פירוש רש"י לתורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פירוש רש"י למקרא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. ניתן להבחין במחיקות בדיו כהה המסתירים חלק מפירושו מטעמי צנזורה נוצרית.

פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנודע ביותר לתורה. נכתב על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י) במאה ה-11, כחלק מפירושו הכולל לתנ"ך, הכולל פירוש כמעט לכל התנ"ך. כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, עיקר מלאכתו הייתה בסינון דברים הקרובים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך תמציתית.

כתבי-יד ודפוס ראשון

ישנם מספר כתבי-יד (לא שלמים) מפירוש רש"י לתורה מהמאה ה-13,[1] ואילו ההדפסה הראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י (השלם) לתורה הייתה ברומא, בשנת 1470.[2] הספר העברי הראשון שבו מצוינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. שני דפים מתוך דפוס זה נמצאים בספריית חב"ד בניו יורק, ואחד מהם הוצג בשנת 2014 בתערוכה[3]. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: ”יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.”[4] בביאור דבריו נחלקו פרשני רש"י יש הטוענים שאין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י, כמו הגור אריה והמשכיל לדוד לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי הבנה מהו הקושי שעמד בפני רש"י.[5] גישה זו הושפעה משיטת החילוקים שאחד מעקרונותיה הוא שיש לבדוק בכל פירושי רש"י והראשונים לתלמוד ממה נשמרו ואיזה קושי או פירוש מוטעה הם באים לשלול[6]. אך יש אומרים שלצד פירושו על דרך הפשט, רצה להביא לידיעת הלומד את מדרשי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, ובדבריו אלו רש"י מסייג שיביא רק מדרשים המתיישבים עם הפסוק ולא כאלו הרחוקים מלשון הפסוק, וכך דעת פרשני רש"י כמו ספר הזכרון והמזרחי[7]. בשל דרכו זו של רש"י בפירושו שהרבה להביא מדרשי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, בניגוד לשאר מפרשי המקרא שהתבססו בעיקר על פשוטו של מקרא[8], מתח עליו רבי אברהם אבן עזרא ביקורת: "והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש כרב שלמה ז"ל שפירש התנ"ך על דרך דרש, והוא חושב כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים"[9].

דוגמאות

  • ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם” (בראשית ל"ז, כד): מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.
  • ”וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ” (בראשית כ"ד, טז): בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

  • ”וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ” (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִתדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק וכן את פשוטו של מקרא,[10] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שזו אחת מהסיבות מהסיבות לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו[דרוש מקור].

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה[11].

לעזי רש"י

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לעזי רש"י

רש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תרגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינו הצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות. בנוסף, בכמה מקומות רש"י מתרגם ל"לשון כנען",[12] שהחוקרים זיהו כניב סלאבי מסוים.[13]

בימינו ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"ר משה קטן.[14]

מקורות ששימשו את רש"י

בפירושו מזכיר רש"י מקורות רבים ששימשו אותו. בראשם תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, וכן מדרש בראשית רבה, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ספרי, תרגום אונקלוס, סדר עולם רבה, פרקי דרבי אליעזר, מכילתא דרבי ישמעאל, ה'מחברת' של מנחם בן סרוק, מדרשי רבי משה הדרשן ועוד.[15] כמו כן, רש"י הושפע מתלמידיו ר' שמעיה ור' יוסף קרא, ובכמה מקומות אף שינה את פירושיו בעקבותיהם[16].

אמנם ברוב המקומות לא מציין רש"י את המקור לפירושו. כמה ממפרשי ומהדירי פירוש רש"י עסקו בחשיפת מקורותיו של רש"י. מביניהם ראוי לציין את מהדורת ברלינר ("רש"י על התורה עם באור זכור לאברהם"), והעבודה המקיפה במהדורת 'רש"י השלם' של מכון אריאל.

נוסח פירוש רש"י

בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק מכתבי היד ואינם מופיעים באחרים. על בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.

פרופ' מנחם כהן חקר את התוספות ברש"י וחילק אותן למספר סוגים: א. קטע המצוי במקצת כתבי היד ולא מצוי באחרים. ב. קטע המצוי במקצת כתבי היד כתוספת בגיליון ואילו בכתבי יד אחרים נמצא בגוף הנוסח ג. קטע המשולב בגוף הנוסח גם בכתבי יד, אבל במקצתם אין בו כל סימני היכר, ואילו במקצתם נותרו סימנים שהיה תוספת מלכתחילה. ד. קטע זהה אשר בכתבי יד שונים מופיע במקומות שונים בפירוש. ה. מילות קישור המקשרות שני פירושים שונים אבל ניסוחן משתנה בין כתבי היד. ו. קטע המצוי בכתב יד אחד, ואילו בכתב יד אחר מופיע קטע שונה במקומו. על פי טענתו של מנחם כהן חלק מהתוספות הן תוספות של רש"י עצמו, חלק מהתוספות הן תוספות של תלמידי רש"י (בעיקר מדברי סופרו ותלמידו רבי שמעיה ותלמידו רבי יוסף קרא) אשר כתבו הערות בצידי הפירוש והוכנסו במהלך ההעתקה לתוך הפירוש[17], לעיתים קטעים חסרים נובעים מהשמטת מעתיקים, וחלק מהתוספות הן תוספות מאוחרות, שחלקם נכנסו לפירוש אפילו בעידן הדפוס. במהדורת מקראות גדולות הכתר ניתן לראות את התוספות ואת ההבחנה בין תוספות רש"י עצמו, תוספות רבי שמעיה, ותוספות אחרות.[18]

בשונה מפרופ' כהן, המבסס את מחקר התוספות שלו על השוואה של עשרות כתבי יד, פרופ' אברהם גרוסמן רואה בכתב-יד לייפציג 1 מקור חשוב לבירור הנוסח המקורי של הפירוש. פרופ' גרוסמן רואה בו חשיבות רבה עד שלטענתו ניתן לשחזר דרכו את הפירוש המקורי כמעט בשלמות, לטענתו כתב היד הוא כלי שני לאוטוגרף של רבי שמעיה תלמידו של רש"י שגרוסמן ראה בו סמכות עליונה להעברת תורתו של רש"י.[19] גרוסמן הראה במאמריו על מקומות רבים בהם יש תיעוד בכתב היד להוספות של רש"י על פירושו המקורי וכן למחיקות ותיקונים בפירוש שעל פי עדות כתב היד נעשו על ידי רש"י עצמו.[20]

מפרשי רש"י

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו שחיבר את הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר על ידי מחבר אנונימי תחת השם "עיקר שפתי חכמים" (הודפס לראשונה בדפוס ראם תרל"ה). עוד חיבור יסודי על פירוש רש''י הוא ספר 'תפארת יוסף' (על בראשית, שמות, ויקרא, פראג, תפ''ה) לרבי יוסף יוזל סגל אב"ד העיר לעסלא.

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "רש"י כפשוטו" שיצא על ידי "מכון לשם", "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד, "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה וינפלד, ירושלים, "רש"י המפורש" מאת שלום דובער שטיינברג ו"ביאורי רש"י" מאת מכון עוז והדר (נדפס בחומש 'אור החיים המבואר' ובחומש 'מקרא מפורש').

רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטתו בנויה מכללים רבים ומורכבים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה ודוגמאות לשימוש בהם רוכזו בספר "כללי רש"י" של הרב טוביה בלוי). על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). הרב יחזקאל סופר הוציא על זה את מעייני רש"י, שהם ביאורים ברש"י על־פי שיטת הרבי מליובאוויטש, ועל זה הוא בנה גם ביאורים שלו.

הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו.

הרב אהרן שפירא הקים את מפעל "מתיבתא דרש"י" שמטרתו לימוד והפצת פירוש רש"י לתורה. ב"מתיבתא" קיים ספריה למאות מפרשי רש"י, שיעורי עיון ברש"י, מבחנים ומלגות, עריכת מפרשי רש"י חדשים וישנים, בעיקר מתוך כתבי יד עתיקים, והוצאתם לאור.

הרב משולם ברנדווין כתב את 'אילנא דפלפלי', שהוא פלפולים על דברי רש"י - מדוע הביא דבר בשם אומרו דווקא במאה ואחד מקומות ובשאר המקומות סתם.

הרב פנחס דורון פרסם פירושים לדברי רש"י בשישה כרכים.

ההערכה לפירוש רש"י

פירוש רש"י התקבל כפירוש העיקרי לתורה[21]. נמסר שהתחבר ברוח הקודש[22]. בשולחן ערוך נפסק שיוצאים בלימוד בפירוש רש"י ידי חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום[23]. רבי שלמה אלקבץ הגדיר את היחס לפירושו, כי דברי רש"י הם כדברי חז"ל, והחולק עליו כחולק עליהם, והחולק עליהם כחולק על השכינה.[24].

נכדו רבינו תם שיבח את פירושו לתורה, באמרו שמה שפירש סבו את הש"ס יכול אף הוא לעשותו, אך פירוש לתורה אין בכוחו לחבר[25]. ואף ראשונים אחרים פרשני התורה - הגדירו את רש"י כגדול פרשני התורה. ביניהם נכדו הרשב"ם שכתב שאין לזוז מפירושו[26], והרמב"ן שכתב בהקדמה: ”ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה, פרושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנימוסי במקרא במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה...”. ואילו החזקוני "מתנצל" בהקדמתו, כי לא בא לחלוק על פירוש רש"י רק להוסיף על דבריו.

החפץ חיים קבע את לימוד החומש עם פירוש רש"י כחובה, ושעל ידי לימוד זה עם הנערים - ישתרשו בליבם כל מצוות התורה עם פירושיהם כפי המסורת והקבלה[27]. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, כאשר הרב מאיר מאזוז הוציא לאור חומש המדויק והחליף את פירוש רש"י במדור פניני רש"י ומדרשים, תוך ציטוטים חלקיים של רש"י, יצאו חלק מהרבנים במחאה נגדו, רבי אלעזר מנחם שך, רבי יוסף שלום אלישיב[28], רבי אהרן לייב שטינמן, רבי שמואל אויערבאך, רבי ניסים קרליץ, רבי יהודה שפירא, הרב חיים קנייבסקי[29]. עם זאת הרב מאיר מאזוז המשיך למכור חומשים אלו וטען שאין בכך כל פגם, ולדבריו אחרי שדיבר עם רבי שמואל הלוי וואזנר הוא פרסם מכתב שחוזר בו מהתנגדותו, וכמו כן הצטרף למכתב החזרה רבי אהרן יהודה ליב שטינמן[30].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך כדוגמה כתב-יד קרימונה - ארכיון המדינה 89 (מס’ סרט: F 41377 מס' מערכת: 003581260) וכן כת-יד קרלסרוה - ארכיון המדינה 61/6252 (מס’ סרט: PH 5681) - בספרייה הלאומית)
  2. ^ עותק סרוק של מהדורת רומא ה'ר"ל, באתר היברובוקס.
  3. ^ תמוז תשע"ד, תערוכת גנזי ספרים שבספריית אגודת חסידי חב"ד – ליובאוויטש, עמוד ו
  4. ^ בראשית, ג', ח', דיבור המתחיל "וישמעו".
  5. ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 100-101.
  6. ^ רבי יהודה ב"ר שלמה כלץ, מבוא לפירוש משיח אלמים, על פירוש רש"י לתורה. אברהם גרוס, פולמוס על שיטת ה"שמירה" - לתולדות לימוד פירוש רש"י על התורה AJS Review, כרך יד. 18, מס' 1 (1993).
  7. ^ נחמה ליבוביץ 'בדרכו של רש"י בהבאת מדרשים', עיונים חדשים בספר שמות, עמוד 500. שרה קמין, רש"י - פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא. ישעיהו מאורי ליחסו של ר' אברהם בקראט בעל "ספר זכרון" לפירוש רש"י לתורה שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ י
  8. ^ בית היין הרב יהודה מאיר דביר פרקי מבוא עמוד 10
  9. ^ בספרו שפה ברורה מהדורת מ' וילנסקי ירושלים, תשל"ח, עמוד 64
  10. ^ נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 505.
  11. ^ כשבע פעמים בפירושיו לתורה.
  12. ^ לדוגמה: רש"י דברים ג,ט; שבת כ' ע"ב; עבודה זרה כ"ח ע"ב.
  13. ^ ראה א' ברלינר, זכור לאברהם, ברלין תרכ"ז, עמ' קפד.
  14. ^ ספריו יצאו לאור בשנת 1984 (על התלמוד) וב-1991 (על התנ"ך). מהדורה מתוקנת של שני הספרים בכרך אחד יצאה לאור ב-2000. (מהדורת אינטרנט באתר דעת) להרחבה ראו אצל ארי יצחק שבט, "התועלת בלימוד הלעזים שבפירוש רש"י על התנ"ך", ספר זיכרון לרש"י - סיני קלז (תשרי תשס"ו), עמ' קיב-קלח.
  15. ^ חיים דוב שעוועל, פירושי רש"י על התורה, מוסד הרב קוק, תשמ"ב, עמ' 9
  16. ^ לגבי ר' שמעיה, ראה שו"ת רש"י סימן י, ופירוש רש"י ליחזקאל מב,ד. ולגבי ר' יוסף קרא, ראה בפירושו לישעיה (סד, ג): "כך שמעתי מר' יוסי והנאני". דוגמאות נוספות: בראשית יט, ט, במדבר יז, ה.
  17. ^ הערותיו של ר' שמעיה השתמרו בעיקר בכ"י לייפציג 1, ושל ר' יוסף קרא בעיקר בכ"י וינה 23.
  18. ^ ראו בהרחבה: מנחם כהן, מקראות גדולות הכתר-יהושע שופטים, הוצאת אונ' בר-אילן, מבוא למהדורת הכתר עמ' 42*-32*. רשימה של כל התוספות בפירוש רש"י מחולקות לפי המחבר אפשר למצוא באתר AlHatorah.org.
  19. ^ יצירתו הספרותית: הפירוש לתורה : נוסח פירוש רש"י לתורה, באתר lib.cet.ac.il
  20. ^ "כתב-יד לייפציג 1 ופירושו של רש"י לתורה", תרביץ, סא (תשנ"ב), עמ' 315-305.
    "עוד לטיבו של כתב-יד לייפציג 1" (תגובה למאמרו של אלעזר טויטו), תרביץ, ס"ב (תשנ"ג), עמ' 624-621.
  21. ^ שערי אהרן, הקדמה. וראה עוד ליקוט נכבד מהראשונים והאחרונים בעניין, במבוא לספר "מלכה של תורה"
  22. ^ תשובות המהרי"ל (חדשות סי' קפה), של"ה מסכת שבועות (דף ל).
  23. ^ שולחן ערוך, אורח חיים סימן רפה
  24. ^ בספרו שרש ישי דף לד עמ' א
  25. ^ שם הגדולים (אות ש, לה).
  26. ^ בפירוש הרשב"ם, פרשת פקודי, שמות מ, לה
  27. ^ סוף ספר חומת הדת.
  28. ^ "היא פרצה נוראה, אשר הייתה צריכה להחריד לב כל שומע, כי אחריתה מי ישורנו", כתבוני לדורות עמ' ס"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  29. ^ "הוא דרך המשכילים מאז ואוי לדור שכך עלתה בימיו", כתבוני לדורות עמ' ס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  30. ^ ירחון אור תורה תשס"ה גליון תנ עמוד תקכו


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0