עמלק

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן מידע ארכאולוגי, סקירה היסטורית-מקראית מראשית ההתנחלות עד ל-?, חסר מידע על עמלק האישיות (כבנו של אליפז).
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות על אודותיו, עמלק (אבי העם) הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. עמלק היה עם אכזרי שהתקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, והתקיים בדרומה של ארץ ישראל במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה. העמלקים הם סמל הרשע, ומצאצאיו נמנה המן הרשע.[1]

העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד את כל רכושו.

עמלק בתנ"ך

בתורה

עמלק היה בנו של אליפז בנו של עשו וצאצאיו הם העמלקים, בתחילה היו העמלקים "אלוף" (ככול הנראה בית אב) בארץ אדום[2], בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני והנגב[3]. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצריםרפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכת מחץ, כשהם נעזרים בסיוע ניסי הבא כל זמן שידיו של משה היו מונפות וגורמות לעם הלוחם להביט מעלה לבקשת העזרה.

עמלק הצליח לפגוע בכח ההרתעה של ישראל פגיעה קשה[4]. תוקפנות זו על עם פליט שנחלץ מאימפריה (אף על פי שפרעה וחייליו שבאו להחזיר את בני ישראל כבר טבעו בים) ומשוטט במדבר, בידי עם קרוב משפחה, נחשבה למעשה מתועב ומאז צווה עם ישראל להלחם בעמלק מלחמת חורמה.

המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי ויליאם הול

עם זה, שנקרא בנבואת בלעם "ראשית גויים", כלומר בעל עוצמה, הוכרז כאויבו הנצחי של עם ישראל מדור לדור, וישראל מצווים למחות אותו מתחת השמים "עדי אבד", עד העלמותו הסופית. "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כ"ה יז). על פי הרמב"ם מלחמה זו בעמלק היא בגדר מלחמת מצווה. ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים[5].

בתקופת השופטים

במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים"[6], באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד עמק יזרעאל[7], הם גם השתלטו יחד עם המדיינים על הארץ, עלו על המקנה והיבול, ובזזו אותו. יש המציינים את הכתוב "מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק"[8], כמו גם פסוקים נוספים דומים, לראיה כי היה לעמלקים מבצר באפרים[9].

בתקופת המלוכה

בספר שמואל

  • ה' (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק"[10]. שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על אגג מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו ה'. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.

מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על צקלג, העיר בו שהה דוד בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה נצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה[11]. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע מצרי שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי ״לא אכל ולא שתה שלושה ימים״ לפני שהתמוטט ומספר על שתכננו לבצע העמלקים בתקיפת צקלג[12].

הרב יואל בן נון מנגיד את המלחמה של שאול בעמלקי עם המלחמה של דוד וטוען שחטאו של שאול לא הייתה בלקיחת השלל, עובדה שדוד לקח משלל עמלק, אלא בכך ששאול לא ניהל מלחמת השמד טוטאלית כנגד העמלקי, אלא ניהל מלחמה מוגבלת כנגד "עיר עמלק" ולקח מהשלל[13]. כנגד דבריו יצא הרב ישראל רוזן שטען ששאול פעל ממניעים הומניסטיים וחטאו היה באי מילוי ציווי ה' ולא מעבר לכך[14]. את הבשורה על מות שאול ויהונתן במלחמה בפלשתים בהר הגלבוע מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו המתת חסד כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו לשחת את "משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוהים) ומורה לנעריו להכות את העמלקי עד שמת.

ספר דברי הימים

ככול שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האיזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך חזקיהו שאז "בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר...ויכו את שארית הפליטה לעמלק[15]".

התקופה הפרסית ולאחריה

המן התייחס לאגג מלך העמלק - "המן בן המדתא האגגי צרר היהודים[16]". חז"ל אומרים כי נכדיו התגיירו והיו מלמדי תורה בבני ברק[17].

במניין המצוות

זכירת מעשי עמלק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות זכירת מעשי עמלק

זכירת מעשי עמלק היא מצות עשה דאורייתא הכתובה בספר דברים ונמנית במניין תרי"ג המצוות. המצווה היא לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצריים. המצווה מתבססת על הפסוק "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."[18]

מחיית זכר עמלק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחיית זכר עמלק

היא מצות עשה דאורייתא הכתובה בספר דברים ונמנית במניין תרי"ג המצוות. המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שלחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה כתובה בפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"[19]

גיור עמלק

קיימת מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול להתגייר. במכילתא,[20] מובאת דעתו של רבי אליעזר ש:"נשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו הרמב"ם פסק,[21] שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: עמון, מואב ומצרים ואדום" - מכאן שעמלקי יכול להתגייר. בנוסף על כך, נאמר במסכת גיטין,[22] ש:"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שהיה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. מקור נוסף ממנו משמע שניתן לקבל גרים מעמלק, הוא בספר שמואלשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: שמואל ב וגם 2=א..}} שם נכתב - "בן איש גר עמלקי אנכי" על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים.

בהתאמת דברי חז"ל בעניין בני בניו של המן עם השיטה השוללת את קבלתם של גרי עמלק, נאמרו מספר תירוצים. יתכן כי דברי חז"ל אודות בני בניו שלימדו תורה, חלוקים על הדעה המקובלת בחז"ל כי הכינוי "האגגי" המצטרף באופן קבוע לשמו של המן כונתו לאגג מלך עמלק, וממילא צאצאי המן אינם דוקא מזרע עמלק.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים פרק כ"ה י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את חובת מחיית זכר עמלק.
  2. בראשית לו ט"ז
  3. שמות י"ז ח', במדבר י"ג, כ"ט
  4. ספר שמות, פרק י"ז, ח'-ט"ז.
  5. במדבר יד מה'
  6. שופטים ג יג
  7. שופטים פרקים ו-ז
  8. ספר שופטים, פרק ה', פסוק י"ד.
  9. עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, כרך "ישראל ומצרים".
  10. שמואל א טו
  11. שמואל א' פרק ל'
  12. עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, כרך "ישראל ומצרים", טוען לעומת זאת להפך, כי זוהי ראיה שהעמלקים שלטו במצרים, וזהו סיוע לדעתו כי העמלקים הם בני העמו.
  13. יואל בן נון, משא אגג - חטא שאול בעמלק, מגדים ז'
  14. מגדים ט'
  15. דברי הימים א' ד' מב'
  16. אסתר ג
  17. תלמוד בבלי, סדר נשים, גיטין פרק ה דף נז' ב
  18. דברים כ"ה י"ז-י"ט
  19. דברים כ"ה י"ז-י"ט
  20. בסוף פרשת בשלח.
  21. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז.
  22. דף נ"ז, ב'.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0