882-1881 ו- 1891-1890. רובם היו מסורתיים-דתיים, בני 40-30, בעלי משפחות מעיירות קטנות. חלקם מאורגנים ב"חובבי ציון" וחלקם פליטים לא מאורגנים. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, ולא מחקלאות. אצל רובם שררה שאיפה לחיים טובים ומסורתיים ורעיונות לאומיים.
העלייה השנייה: 1904–1914
- ערך מורחב – העלייה השנייה
העלייה השנייה (1914-1904): גל הגירה זה היה במידה רבה המשכו של גל העלייה הקודם. נמשך עד תחילת מלחמת העולם הראשונה שגרמה להפסקתו. רוב העולים היו משפחות מסורתיות-דתיות. מיעוט העולים, בין 1,000 ל-1,500 איש, היו צעירים בעלי רעיונות סוציאליסטים-לאומיים, נחושים בדעתם ליישב את הארץ ולעבד את אדמתה. מקרב מיעוט פועלי-סוציאליסטי זה יצאה ההנהגה של היישוב ושל מדינת ישראל בראשית דרכה - דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, יוסף חיים ברנר, ורבים אחרים. בגל זה היגרו לארץ כ-35,000 איש, כאשר יותר ממחציתם עזבו את הארץ או גורשו ממנה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
העלייה השלישית: 1923-1918
- ערך מורחב – העלייה השלישית
העלייה השלישית (1923-1918): גל הגירה זה נמשך מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד תחילת המשבר הכלכלי בארץ. בתקופה זו עלו לארץ כ-37 אלף איש שהגיעו בעיקר מארצות מזרח אירופה: מרוסיה הגיעו כ-45% מהעולים, מפולין הגיעו כ-31%, מרומניה הגיעו 5% ומליטא 3%. בולט בעלייה זו יסוד צעירים חלוצים שהגיעו לארץ בשנים 1919 עד 1921, ואחר שנים אלו התמעט מספרם בתוך זרם העולים. האידאולוגיה של החלוצים תרמה רבות לבניין הארץ, וכך הטביעו חותמם על הציונות ועל פיתוח היישוב העברי בארץ ישראל.
העלייה הרביעית: 1929-1924
- ערך מורחב – העלייה הרביעית
העלייה הרביעית (1929-1924): העולים הגיעו ממזרח אירופה ומאסיה. זרם עלייה חזק שהחל ב-1924 ונמשך כשנתיים, הביא להתפתחות עירונית מהירה בעיקר בתל אביב שקלטה חלק ניכר מהעולים. בשנים 1926–1927 חל משבר כלכלי בארץ, מן הקשים שידע היישוב העברי בימי המנדט הבריטי, ולמרות ההתאוששות הכלכלית בשנים 1928–1929, זוהה המשבר עם כל תקופת העלייה. בתקופת המשבר אף ירדה כמות העולים ואיכותם מבחינה כלכלית. בעלייה הרביעית עלו כ-80,000 עולים בעיקר מארצות מזרח אירופה, מחצית העולים מפולין השאר מברית המועצות, רומניה וליטא. כמו כן עלו מאסיה, בעיקר מתימן ומעיראק 12% מכלל העלייה. משאר חלקי אירופה ומאמריקה עלו מעטים בלבד. בשל ירידה מהארץ בשנים אלו של כ-10,000 איש, תרומת העולים ליישוב הייתה חשובה ומכרעת. בתקופה זו הייתה ירידה מאסיבית מהארץ מקרב העולים ממזרח אירופה בעיקר אשר לא התרגלו לאקלים ואורח החיים בארץ, לכן העולים בעלייה הרביעית היוו כוח אדם חשוב להתיישבות הציונית בארץ.
העלייה החמישית: 1939-1930
- ערך מורחב – העלייה החמישית
העלייה החמישית (1939-1930): העולים הגיעו מארצות מזרח אירופה ומרכזה. גורמים עיקריים לעלייתם היו התגברות האנטישמיות ועליית היטלר לשלטון בגרמניה. רוב העולים התיישבו בערים, ותרמו לפריחה כלכלית ולשגשוג התרבות.
העלייה בימי מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה 1939–1948
- ערך מורחב – העפלה
עלייה בימי מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה 1939–1948: 130 אלף עולים. המשך ההעפלה והחרפת המאבק במנדט הבריטי בעקבות מדיניות העלייה.