פ

האות מתחלקת לפּ דגושה, ופ רפה. כשהיא דגושה הגייתה כP אנגלית (קרוב לבּ ובהוצאת פחות אויר) בהצמדת השפתיים בחוזק (אות מתפוצצת). כשהיא רפה הגייתה הנהוגה כF אנגלית. (בהנחת השיניים על השפה התחתונה) אך במקור כנראה שנהגתה בשפתיים חשוקות ברפיון.

פ' היא אחת משש האותיות ב ג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. אך לעולם לא בסוף מילה^[1].

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, פ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות ב ו מ"פ. מבחינה פונולוגית פ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, אטום ([p] ‏:IPA), ופ' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום ([f] ‏:IPA).

פ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה היא "ף".

משמעויות סימליות

בגימטריה ערכה 80. ערכה של ף הוא 800, אך השימוש בו אינו מקובל, והערך 800 מיוצג על ידי הצירוף ת"ת.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות פ' היא כ־1.79% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ף' היא כ־0.19%.

פ"א הפועל הוא כינויה של האות הראשונה בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות פ' שהיא האות הראשונה במילה "פעל". מכאן גם סיווגם של פעלים מיוחדים:

חסרי פ"י (חסרי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁב – יֵשֵׁב.
חסרי פ"נ (חסרי פ"א הפועל-נו"ן): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא נ', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל נָפַל – יִפֹּל.
נחי פ"א (נחי פ"א הפועל-אל"ף): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא א', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל אָכַל – יֹאכַל.
נחי פ"י (נחי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁן – יִישַׁן.