פלופונסוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
LocationPeloponnese-HEL-1-z.PNG

פֶּלוֹפּוֹנסוֹסיוונית: Πελοπόννησος, ביוונית מודרנית נהגה פֶּלוֹפּוֹנִִיסוֹס) הוא חצי אי גדול בדרום יוון. פירוש השם ביוונית הוא Pelopos nesos, כלומר "האי של פלופס". בהתאם לפירוש מכונה חצי האי לעיתים הפלופונסוס (מיודע - "האי של פלופס").

ב-1893 נפתחה תעלת קורינתוס אשר הפרידה את פלופונסוס באופן מלאכותי מהיבשת, להוציא גשר מעל התעלה. ב-2004 חובר חצי האי לצפון יוון גם על ידי בניית גשר ריו-אנטיריו.

בימי הביניים נקרא פלופונסוס מוראה.

העיר טריפולי היא בירת האזור המנהלי פלופונסוס, ואילו העיר פטרס היא העיר הגדולה בחצי האי פלופונסוס.

מחוז פלופונסוס המשתרע על מרבית שטחו של חצי האי פלופונסוס מהווה אחד ממחוזות יוון, ומכיל חמש יחידות אזוריות:

שני יחידות אזוריות נוספות, אכאיה ואליס, נמצאים גאוגרפית על פלופונסוס, אך שייכות למחוז מערב יוון מבחינה מנהלתית.

גאוגרפיה

מפרץ לימני

שטחו של פלופונסוס הוא 21,556 קמ"ר. חצי האי מופרד מהיבשה על ידי מפרץ קורינתוס, מפרץ פטרס והמפרץ הסרוני. על אף חופיו הארוכים אין בו מישורי חוף פרט לדלתות של הנהרות, חלק מהחוף הצפוני מערבי ומפרץ ארגוליס. צפונו ומערבו מכוסים על ידי גוש הרים, שגובהם הממוצע מעל אלף מטר. הפסגה הגבוהה ביותר היא פסגת פרופיטיס איליאס (2,344 מטר) על רכס טייגטוס. ההרים מבותרים על ידי אפיקי נהרות שזורמים לכל הכיוונים, מקשים על התחבורה, ובתקופה העתיקה שימשו כיסוד לחלוקה המדינית.

במזרחו של חצי האי, ישנה חלוקה ברורה יותר על ידי רכסי הרים מקבילים, שביניהם עמקים שממשיכים למפרצי ים. הגדול ביניהם הוא עמק נהר אורוטוס הפורה. בינו לבין הים האגאי מפריד רכס ההר פרנון (1,835). מישור ארגוליס הוא שפלה שנמשכת בין מפרץ ארגוליס לתעלת קורנית, ושימש תמיד כדרך תחבורה ראשית.

מתוך פלופונסוס יוצאים 4 חצאי איים המופנים דרומה.

יהודים

קיים תיעוד לקשרים בין יהודה וספרטה במחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס והם חודשו בהמשך על ידי יונתן החשמונאי. מכתבו של הקונסול הרומאי מ-142 לפנה"ס, שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה וסיקיון שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה.

הכהן הגדול חוניו השלישי נמלט לספרטה מפני אנטיוכוס אפיפנס.

במאה ה-1, היו לפי עדותו של פילון האלכסנדרוני יהודים ברוב חלקי פלופונסוס. פאולוס מצא יהודים ובתי כנסת בעיר קורינתוס. אספסיאנוס שלח אלפי שבוים יהודים אל נירון קיסר לעבוד באיסתמוס הקורינתי. לאורך התקופה הרומאית והביזנטים הלכה וגדלה האוכלוסייה היהודית. תחת השלטון הטורקי המשיכו היהודים בשגשוגם, והיישוב גדל על ידי חלק מאנוסי ספרד שברחו לאזור. עם פלישת ונציה לפלופונסוס ב-1685 ברחו היהודים בבהלה מפטרס.

היוונים שבפלופונסוס, שמרדו לעיתים קורבות בטורקים, היו פוגעים בקהילות היהודיות, שנחשבו בעיניהם בעלי ברית של הטורקים. בפרוץ מרידת היוונים בפלופונסוס (1821) נטבחו שם 5,000 יהודים והנותרים נמלטו לקרקירה ולכלקיס. בתקופה הטורקית עסקו היהודים בעיקר ברוכלות ובפחחות וחיו בדלות.

במלחמת העולם השנייה היה פלופונסוס בשליטה איטלקית ומצב היהודים היה טוב יותר מאשר אחיהם באזורי השליטה הגרמנית, משום שהאיטלקים לא הפעילו את חוקי הגזע. לאחר כניעת איטליה וכיבוש כל יוון על ידי גרמניה הגיעה ההשמדה גם אליהם. לאחר שחרור יוון כמעט ולא נשארו יהודים ביוון כולה (מעריכים שכ-88% מהאוכלוסייה היהודית ביוון נכחדה) ובפלופונסוס בפרט.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלופונסוס בוויקישיתוף