פולמוס ההשתתפות בבחירות
פולמוס ההשתתפות בבחירות הוא פולמוס שבמרכזו מחלוקת הלכתית והשקפתית לגבי ההשתתפות בבחירות לכנסת ולעיריות במדינת ישראל, כאשר יש הרואים בכך איסור, ויש הרואים בכך מצוה או חובה. מחלוקת זו החלה עם קום המדינה, וממשיכה עד ימינו. בזרם המרכזי בציבור החרדי מקובל שמצוה או חובה להשתתף בבחירות, ואילו בחוגי העדה החרדית מקובל לאסור.
היסטוריה
בארצות אירופה
בשנים ה'ת"ר – ה'ת"ש, עם התפתחות תהליך השלטון הדמוקרטי במקביל למתן אמנציפציה ליהודים, התארגנה היהדות החרדית שבארצות אירופה במסגרות קהילתיות דוגמת מחזיקי הדת ואגודת ישראל, ונוצרה אפשרות להשתתף בבחירות באותם ארצות. באותן שנים הורו גדולי ישראל להשתתף בבחירות למוסדות המדיניים כדוגמת הסֵיְים והפרלמנט, ולהכניס לשם נציגים שיביאו תועלת לחיזוק הדת.
בהקשר לזה כתב החפץ חיים בשנת ה'תרצ"א:
"כאשר עומדים אנו כעת סמוך להבחירות של הסיים והסענאט, וכאשר הורה לנו הנסיון מכבר גודל הנחיצות שיהיו הנבחרים שמה מסורים לד' ולתורתו, בוודאי חוב גדול וקדוש על כל מי שנגעה יראת ד' בלבבו שלא להשתמט ולהתרפות בענין זה הנוגע לדברים העומדים ברומו של עולם לחיזוק התורה ודת קדשנו, ובכל מאמצי כוחנו עלינו להשתדל להכניס שמה אנשים גבורי כח המסורים לד' ולתורתו בכל נפשם, להגן על דת קדשנו נגד מהרסיה ומחריביה העומדים עליה מכל צד"[א].
כך גם כותב רבי חיים עוזר גרודזנסקי באותה שנה:
"אתם שומרי תורה ומצוות וכל אשר לא עוממו בקרבו זיקי היהדות, אל נא תתרשלו בדבר הבחירות ואל יהא הדבר קל בעיניכם, אל תחשבו בשעה זו רבת האחריות חשבונות פרטיים ומפלגתיים המביאים לידי פירודים, רק לחשוב חשבונות של מצוה לטובת עמנו ותורתנו הקדושה, מי כמותם יודעים כי נחוצים לנו נבחרים בבתי המחוקקים גם יראים ושלמים המתחשבים עם דעת גדולי התורה והיראה בענינים רוחניים הנוגעים ליסודות התורה"[1].
כן כתב גם האמרי אמת באותה שנה:
"כאשר נוגע הרבה לעניני הדת היהודית שיבחרו באי כח החרדים להסיים וסינאט כדי להגין על עניני היהדות, הנני מבקש מכם לסייע בכל האמצעים לנצחונה של הליסטע (-הרשימה) שעליה נמצאים באי כח החרדים"[2].
מכתבי גדולי ישראל הנ"ל בעד הבחירות, נדפסו באותה שנה ב"קול קורא ומכתבים מגדולי הדור ומנהיגיו"[3] יחד עם מכתבים מאדמורי"ם נוספים: מאלכסנדר, מטשורטקוב, מקרלין, ממודז'יץ, מסלונים, מלובלין, מאוסטרובצה, מאמשינוב, מזלטאפולי, מטריסק, מקוזמיר, ועוד אדמורי"ם. וכן מופיעה שם חתימת רבי אלחנן וסרמן עם עוד חתימות של גדולי אותו הדור.
לעיתים היו מגדולי ישראל וגדולי הרבנים שנבחרו בעצמם להיות נציגי הציבור, כגון רבי שמעון סופר שנבחר לפרלמנט האוסטרי מטעם "מחזיקי הדת", רבי מאיר שפירא שנבחר לסֵיְים הפולני מטעם "אגודת ישראל", רבי יהודה לייב צירלסון שנבחר לפרלמנט הרומני מטעם "אגודת ישראל", רבי יוסף שלמה כהנמן שנבחר לסיימאס הליטאי מטעם "אגודת ישראל", רבי יעקב קופל רייך שנבחר לפרלמנט ההונגרי, ועוד[ב].
גדולי ישראל היו מורים למי להצביע כפי צורך השעה. לפעמים כתבו כי אסור להצביע למפלגה חילונית[ג]. ולעומת זאת היו פעמים שגדולי ישראל הורו לתועלת היהדות על הליכה משותפת או על הצבעה למי שאינו שומר תורה ומצוות וכן למי שאינו יהודי[ד].
בארץ ישראל
בארץ ישראל, לא התקיימו מעולם בחירות למוסדות בעלי אופי מדיני לפני קום מדינת ישראל, אולם היו בחירות למספר מוסדות בעלי אופי עירוני או קהילתי.
כשהיו בחירות למוסדות בעלי אופי עירוני השתתפו החרדים בבחירות. לדוגמה כאשר התקיימו בחירות למועצת עיריית ירושלים בשנת ה'תרצ"ה, פרסם רבי יוסף צבי דושינסקי קריאה ליהודי ירושלים:
בבחירות למוסדות בעלי אופי קהילתי, כמו מוסדות הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, בתחילה דרשו החרדים לקבל זכות השתתפות בסוכנות היהודית לפי חלקם באוכלוסייה היהודית והשקיעו בזה מאמצים מרובים[ו], וכן השתתפו באסיפה ליסוד אספת הנבחרים הראשונה בהוראת רבי יצחק ירוחם דיסקין ושאר מנהיגי הציבור החרדי באותה תקופה[5], אולם לאחר שנוכחו החרדים לראות כי הם יהיו שם תמיד בעמדת מיעוט והכל ינוהל שלא ע"פ חוקי התורה, ובפרט כאשר נקבע שתהיה זכות בחירה לנשים לבחור ולהיבחר, הורו גדולי ישראל ומנהיגי אגודת ישראל לפרוש מהוועד הלאומי[5]. עם זאת כשהתקיימו בשנת ה'תרח"ץ בחירות לוועד קהילת יהודי יפו ותל אביב של הוועד הלאומי, כתב רבי חיים עוזר גרודזנסקי במכתבו אל החזון איש:
"על דבר שאלת פועלי אגודת ישראל אם להשתתף בבחירות לקהילת תל אביב להכניס פרנסים משלהם, באמת דעתי נוטה לדעת הדרת גאונו, שנראים הדברים לחיזוק היהדות כמו שנוהגים בגולה... אינני יודע מאיסור הגאונים (להשתתף בועד הלאומי), רק בירושלים עיר הקודש (אסרו להשתתף בועד הלאומי, מפני) שעלתה ביד היראים לבצר להם קהלה מיוחדת ונפרדת ושהיו הם מתחילה העומדים בראש, ולא בהישוב החדש... בכל אופן יהיה 'חסרון לא יוכל להמנות' אם ימעטו מספר הבוחרים היראים"[6]
לאחר הקמת המדינה
הבחירות הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח, נערכו בכ"ד בטבת ה'תש"ט. בחירות אלו היו 'הבחירות לאספה המכוננת' (שהפכה מאוחר יותר להכנסת הראשונה). בבחירות אלו החל "פולמוס ההשתתפות בבחירות", כאשר רבים מגדולי ישראל הורו כי גם עתה חוב קדוש על הציבור החרדי להשתתף בבחירות לכנסת[ז], על מנת להשפיע על אופייה של המדינה שתתנהל ככל האפשר על פי תורת ישראל. מנגד, רבני הבד"ץ של העדה החרדית אסרו את ההשתתפות בבחירות.
הצדדים
מצד האוסרים היו רבני בד"ץ העדה החרדית וכן רבי אברהם יצחק קאהן ורבי מרדכי חיים סלאנים, אשר אסרו את ההשתתפות בבחירות לכנסת כבר בבחירות הראשונות. בבחירות לכנסת השנייה בשנת ה'תשי"א הצטרף לאוסרים רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, ובשנת ה'תש"כ אף הוציא את ספרו ויואל משה בו הוא פורש את משנתו כי הציונות היא שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. בספרו הביע את עמדתו באמירה החריפה[7]: ”כי אם ניקח כל פריצות הדור והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה ציונית בכף מאזניים השני, תכריע (המדינה) את הכל, שהוא השורש פורה ראש ולענה של אבי אבות הטומאה שבכל אבות הנזיקין שבכל העולם כולו, והן המה המטמאים את כל העולם כולו”. אי לכך סבר רבי יואל שהשתתפות בבחירות לכנסת אסורה ביהרג ואל יעבור, היות שהיא כוללת את שלוש העבירות החמורות. עוד כתב רבי יואל[8]: ”ממש איני רואה איסור חמור יותר בכל התורה כולה”.
אולם רובם של גדולי ישראל[ח] ובראשם רבי אהרן מבעלזא, רבי דוב בעריש ווידנפעלד הרב מטשעבין, הבית ישראל מגור, האמרי חיים מויז'ניץ ורבי אהרן קוטלר, ועוד, הורו ואף כתבו "קול קורא"[ט] ו"פסק דין"[י] להשתתף בבחירות לכנסת בכל מערכות הבחירות ולהצביע למען מפלגה חרדית, החל מהבחירות לכנסת הראשונה בשנת ה'תש"ט, וכך בכל מערכות הבחירות בכל השנים עד ימינו.
טעם האוסרים
טעמי האוסרים הם בעיקר:
- מפני שהשתתפות בבחירות היא התחברות לרשעים.
- מפני שאסור לאשה לבחור או להיבחר כפי שפסקו החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזנסקי[9].
- מפני שהנציגים חייבים להישבע ולהצהיר אמונים למדינה.
- מפני שהמשתתף בבחירות מודה לעבודה זרה של הציונות.
- מפני שהכנסת הוא כערכאות של נכרים שאסור לדון שם[10].
- מפני שהקמת המדינה היא עבירה על השלוש שבועות, והמשתתף בבחירות עובר גם הוא על איסור זה.
- היות שמבלעדי חברי הכנסת אין לממשלה כח למשול, הריהם שותפים בהריסת הדת של הממשלה.
אף על פי שהלכה היא 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', סבורים האוסרים שאין לשמוע לרוב גדולי ישראל שהורו להצביע, מפני כמה טעמים:
- רבי זעליג ראובן בנגיס עם חברי הבד"ץ העדה החרדית כותבים[11] שהכלל של 'אחרי רבים להטות' נאמר רק במקום ספק ולא במקום שברור להם שזו הלכה ודאית.
- רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בספרו ויואל משה[12] כותב שכל גדולי ישראל שהורו להשתתף בבחירות, עיניהם התעוורו מחמת עוונות הדור ומחמת פחד מאנשים אלימים, ומכך נגרם שהגיעו לידי טעות זו. ולכן אף ש'יחיד ורבים הלכה כרבים', מכל מקום כשהרבים אומרים לעשות מעשה רשע, אין הקב"ה מצטרף עמהם ואסור לשמוע בקולם[13]. עוד כתב[14] שהחכמים הדרים בארץ ישראל אינם יכולים להצטרף למנין הרבים, כי הם יראים מפני השלטון, וגם יש להם נגיעה לפסוק בעד הבחירות, ולכן הם פסולים מלהורות בדבר. והוסיף שאף החכמים הדרים במדינות אחרות, גם להם יש נגיעה לפסוק בעד הבחירות מפאת לחץ העם עליהם שיורו כן. עוד כתב[15] שמכיון שלא נתוועדו יחד לדון אין להם דין רוב, ולכן אפילו אם יתוועדו לבסוף לדון, אין הוראתם הוראה, שכיון שכבר הורו פעם אחת להצביע, מעתה הם מתביישים מלחזור בהם. ועוד שאותם החכמים הנוגעים בדבר גורמים שהבית דין שלהם יהיה קשר בוגדים שאין מניינם מנין.
- רבי פנחס עפשטיין עם חברי הבד"ץ העדה החרדית כותבים[16] שסמכות התורה נתונה רק לבד"ץ העדה החרדית שהוא בית דין קבוע ולא למועצת גדולי התורה או גדולי תורה אחרים[י"א].
- רבי שמואל דוד מונק טוען[18] שתלמידי חכמים רבים שדעתם לאיסור לא חתמו, מכיון שאין מדרך העדה החרדית לקבץ חתימות מעבר למכתב הבד"ץ. בנוסף הוא כותב: ”ידוע שמנהיגי החסידים הקוראים לעצמם אדמו"ר אינם בחזקת תלמידי חכמים עד שיתברר, וראשי הישיבות גם כן על פי רוב אינם רגילים לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא כידוע, וגם מצב הרבנים אינו טוב כידוע, ואין צורך לפרש יותר”, לכן הוא מסיים ”וכד דייקינן שפיר, לא פשו לן אלא יחידים ממש שהוראתם הוראה, ושמא גם בזה יש לערער, ואין צריך לפרש יותר”.
טעם המורים להצביע
רובם של גדולי ישראל סבורים כי מצוה ואף חובה להשתתף בבחירות, והמשתתף בבחירות ומצביע למפלגה חרדית, הרי הוא בא לחזק את כח התורה ומורה שאינו רוצה בהנהגת החילונים אשר אינה על פי התורה. לדבריהם דווקא על ידי ההשתתפות בבחירות ניתן להצליח להעמיד את שלטון התורה. לעיתים הוסיפו גדולי ישראל וכתבו כי הנמנע מהצבעה למפלגה חרדית, מחזק בעקיפין את המפלגות החילוניות והרי זה כאילו מצביע עבורם בשב ואל תעשה ועבירה בידו. לשיטתם אין כלל קשר בין השתתפות בבחירות לאיסור שלוש שבועות, וגם אין בזה כלל התחברות לרשעים.
מהלך זה עם כל נימוקיו ההלכתיים מבואר במכתבי בעל הקהילות יעקב שנדפסו בספר "קריינא דאגרתא"[19], וכן האריך בזה רבי רפאל ראובן גרוזובסקי בספרו "בעיות הזמן"[20], וכן מבואר המהלך במכתבי רבי בנימין מנדלזון אב"ד קוממיות ורבי יוסף נפתלי שטרן[21]. גם הרב מטשאבא בוויכוחו עם רבי יואל[22] בעניין הבחירות פורש ומבאר את סברות החולקים על ויואל משה[י"ב]. וכן רבי אהרן קוטלר מבאר הדבר במכתבו בכתב ידו[24].
כך כותב רבי רפאל ראובן גרוזובסקי בספרו "בעיות הזמן":
"לענין לשלח שליחינו לכנסת, לית דינא ולית דיינא שאנחנו חייבים לשלחם לעמוד על המשמר וללחום שלא יבלע רשע את הצדיק, ואין בזה לא התחברות ולא הסכמה ולא סיוע ולא הכנעה אלא עמידה על נפשנו... וכן נהגו אבותינו מימות עולם להיות להם שתדלנים קבועים במקום הממשלה... ומה שרוצים לדמות את זה למה שאסרו רבותינו זצ"ל להתחבר עמם ולשלוח שלוחינו לקונגרסים הציוניים, הא לא דמי... דהתם כל השותפות ברצון היתה והכא לא יאמר שום איש שיש בידינו לעשות חלוקה, ועוד כי חלוקה גמורה בכל הענינים היא בלתי אפשרית כלל וכלל... וכל המגיד דעתו בזה לשם שמים הרי זו דעת תורה, וצריך לילך בזה אחר רוב המורים שהנם ראויים להוראה בדור הזה על פי גדולתם בתורה ביראה ובחכמה"[20].
וכך הסביר הרב מטשאבא:
"דבר זה הוא הלכה פסוקה שכבר ביררו אותו גדולי תלמידי מרן החתם סופר (בשנת תרכ"ט). וידוע ומפורסם שהגאונים הקדושים המהר"ם שי"ק, רבי אברהם שאג, הכתב סופר, המחנה חיים, מהר"י אסאד ועוד זי"ע, ישבו בעצמם (בשנת תרכ"ט) בקונגרס הרפורמי (שרובם הניכר היו מינים ואפיקורסים), כדי להגן על הדת (שלא יחריבו הרפורמים ח"ו את קהילות החרדים ע"י חוקי הקונגרס שלהם). וביררו היטיב הלכה למעשה שאין בכך משום התחברות לרשעים כלל, אלא יש בכך משום מלחמת ה' להצלת הדת, וטוב וישר לעשות כן. וכמבואר כל זה היטיב בשו"ת מהר"מ שיק (או"ח סי' שט). ומועצת גדולי התורה סמכו על פסק הלכה הנ"ל, כפי שסיפר לי ידיד נפשי הגה"ק רבי עקיבא סופר גאב"ד פרשבורג זצ"ל"[22].
וכך כבר אמר רבי יוסף צבי דושינסקי כעשר שנים לפני קום מדינת ישראל, במענה לשאלת ד"ר יצחק ברויאר מה לעשות במקרה ומדינת ישראל לא תקבל את עמדתנו להשליט את דעת התורה, האם נקבל עלינו את הדין ולא נשתתף בבחירות ולא נקבל משרות במדינה, או שכן נשתתף בכל ענייני המדינה מפאת שאי אפשר לנו ליצור מדינה לעצמנו. ועל זה השיב הרב דושינסקי:
"בכל המדינות לא החרימו את המדינה המפלגות המתנגדות להמדינה ומנהיגיה, מביא דוגמאות אחדות מהונגריה, ולבסוף אומר 'מאויבי תחכמני מצותיך'"[25].
עוד היו שהוסיפו שכיון שהחלטנו להיות אזרחים ונטלנו תעודת זהות הרי בזה הודענו שאנו אזרחים הנתונים תחת הנהגת המדינה, ואף בכספינו אנו מממנים את המדינה בתשלומי מיסים ושירותים ציבורים, איך מותר לנו לאפשר שהכסף ישמש את המדינה למטרות אסורות כמימון מסגדים וחילולי שבת ושאר תועבות, ונמנע מלהצביע ולהשפיע שלפחות החלק היחסי של כספינו ישתמש לתורה ולא לדברים אסורים?![26].
לסיכום דברי המורים להצביע ניתן למנות כי:
- כפי האמור, כך נהגו וכך היה מקובל בקרב גדולי ישראל בדורות הקודמים כדבר ברור ופשוט, שהנציגים החרדים נבחרו לקונגרס ולפרלמנט למיניהם כדי לעמוד על זכויות הציבור היהודי והחרדי וכדי לחזק את התורה, וכדברי המהר"ם שיק הנ"ל שאין בכך משום התחברות לרשעים כלל, אלא יש בכך משום מלחמת ה' להצלת הדת, וטוב וישר לעשות כן[י"ג].
- כבר כתב רבי חיים עוזר גרודזנסקי כי במקום שהממשלה קבעה שנשים בוחרות אין לנו להפקיר את המלחמה ולהשאיר רק לחופשים להצביע הם ונשיהם[י"ד], וכן הורו החפץ חיים ושאר גדולי דורו שגם נשים יצביעו באופן כזה[ט"ו], וגם שבין האוסרים ישנם שמסכימים לדברים אלו[ט"ז].
- אין איסור במקום צורך כזה להצהיר אמונים בלשון שמשתמע לשני פנים[י"ז].
- אין שום הודאה לעבודה זרה בהשתתפות בבחירות, אלא אדרבה כל עניין הבחירות הוא להודיע ולהכריז שאנו חפצים במצוות התורה ורצוננו לקדש שם שמים[י"ח].
- מותר לילך לערכאות של גוים כדי להציל ממונו אם הולך ברשות בית דין, וכל שכן בשלוחים לכנסת שהולכים ברשות בין דין של מועצת גדולי התורה על מנת להציל נפשות מרדת אל שחת ומרבים על ידי מעשיהם תורה וקדושה בארץ הקודש.
- איסור שלוש שבועות קשור להקמת המדינה ואינו קשור כלל להשתתפות בבחירות לאחר שהמדינה כבר קיימת. מלבד זאת, יש דעות[27] שגם הקמת המדינה לא היה בה עבירה על שלש השבועות.
- אם החרדים לא ישתתפו בכנסת, תפעל הממשלה בלעדיהם. כך שמעשי הריסת הדת של הממשלה אינם קשורים אל החרדים כלל.
החולקים
גדולי ישראל שקיים פולמוס אודות עמדתם
הגרי"ז מבריסק
רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק" היה מתנגד מובהק של הציונות ומדינת ישראל. ואולם הוא לא הביע את דעתו בפומבי בעניין ההצבעה בבחירות לכנסת. פורסם בשמו שאמר שזו אינה מצוה גדולה שרבי אהרן קוטלר צריך להגיע בשבילה במיוחד מארצות הברית, ואינה עבירה גדולה שהרבי מסאטמר צריך לבוא בשבילה מארצות הברית[53].
כאמור עם קום המדינה השתתפה אגודת ישראל עם מפלגות המזרחי. הדבר לא היה לרוחו של הרב מבריסק. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו שבועות ספורים לאחר פטירתו, בלחצו של הרב מבריסק ביטלו את הרעיון[54], אז פורסם לאחר פטירתו בעיתונות החרדית כרוז שכתב ובו תמיכה בהצבעה בבחירות[55]. לדברי המפרסמים הוא ביקש לפרסם את הדברים רק סמוך למועד הבחירות[56]. בחוגי העדה החרדית ונטורי קרתא טענו שהכרוז הוא כרוז שהגרי"ז כתבו עבור הבחירות בבריסק לפני מלחמת העולם השנייה והועתק בזיוף[57], אך רבים מגדולי ישראל כתבו כי הכרוז אמיתי והועתק ברשות[כ"ו]. למעשה רוב צאצאיו ותלמידיו למעט חלק מצאצאי חתנו רבי יחיאל מיכל פיינשטיין אינם משתתפים בבחירות[58].
רבי ישראל אבוחצירא
קיים מכתב שלכאורה מרבי ישראל אבוחצירה (ה'בבא סאלי'), לעדה החרדית הספרדית, בו הוא מתנגד ואוסר את ההליכה לבחירות[59], המכתב מתוארך ליום רביעי א' דר"ח אדר א' תשכ"ה (המכתב אינו בכתב ידו והתאריך אינו תואם את לוח השנה). ישנם עדויות נוספות שלכאורה הורה לא להצביע[60][61]. מנגד במשך השנים הבאות כתב הבאבא סאלי מכתב תמיכה בבחירות ובאגודת ישראל וישנו אף תמונה ממעמד החתימה על המכתב[62], וכן כתב מכתבי תמיכה למפלגות אחרות[63].
לקראת הבחירות של שנת תשנ"ט אמר רבי עובדיה יוסף: ”יש המשתמשים בשם 'בבא סאלי' לתעמולת הבחירות כאילו הוא אמר כיום לבחור במפלגתם, מה שאמר בזמנו לבחור (-אגודת ישראל) - גם אני בחרתי, כי לא היתה מפלגה (-חרדית) אחרת, אך כיום בודאי שהיה בוחר ומורה לבחור בתנועתינו הקדושה (-ש"ס).”[64]
השבט הלוי
רבי שמואל הלוי וואזנר לא הצביע בבחירות, אך הורה להצביע בבחירות לראשות עיריית בני ברק, ושמו חתום על הכרוז בעד ההשתתפות בבחירות הראשונות לממשלה.
בשנת תשע"ד כאשר בית המשפט הורה לקיים בחירות חוזרות לעיריית בית שמש, כתב תלמידו הרב משה שאול קליין: ”כידוע שמו"ר בעל שבט הלוי שליט"א מעודו נמנע בנושאים אלו, ומאחר והפעם מדובר במקום חילול ה', על כן מורה הוא לשואלים שומעי לקחו שיש לבחור בראש העיר החרדי (-משה אבוטבול) לחזק ידי שומרי התורה.”[65]
הרב וואזנר כתב הסכמה לספר ילקוט אמרים ויואל משה, מרבי יואל מסאטמר.
רבי חיים סינואני
בשם רבי חיים סינואני התפרסם שהורה לא להצביע בבחירות[66], אך הרב רצאבי מפקפק באמינות המכתב ואף טוען שהרב סינואני הצביע בעצמו[67].
בחירות לעיריות
רבני העדה החרדית אסרו גם את הבחירות לעיריות, בעיקר מהטעם של בחירות נשים. מאידך, רבי יואל טייטלבוים מסאטמר לא אסר את ההשתתפות בבחירות לעיריות, אלא הורה להתנהג "כפי ראות עיני המורה באותו מקום"[68]. רבנים שונים כתבו שהתיר להשתתף[כ"ז] או שאף על פי שסבר שמותר לא רצה להתיר בפירוש[69]. כאשר אנשי נטורי קרתא הוסיפו בתוך מכתבו שגם הבחירות לעיריות אסורות, אילץ אותם להדפיס שוב את הנוסח המקורי מבלי שיוזכר שם שגם הבחירות לעיריות אסורות[70].
לאחר שבתשס"ד נחקק "חוק הצהרת אמונים של חברי מועצת רשות מקומית"[71] המחייב כל חבר מועצה להצהיר אמונים למדינה, אשר לדעתו של רבי יואל טייטלבוים ושעמו דינה ביהרג ואל יעבור, הפסיקו חלק מחסידי סאטמר להשתתף גם בבחירות לעיריות[72].
בשנת תשע"ד כאשר בית המשפט הורה לקיים בחירות חוזרות לעיריית בית שמש, היו כמה רבנים שהורו אז להשתתף בבחירות שלא כדרכם תמיד שלא להורות בנושא זה או להורות לאיסור. ביניהם: רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי זונדל קרויזר, הרב צבי חשין (אחיו של השופט דוד חשין שפסל את הבחירות), ועוד[65].
הבחירות כיום
רוב הציבור החרדי בישראל מצביע בבחירות לכנסת בעיקר לשתי המפלגות החרדיות יהדות התורה (המהווה איחוד בין אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) וש"ס החרדית-ספרדית. על פי הערכות 41.5 אחוז מהחרדים הם ליטאים או ספרדים שהתחנכו במוסדות ליטאיים; 29.7 אחוז הם חסידים; 22.9 אחוז הם ספרדים; ו5.9 אחוז הם חסידי חב"ד[73].
קהילות העדה החרדית אינם משתתפים בבחירות לכנסת כפי שיטת האוסרים. בדרך כלל לקראת כל מערכת בחירות מוציאים הבד"ץ של העדה החרדית מכתב בדבר איסור ההצבעה. אולם לגבי הבחירות לעיריות, ישנם קהילות מחוגי העדה החרדית שבבחירות לעיריות כן משתתפים - בעיקר בבני ברק.
אנשי הפלג הירושלמי אינם משתתפים כיום בבחירות לכנסת, אך לא משום נטיה אידיאולוגית נגד המדינה אלא לאור טענתם כי הנציגים החרדיים אינם פועלים להגן על צרכי הדת. לעומת זאת, בבחירות בזירה המוניציפלית הם משתתפים ואף מריצים מועמד משלהם כאשר הדבר מתאפשר.
החל משנת ה'תשע"ט (לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, וכך בכל מערכות הבחירות הבאות) הודפס על ידי קמפיין ההסברה של אגודת ישראל חוברות "ובחרת בחיים" ו"קנאות של אמת" ארבעה חלקים (ראו ב'לקריאה נוספת' למטה) שם הביאו תשובות מפורטות לטענות של האוסרים, וכן הוסבר בהם חשיבות הבחירות מצד השקפת גדולי ישראל המורים להצביע, בתוספת מסמכים ישנים מגדולי ישראל ומהעיתונות בעניינים אלו. בנוסף לזה הקימו אנשי אגודת ישראל מערכת ממוחשבת הפועלת בצורה של מצ'ינג, בו פרסמו בזמן אמת מי כבר הצביע ואת אחוזי ההצבעה בכל קהילה אשר רוב בני הקהילה משתייכים לאגודת ישראל, כדי לדרבן את אלו שמשתייכים לקהילות אלו להצביע ליהדות התורה. עם זאת יש טוענים שהמערכת פועלת גם כן להטריד את מי שאינו רוצה להצביע.
מנגד מוציאים העדה החרדית ונטורי קרתא חוברות מידי בחירות בדבר איסור הצבעה כפי שיטתם. כמו כן היו שנהגו לבוא ולהפגין באזורי מגוריהם בפתחי הקלפיות ביום הבחירות. לעיתים הם אף תיעדו את מי שבא להצביע, וזאת במטרה להרתיע את המצביעים[74].
ראו גם
לקריאה נוספת
נגד ההשתתפות בבחירות
- ספר ויואל משה, ברוקלין תשס"ו
- קונטרס על הגאולה ועל התמורה, ברוקלין תשס"ו
- ספרים וקונטרסים בענין ההשתתפות בבחירות של המדינה הציונית באתר 'נטרונא'
- ספרים וקונטרסים בענין ההשתתפות בבחירות של המדינה הציונית באתר 'ילקוט השבעתי אתכם'
- קונטרס מענה צמד שדה
- קונטרס יבקשו מפיהו
- באין חזון - מאת הרב שמואל דוד מונק
- אל הירא וחרד – תשכ"א
- ככל אשר יורוך
- אספקלריא של תורה - מאת רבי ירחמיאל ישראל יצחק דומב
- אמונים נוצר תשע"ט
- שמות הרבנים האוסרים
בעד ההשתתפות בבחירות
- ספר בעיות הזמן - מאת רבי רפאל ראובן גרוזובסקי (עמוד 14 והלאה)
- קונטרס 'ובחרת בחיים' הכולל דיונים הלכתיים עם צילומי 'קול קורא' של גדולי ישראל מכל השנים. מהדורת תשפ"א.
- ספר מענה חכם
- קונטרס 'קנאות של אמת' 1 – 2 – תשע"ט וחלק 3 – תש"פ וחלק 4 - תשפ"א
- מכתב רבי בנימין זילבר – המבשר – י"ג באלול תשע"ט
- מי שם קץ למערכה - מאת מועצת אגודת ישראל בירושלים, תשכ"ד
- חובת הבחירה
קישורים חיצוניים
- תשובותיו של מרן פוסק-הדור הגרי"ש אלישיב לשאלות הלכתיות בנושאי הבחירות
- שו"ת בעניני בחירות מהגר"ח קנייבסקי
- סיפור על הוראה של הדברי יואל: "חסיד אשר אינו מציית לרבו ונמנע מהשתתפות בבחירות, חסר לו ביראת שמים"
- הרב יהודה סילמן: תשובת רוב החרדים לטענת ספרו של האדמור מסאטמר 'ויואל משה' (החל מהדקה 13.5).
- הרב יהודה סילמן: מה יצביע בבחירות חסיד סאטמר (החל מהדקה 1.5).
ביאורים והרחבות
- ^ "מכתבי הרב חפץ חיים" מכתב כז. נדפס גם בקנאות של אמת 3 עמוד טז. וראו עוד ב"מכתבי הרב חפץ חיים" מכתב קא, שכותב באותה שנה: ”ומאוד עלזה נפשי בשמעי כי גם עתה הולכים יחד כל היראים כאיש אחד שלובי יד בעניני הבחירות, אשר בזה תגדל כבוד התורה ושם שמים מתקדש ומחלקם יהי חלקי”. לעומת זאת ראו ב"מכתבי הרב חפץ חיים" במכתב יד משנת ה'תרפ"ח, אז התאונן על המחלוקת שהיתה אז בתקופת הבחירות: ”והנה בימים האחרונים רבתה בעוונותינו הרבים הקטגוריא והמריבה באחינו בני ישראל במדינתנו לרגלי הבחירות לסיים, שנמצאו אנשים כאלה שערכו מלחמה נגד האנשים היראים העומדים על משמרת דתנו ותורתינו הקדושה בכל השאלות העומדות על הפרק, ובכל מיני אמצעים ותחבולות שונות יצאו כנגד היראים ושפכו עליהם בוז וקלון ועשאום ללעג ולקלס עד שתצלנה אזני כל שומע, וגרמו נזק רב לעמנו בהתמעט עי"ז באי כח היהודים בסיים הבא, לבד ההפסד שגרמו לאחינו בני ישראל הנאמנים לד' ולתורתו שנתמעט מאוד באי כחם בהסיים, ומה נואלו האנשים האלו במעשיהם אלו, ומה אם המלבין פני יחיד ברבים אין לו חלק לעולם הבא, מכל שכן אם הוא מבייש ומבזה רבים, ועל אחת כמה וכמה (אם הוא מבייש ומבזה) רבנים וגדולי תורה ויראה, בודאי עונם גדול מאד”. ועיין שם עוד.
- ^ רשימת גדולים ורבנים נוספים שנבחרו בעצמם: רבי אברהם צבי פרלמוטר, רבי אהרן לוין, רבי משה אליהו הלפרין, רבי אברהם דוב פופל.
- ^ ראו "מכתבי הרב חפץ חיים" מכתב כז (נדפס גם בקנאות של אמת 3 עמוד טז), שם כתב: ”והחובה מוטלת על כל אחד ואחד מישראל ללכת ולהצביע הוא ובני ביתו על הרשימה נומר 18 [-מספר 18] שיש בה שליחים נאמנים בשליחותם להשתדל לטובת עמנו ולעמוד על משמרת הדת ע"פ דעת גדולי התורה, וחלילה שלא ליתן יד לאותם האנשים שכל כונתם ומגמתם להריסת הדת וללחום חנם נגד תורתינו הקדושה ושומרי מצוותיה”. וראו גם כרזה היסטורית מגדולי ישראל וגדולי אדמור"י פולין בעניין הבחירות ל'סיים' הפולני, שרבים נוספים מגדולי ישראל כתבו ג"כ כאזהרתו של החפץ חיים.
- ^ ראו בקונטרס קנאות של אמת 3 עמודים יג-טז הוראות החפץ חיים וגדולי הדור בכמה מערכות בחירות. וראו גם כאן הוראת רבי אהרן רוקח מבעלזא להצביע עבור יוזף פילסודסקי.
- ^ בבחירות אלו התאחדה אגודת ישראל במפלגה אחת יחד עם הוועד הלאומי ועוד חוגים ציונים (ראו כאן קריאה של מרכז אגודת ישראל עם שאר החוגים הציונים למען הרשימה המאוחדת), וכפי שכבר נקבע ונעשה בבחירות לעיריית ירושלים בשנת 1927 בהסכמת רבי יוסף חיים זוננפלד. הרב דושינסקי היה שותף לגיבוש הרשימה המאוחדת. הוא צוטט כאומר שאילו גר ברחביה היה מצביע עבור יצחק בן צבי, נציג הרשימה המאוחדת במקום (אילו ישב ברחביה, דואר היום, 30 בספטמבר 1934). וראו אגרות שפירין (קפט), מכתבו של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש נגד ההליכה של אגודת ישראל עם הציונים יחדיו בבחירות לעיריית ירושלים.
- ^ ראו הצהרתו של רבי יוסף חיים זוננפלד לאחר פגישת אנשיו עם הלורד נורטקליף בשנת תרפ"ב בירושלים, בקול ישראל כסליו-שבט תרפ"ב וביום כ"ג ניסן תרפ"ב, וראו שם הצהרת אגודת ישראל ביום כ"ד אדר וביום ב' ניסן תרפ"ב, והצהרת ועד העיר לקהלת האשכנזים ביום ט' ניסן תרפ"ב.
- ^ ולהצביע לחזית דתית מאוחדת שהיתה משותפת ל"אגודת ישראל" יחד עם מפלגות המזרחי.
- ^ "רובם של סנהדרין" (לשון האדמו"ר מביאלא בכינוס 'בעד עמך', כ"ד אדר ב' ה'תשע"ט).
- ^ ראו בחוברת ובחרת בחיים" את צילומי ה"קול קורא" של גדולי ישראל מאז שנת ה'תש"ט עד ימינו בכל מערכות הבחירות.
- ^ שכתבו בשנת תשי"א הגאונים: רבי איסר זלמן מלצר, רבי אליעזר יהודה פינקל, רבי אהרן קוטלר, רבי דב בריש וידנפלד מטשעבין, רבי זלמן סורוצקין, רבי יחיאל מיכל טיקוצינסקי, רבי יחזקאל סרנא, רבי מאיר קרליץ, ורבי שבתי יגל, ושם (סעיף ה') מופיע לשון זה: ”חוב קדוש על כל אחד ואחד להשתתף בבחירות ולבא לעזרת ה' בגבורים, ועצם ההצבעה על מועמדים שיעמדו על משמרת התורה והמצוות - זה קידוש שם שמים” (נדפס בקונטרס "ובחרת בחיים" עמוד כ"א).
- ^ אולם הסטייפלר כותב במכתב[17] כי לעדה החרדית אין סמכות הלכתית לקבוע הלכות למי שאינו נמנה על דגלה.
- ^ יש הטוענים כי מכתביהם של הרב מנדלזון, הרב שטרן והרב מטשאבא שנתפרסמו רק אחרי פטירתם, הם טענות האדמו"ר מבעלז ופורסמו בשקר תחת שמותם של רבנים אלו[23].
- ^ וראו מכתבו של הגאון הגדול מרן רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת לייקווד לקראת הבחירות בא"י בשנת תש"ך: ”גם בליטא ובכל מפות פולין השתתפו כל גדולי דור העבר בלי יוצא מן הכלל בבחירות להקהלות אף במקומות שהיה ברור שהרוב יבחר מהחפשים... ויותר מזה, כי בשנת תרע"ח כשסדרה ממשלת רוסיה אז [קודם מהפכת הקומוניסטים] אסיפת נבחרים כללית בתור אסיפה מכוננת מכל יהודי רוסיא לסדר את כל העניינים היהודיים הפנימים בזכויות רחבות, השתתפו כל גאוני הדור בתעמולת הבחירות, ורובם היו בעצמם מועמדים ברשימת הנבחרים, ובתוכם רבותינו הגאון רשכבה"ג מרן רבי מאיר שמחה הכהן זצ"ל, והגאון רשכבה"ג מרן רבי חיים הלוי זצ"ל, והגאון האמיתי מאור הגולה מרן רבי חיים עוזר זצ"ל, הגם שידעו הכל כי הרוב יבחרו חופשיים כמו שהיה באמת, וכן רבינו הגאון האמיתי קדוש ישראל מרן החפץ חיים זצ"ל פעל הרבה בהבחירות אז, וכן בהמועצה הלאומית הקבועה ליהודי ליטא שנתיסדה על פי הממשלה השתתפו גאוני התורה שבדור... גם חכמי אונגאראן שהתבדלו לקהלות נפרדות, הנה לפי תנאי המקום היה זה באפשרי וגם לתועלת, אבל מובן כי לא שייכת כלל אפשרות בתנאים הנוכחיים ליסד שלטונות מיוחדים לכל הענינים הנידונים בכנסת או בעיריות”. וראו גם דברי רבי משה בלוי בספרו "על חומותיך ירושלים" (עמ' קנט) במאמרו משנת ה'ת"ש המבאר ומביא דוגמאות כי זו דרכה של אגודת ישראל במשך כל שנותיה להבדיל בין 'אחדות' ל'השתתפות', כאשר 'אחדות' אסורה ואינה ראויה ואילו 'השתתפות' הינה דבר ראוי ונצרך. כמו כן האריך בזה רבי אליעזר יהודה וולדנברג בספרו הלכות מדינה (חלק ג עמ' קג והלאה) וכתב שאי ההשתתפות כמוה כמסירת כל ההנהגה בידי הכופרים. לעומת זאת אין בהשתתפות איסור התחברות, כשם שמותר להשתתף בעסקי מסחר עם כופרים הגם שהכופר מחלל שבת באותו מסחר.
- ^ "קובץ אגרות - אחיעזר" (ח"א אגרת קנב), עיין שם שהוא מתבטא כי "תמימות יתירה היא" לדמות זאת לאיסור על בחירות נשים לאספת הנבחרים של הועד הלאומי. כעין דבריו כתב רבי בנימין זילבר במכתבו המבשר י"ג אלול ה'תשע"ט, עיין שם.
- ^ ראו "מכתבי הרב חפץ חיים" מכתב כז (נדפס גם בקנאות של אמת 3 עמוד טז), שם כתב: ”והחובה מוטלת על כל אחד ואחד מישראל ללכת ולהצביע הוא ובני ביתו על הרשימה נומר 18 [-מספר 18] שיש בה שליחים נאמנים בשליחותם להשתדל לטובת עמנו ולעמוד על משמרת הדת ע"פ דעת גדולי התורה”. וראו גם כרזה היסטורית מגדולי ישראל וגדולי אדמור"י פולין בעניין הבחירות ל'סיים' הפולני, שם הורה האמרי אמת במכתבו השני ”שתתנו החתימות של הסיים וואהלען [-הבחירות לסיים] רק על נומר [-מספר] 18, אתם ונשותיכם ובניכם ובנותיכם”. וכך הורו שם עוד מגדולי האדמורי"ם באותו דור.
- ^ זה לשון רבי בנימין זילבר שם: ”והדבר נודע כבר בין החיים, שהיה ויכוח חריף גם בין האוסרים אם לאסור הבחירות גם להשלטון המקומי, וכאן בבני ברק השתתפו בבחירות גם אלו הנמשכים אחר דעת האוסר, ולא חששו לא לבחירת נשים, ולא להשתתפות עם הרשעים”.
- ^ לשון ההצהרה היא: ”הנני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת”. הצהרה זו נאמרת רק על ידי זקן חברי הכנסת, וכל אחד מהחכי"ם עונה על כך "מתחייב אני".
בקונטרס "ובחרת בחיים 1" (עמ' נ) מביא את דברי רבי בנימין מנדלזון במכתבו הנ"ל, בו מבאר מדוע המחייבים להצביע לא חששו להצהרה זו: ”הנה שאלה זו שאלתי את העסקן הנודע בלבו הטהור הרב החסיד ר' זלמן ינקלביץ ז"ל שהיה חבר כנסת, והשיב לי ששאל את מרן החזון איש זי"ע בזה, וסיפר שהחזון איש פתח לפניו השולחן ערוך (יו"ד סימן קנז סעיף ב) והראה לו שברמ"א שם כתב בזה"ל: "ואע"ג שאסור לומר שהוא עובד כוכבים, מכל מקום יוכל לומר להם לשון דמשתמע לתרי אפין, והעובדי כוכבים יבינו שהוא אומר שהוא עובד כוכבים, והוא יכוין לדבר אחר"; והיות שלשון ההצהרה הנ"ל מתפרשת יפה על נאמנות לארץ הקודש ומצוות התלויות בארץ, לכן הוא ממש לשון המשתמע לתרי אפין המפורש ברמ"א להיתר גמור. ואם בסכנת הגוף דיחיד מותר, אם כן כל שכן וכל שכן בסכנת הנשמה לרבים דמותר”. ובפרט שרק עונה "מתחייב אני" ואינו מוציא מפיו את כל נוסח ההצהרה, אשר ברור כי דבריו יכולים להתפרש לתרי אנפי, או שמתכוון רק לחלק מהחוקים ולא לכולם (ויכול לכוון, למשל, על חוקי התעבורה והזהירות בדרכים שיש בהם משום מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וכל אחד מחויב לשמור עליהם מצד דיני התורה, ועכ"פ אינו יוצא מגדר 'לשון המשתמע לתרי אפין'). לטענת הקונטרס הנ"ל, הדברים גם ברורים מצד עצמם, משום שאף אחד אינו משלה את עצמו שכוונת המצהיר החרדי לומר שחוקי המדינה יהיו אצלו מעל חוקי התורה.
עןד כתבו בקונטרס הנ"ל, שההצהרה אינה מכוונת כלל כלפי החוקה על כל פרטיה, אלא ההצהרה מכוונת באופן כללי כלפי המדינה (כמובן מתוכן ההצהרה), כלומר: שיהיה נאמן לתושבי המדינה, ולא יעשה מעשים המסכנים את שלומם, ולא ישתף פעולה עם אלו שעושים כן, ולא יחתור תחת קיום המדינה. - ^ זה לשון בעל קהילות יעקב (בספר קריינא דאיגרתא הנ"ל): ”כתב מעלתו שיש איסור בהצבעה מצד מודה בעבודה זרה. והוא דבר שאין לו שחר, הלא המציאות בעוונותינו הרבים הוא שהשלטון בידם לעת עתה, ומחמת מציאות זו מצביעים ושולחים שומרי תורה להתם על מנת להציל כפי האפשרי, ואיזו הודאה יש כאן שמסכים ברשעת הרשעים ח"ו, אם בדעות טמאים שלהם. וידע מעלת כבודו שגם לצורך קנאות אסור לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, ומה שאינו אמת אינו מצליח כלל”.
- ^ החזון איש כתב במכתב פרטי[28] בעניין הבחירות לעירייה: ”אולי יואיל לבקרנו ולהתייצב במערכה. לדעתי הרבה גופי תורה וקיום יהדות תלוי בזה”, אולם הוא עצמו לא הצביע.
בעניין הבחירות לכנסת: בחייו היו שתי מערכות בחירות לכנסת, בשנים תש"ט ותשי"א. החזון איש עצמו לא הצביע, וכדרכו שלא לצאת במכתב פומבי לא חתם על מכתב ציבורי בעניין ובפרט שהיו אז כמה מפלגות חרדיות. אולם מוסכם בין גדולי תלמידיו שתמך בבחירות. כך העידו משמו גיסו רבי יעקב ישראל קניבסקי[29] ובנו רבי חיים קנייבסקי[30]; אחייניו: רבי חיים שאול קרליץ, רבי שמריהו יוסף קרליץ[31] ורבי נסים קרליץ; תלמידיו: רבי שלמה זלמן אולמן והרב דב לנדו[32][33], וכן העידו משמו גדולי ישראל נוספים, כגון: רבי דוד שפרבר מבראשוב[34], רבי שריה דבליצקי[34], רבי בנימין זילבר[35], רבי זונדל קרויזר[36] ורבי מנחם מנדל מנדלזון[37]. ב'קול קורא' משנת ה'תשי"ט שעליו חתמו רבנים ואדמורי"ם רבים - נכתב כי החזון איש הורה להצביע לבחירות לכנסת[38]. כמו כן, רוב תלמידיו הצביעו ומצביעים בבחירות.
אמנם, חלק מהאוסרים טענו כי דעת החזון איש הייתה נגד ההצבעה בבחירות לכנסת[39]. כן העיד הרב אליקים שלזינגר ראש ישיבה הרמה לונדון כי החזון איש שלחו לחזק את ידי רבי פנחס אפשטיין שלא להשתתף בבחירות (ראו 'העדה', בלק תשמ"א, ועוד). כן פורסם במודעות רחוב על ידי ד"ר שמואל טשורטקוב, גבאי בית מדרשו של החזון איש, כי החזון איש הורה לו להימנע מלהצביע (אמנם משה גרילק כותב[40] שרבי שרגא פייבל שטיינברג - מקורבו של החזון איש - סיפר כי זו הייתה הוראה פרטית). כמו כן, קיים מברק שנשלח לרבי זליג ראובן בנגיס על ידי רבי מאיר קרליץ אחיו של החזון איש, בו נכתב: ”הגאון החזון איש מבקשו להודיע שהוא אינו מתערב בבחירות, ואינו משתתף שום פעולה לטובת איזה רשימה שהוא. כל הידיעות האחרות בשקר יסודן”[41]. יש טוענים[דרוש מקור] כי המברק נשלח לאחר שפרסמו בשמו של החזון איש שהורה להצביע. אולם נטען[42] שהמברק (בהנחה שאינו מזוייף - ראו "קנאות של אמת" 1, עמ' 22) איננו קשור כלל לפולמוס על הבחירות, אלא לגבי הנידון לאיזו מפלגה להצביע, אשר כפי הכתוב במברק מיאן החזו"א להתערב בזה (עוד בנידון זה - לאיזו מפלגה הורה החזו"א להצביע - ראו כאן מודעה בשמו כי מצוה להצביע בעד י"ח - פאג"י, וראו בקנאות של אמת 1 עמוד 21 מכתב של רבי אליקים שלזינגר בשמו שיש להצביע י"ט - היהדות המסורתית). וראו כאן עדות בשם רבי יחזקאל ברטלר כי החזון איש אמר שלו היו שומעים לו היה אוסר, אמנם ראו כאן עדות כי הרב ברטלר הצביע בעצמו והורה לאחרים להצביע. - ^ החל משנת תשע"ה לא הורה להשתתף בבחירות לכנסת (אף שכמנהיג היה אמור לכתוב קול קורא), מאחר שלא סמך על המפלגות החרדיות. בסוף ימיו פורסם מכתב של כמה רבנים הכותבים בשמו כי כיום אין ולא יהיו שלוחים נאמנים, ואין להצביע עד הגאולה השלמה.
- ^ הרב עזרא עטייה - אשר היה חבר במועצת גדולי התורה - חתם כמה פעמים על חובת ההצבעה, ואף הצביע בעצמו[דרוש מקור]. יש הטוען שלאחר מכן חזר בו והתנגד להליכה לבחירות[43], אולם ראו דברי הרב עטייה בכנס בחירות בסוף ימיו[44] שכל מי שהוא ירא שמים עליו לבחור, וכן מעיד בשמו אחיינו הרב אברהם סלים[45] שהרב עטייה הורה בבירור כל ימיו להצביע והשמועה שהוא חזר בו אינה נכונה
- ^ אולם בקונטרס 'קנאות של אמת' (חלק ב עמ' 50–51) מופיע מכתבו עם צילום כתב היד, בו כותב כי כאשר החתימו אותו לא ידע על מה הוא חותם, ואילו היה יודע כי דעתו של הרבי מבעלזא שונה לא היה חותם, וז"ל: ”מוצש"ק עשי"ת אחר סעודת מלוה מלכה לאחר שעה ב'. תחל שנה בברכותי' לכל בית ישראל ובתוכם לכבוד ידידי היקר הרב החריף ובקי החסיד המפורסם... מכניס אורחים בכבוד, מו"ה רפאל חיים נ"י. אחדשה"ט ...עתה באתי לבקש למחול לי קודם יוה"כ הבע"ל שגרמתי לו עג"נ מהקול קורא שעשו אותי הדיוט וקופץ בראש, ועדיין שלא ראיתי הקול קורא לא רציתי לידע אפילו מה שכתוב בו, כי לא עלתה בדעתי על זה, באופן כי נקראתי בטלפון פתאום להסכים שיחתמו אותי לצרף לדעת הרהצה"ק מסאקמור שליט"א, חשבתי אשר הרצה"ק שליט"א יכתוב בשמו איזה מכתב והרבנים מההתאחדות יחתמו ג"כ וגם אני בתוכם. ולא היה לי אפילו הפנאי לחשוב שהוא נגד דעת כ"ק הרצה"ק מבעלזא זצוקללה"ה, והסכמתי לחתום אותי. וגם על זה אני מתחרט, כי מה אנכי השפל באמת להכניס ראשי בין גבעות עולם, כי מעולם אין טבעי לעמוד במקום גדולים, ואם היה עולה בדעתי שיעשו אותי להדיוט קופץ בראש ודאי לא הסכמתי לחתום אותי, וגם זו לטובה, ואם היה לי כח ופנאי הייתי כותב ג"כ לה' הגאון מטשיבין שליט"א, והייתי נהנה אם כת"ה יחי' יראה מכתבי להרה"ג הנ"ל ולהרבי מגור שליט"א... הק' משה יצחק נכד רבן של כל ישראל ר"ר אלימלך זצוקללה"ה זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן”.
- ^ עם זאת בספר 'פוקח עורים' (עמ' י) ובספר 'מאש וממים' (עמ' רחצ) מעידים שבאופן פרטי הורה לכמה אנשים להצביע
- ^ כך יש מעידים בשמו - ראו בספר תפארת ציון (עמוד רצח) בשם הרב אליהו טופיק: ”דעתו היתה ברורה נגד הבחירות, אבל מעולם לא התערב, לא התווכח, לא ניסה להשפיע על מישהו, לא אמר לנו כן ללכת לא ללכת”. מאידך, מובאת שם (עמוד שלג) עדות הרב פנחס מוסבי: ”לא היה מוכן לומר לאף אחד תבחר או לא תבחר, היה אומר מה שראש הישיבה שלך אומר תעשה”. כמו כן, בספר שר וגדול (עמ' 222) מובאים דבריו בכנס בחירות של ש"ס (לקראת הבחירות לכנסת השלש עשרה), בו אמר ”שכל יהודי ספרדי המשתתף בבחירות חייב להצביע ש"ס”.
בספר תפארת ציון (עמוד תסח) מובאים דברי הרב יעקב שרבאני: ”אני זוכר שדברנו איתו על הבחירות, שאלתי אותו: בבחירות מדברים השקפה כזו השקפה כזו, אך במה הן קשורות להלכה. על אתר הוא אמר לי ארבע סיבות לאסור מתוך השו"ע בחושן משפט וביורה דעה. אמרתי לו: אם כן איך גדולי הדור מתירים את זה? לקח הרב גמרא והביא משם להסביר את דעתם ביישוב הסיבות האוסרות”. עוד שם (עמוד רעד) בשם הרב יעקב הלל שרבי בן ציון מעולם לא השתתף בבחירות.
בספר חכם ר' בן ציון אבא שאול (עמ' 38) מעיד עליו הרב יואל שוורץ: ”הוא אפילו כמעט ולא השתתף בבחירות, מלבד פעם אחת כשהחזון איש יצא חוצץ שצריך להצביע, וזאת משום שרצה להתרחק מהפוליטיקה, וגם משום פסק ההלכה של אחדים מרבותיו שראו בזה חיבור לרשעים”.
בספר אור לציון[51] הוא כותב: ”לגבי הצבעה בבחירות יש דעות שונות אם מותר להצביע או לא... ואף אם נראה לו שחבירו לא עשה טוב בזה, שלא הצביע או הצביע, לא יכעס עליו אפילו בלבו”. - ^ אולם ראו מכתבו, בו נראה שאינו אוסר את הבחירות אלא רק לא משתתף בהם מטעמים הידועים לו, כשבנוסף הוא גם ממליץ לרבי אליהו בקשי דורון כיצד לנהוג בנוגע לבחירות ואינו מציין שיש איסור להימנע מהשתתפות בהם.
- ^ ראו ההוכחות בקונטרס "קנאות של אמת 1"] פרק ד'. וראו דברי רבי בנימין זילבר במכתבו בעיתון המבשר י"ג באלול תשע"ט הכותב שהנידון אם זה מכתב ישן או חדש הם פלפולי סרק, ולכל הדעות רצה הגרי"ז לעזור בזה לאגודת ישראל ועל כן תוקף הדבר הוא כצוואת שכיב מרע.
- ^ כך כותב רבי בנימין מנדלזון גאב"ד קוממיות (במכתבו המוזכר לעיל): ”והרגשתי הכללית ששלטה יד זרים בספר ויואל משה, כי הרבה דברים שבו תמוהים ביותר, ולדוגמא - ענין התחברות לרשעים בכנסת עומד בסתירה מוחלטת להוראת האדמו"ר מסטמאר שליט"א שיש להצביע לעיריות”, עכ"ל. גם הרב מטשאבא בויכוחו עם רבי יואל מביא שרבי יואל התיר להצביע בבחירות לעיריות בארץ ישראל.
הערות שוליים
- ^ "קובץ אגרות - אחיעזר" ח"א אגרת קנג.
- ^ "אוסף מכתבים - אמרי אמת" מכתב פ"ו.
- ^ כרזה היסטורית מגדולי ישראל וגדולי אדמור"י פולין בעניין הבחירות ל'סיים' הפולני.
- ^ קול ישראל ח' תשרי תרצ"ה
- ^ 5.0 5.1 ראו על חומותיך ירושלם עמוד ע"ו והלאה, האיש על החומה חלק ג' עמוד 120 והלאה, ובאתר הארכיון הציוני המרכזי
- ^ "קובץ אגרות - אחיעזר" ח"ב אגרת רפד
- ^ ויואל משה, ברוקלין תשכ"א, הקדמה עמ' יא.
- ^ דברי יואל, מכתבים חלק א, עמוד קכו.
- ^ מכתב בד"ץ העדה החרדית, שנת תש"ט ושנת תשכ"א ושנת תשפ"א
- ^ ויואל משה מאמר ג' שבועות אות קא
- ^ קובץ תורני "עדות" חלק ז עמוד עב
- ^ מאמר ג' שבועות סימן קמ"ה ואילך
- ^ ויואל משה שם סי' קנ"ח ואילך
- ^ שם סימן קעא-קעב
- ^ שם סימן קעג
- ^ כרזה מאת העדה החרדית נגד ההשתתפות בבחירות ירושלים, אלול תשי"ט
- ^ קריינא דאגרתא חלק ג מכתב תשמז, ד"ה ומה שטען מצד איסור
- ^ שו"ת באין חזון עמוד מג
- ^ איגרת תשמ"ט, בספר "קריינא דאיגרתא", באתר אוצר החכמה וראה שם גם אגרות תשמ"ז-תשמ"ח, ועוד
- ^ 20.0 20.1 בעיות הזמן
- ^ המכתבים נדפסו בספר "פוקח עורים" ובספר מענה חכם.
- ^ 22.0 22.1 ויכוח הרב מטשאבא עם הרב מסאטמר (וראו כאן בהקלדה חדשה).
- ^ מלביש ערומים עמוד ג' והלאה, אמונה ודעת גליון ט"ו עמ' נ"א
- ^ מכתבו של הגאון הגדול מרן רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת לייקווד לקראת הבחירות בא"י בשנת תש"ך
- ^ צילום הפרוטוקול ב"שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" חלק ה' עמוד 15
- ^ כך כתב האדמו"ר מחב"ד במכתבו מאגרות-קודש חלק יא אגרת ג'תקנט וראה שם אגרת ג'תשמ"א בחריפות רבה יותר. וראה גם שם אגרת ג'תרמב ושם ג'תשס"ז ועוד.
- ^ כמבואר בערך שלוש שבועות
- ^ קובץ אגרות, חלק א אגרת קב.
- ^ קריינא דאגרתא , חלק ג עמ' כה.
- ^ מכתבו של הגר"ח קנייבסקי, חודש ניסן ה'תשפ"א, ב'קול העיר' עמ' 26.
- ^ פאר הדור, חלק ד עמ' רסה.
- ^ קונטרס קנאות של אמת 1, פרק ג.
- ^ דבריו של רבי דוב לנדו בניחום אבלים אצל ח"כ יעקב אשר.
- ^ 34.0 34.1 קונטרס קנאות של אמת 2, עמוד כט-לא.
- ^ מכתבו של רבי בנימין זילבר בהמבשר, י"ג באלול ה'תשע"ט.
- ^ המבשר, ט"ז באייר תשע"ד.
- ^ 'מעשה איש', חלק ג עמ' רמח.
- ^ ראו צילום ה'קול קורא' בקונטרס 'ובחרת בחיים' עמ' יז, וראו שם פרק ז.
- ^ ראו כאן, וכן בספר מקטוביץ עד ה' באייר, פרק יא (אולם יש המפקפקים באמינותו של ספר זה - ראו אשכול בפורום אוצר החכמה).
- ^ מובא בקונטרס "קנאות של אמת" 1, עמ' 21
- ^ ראו כאן צילום המברק, וראו עוד כאן.
- ^ קונטרס 'ובחרת בחיים' פרק ז
- ^ ראו ספר הזכרון, כנסת עזרא, באתר אוצר החכמה.
- ^ בצילום מעיתון מודיעין של אגודת ישראל
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשע"ג 15 - בא, בני ברק תשע"ג, באתר אוצר החכמה.
- ^ קונטרס דעת אליעזר עמ' ט"ו באתר השקפה ברורה
- ^ 47.0 47.1 47.2 47.3 ראו כאן העתקת מכתבים וקול קורא נגד הבחירות
- ^ קול קורא בחתימתו.
- ^ סרטון שלו בדרשה נגד הבחירות בשנת תשכ"א
- ^ אברהם לוי, דרך צדיקים ח"ב, עמ' 31, ירושלים תשמ"ח.
- ^ 'חכמה ומוסר' עמוד קסו.
- ^ נוהג כצאן יוסף - סדר ההנהגה ומנהגי הלכה במדרש פורת יוסף, באתר אוצר החכמה
- ^ עובדות והנהגות לבית בריסק (עמוד ?).
- ^ מציעים חזית דתית מאוחדת, חרות, 11 ביוני 1959
- ^ ראו: "קנאות של אמת 1" פרק ד
- ^ המודיע כה תשרי תש"ך.
- ^ פולמוס בדעת הרב (קישור לא פעיל)
- ^ ראו לדוגמא כאן וכאן
- ^ ראו: הגיע הזמן להתנתק עמ' 29
- ^ הבאבא סאלי והעמודא דנהורא באתר ילקוט השבעתי אתכם, רבי ישראל אבוחצירא בעבודת הרועים חודש שבט עמ' צז, מרן הבבא סאלי זצוק"ל לא רק אסר להצביע... באתר אזמרך בלאומים
- ^
עדות בשם הגה"צ רבי דוד יהודיוף על דעת חותנו מרן באבא סאלי שאסר הבחירות לכנסת הציונית, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ דגלנו בטאון גליון של"ב-של"ג, כבה הנר המערבי, באתר אוצר החכמה, אדמו"ר ישראל אבוחצירא (בבא סאלי) קרא להצביע ג באתר הספריה הלאומית
- ^ ראו כאן וכאן
- ^ משיעורי מרן הראשון לציון, חלק ד עמוד קיח
- ^ 65.0 65.1 העליה השבר והנצחון מאת חנוך שיין
- ^ אברהם לוי, דרך צדיקים ח"ב, עמ' 31, ירושלים תשמ"ח.
- ^ דברי הרב רצאבי, באתר המאורות
- ^ עדות המשב"ק רבי יוסף (יוסל) אשכנזי בהקדמתו לשו"ת דברי יואל, עמ' לא
- ^ הרב בן ציון יאקאבאוויטש בספר זכור ימות עולם חלק ד' מאמר ט"ו (עמוד קל"ז והלאה).
- ^ "מי שם קץ למערכה" עמוד 29; "שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" חלק ד' עמוד 143, שם חלק ה' עמוד 11.
- ^ חוק הצהרת אמונים של חברי מועצת רשות מקומית
- ^ ראה בקונטרס אמונים נוצר שבהוצאת השקפה ברורה
- ^ https://www.hidabroot.org/article/232955 ציטוט באתר הידברות מדו"ח של מרכז טאוב
- ^ ראו כאן וכאן
