פרנק לויד רייט
 | |
| פרנק לויד רייט | |
| לידה |
8 ביוני 1867 ריצ'לנד סנטר, ויסקונסין, ארה"ב |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1959 (בגיל 91) פיניקס, ארצות הברית |
| יצירות ידועות | בית אמיל באך |
| פרסים והוקרה | מדליית הזהב המלכותית |
פרנק לויד רייט (באנגלית: Frank Lloyd Wright; 8 ביוני 1867 – 9 באפריל 1959) היה אחד האדריכלים החשובים ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20.
חייו
ילדותו
רייט נולד בעיירה חקלאית – ריצ'לאנד סנטר, ויסקונסין, ארצות הברית. בילדותו שיחק הרבה בקוביות פרובל (מתנה מאימו); בזכרונותיו הוא מציין את ההשפעה שהייתה לקוביות אלה על גישתו לתכנון; הרבה מהמבנים שהוא תכנן מתייחדים בבהירות הגאומטרית שלהם. בבגרותו, אימץ את עקרונות היוניטריאניזם והטרנסצנדנטיות (וב־1905 תכנן את "יוניטי טמפל" באוק פארק, אילינוי).
לימודים וראשית הקריירה
רייט החל את לימודיו הגבוהים ב־1885 בבית הספר להנדסה של אוניברסיטת ויסקונסין, שם היה חבר באחווה ΦΔΘ (פי דלתא תטא). במקביל ללימודיו הוא עבד תחת אלן קונובר, קבלן מקומי ופרופסור להנדסת בניין. ב־1887, עזב רייט את האוניברסיטה ללא קבלת תואר (אם כי הוא קיבל דוקטורט לאמנויות לשם כבוד ב־1955) ועבר לשיקגו, שם הצטרף למשרד האדריכלים של ג'וזף לימן סילסבי. תוך שנה, הוא עזב את סילסבי על מנת לעבוד עבור אדלר וסאליבאן. לאדריכל לואיס סאליבאן הייתה השפעה רבה על הסגנון שפיתח לעצמו רייט כמו גם על אסכולת שיקגו כולה. מ־1890, קיבל רייט את כל התכנונים למגורים במשרד. ב־1893, לאחר ריב עם מעסיקיו על רקע עבודות שרייט קיבל מחוץ למשרד, עזב את אדלר וסאליבאן ופתח משרד משלו באוק פארק, אילינוי.
קריירה עצמאית
עד שנת 1901 תכנן רייט כחמישים פרויקטים, כולל בתים רבים בעיר מגוריו. בין 1901 ל־1911, תכנן מבנים למגורים שכונו "בתי ערבה" (prairie houses) - בתים נמוכים וגדולים עם גגות שאינם בולטים, קוי שמים נקיים, ארובות נמוכות ומרפסות, כשהוא משתמש בחומרים טבעיים. הבתים נקראו כך מכיוון שתכנון זה היה אמור להתאים לשטח שסביב שיקגו. לרייט גם היה תפקיד מרכזי בפיתוח רעיונות "תוכניות פתוחה" לעיצוב פנים במגורים, כאשר הוא החשיב את החלל הפנימי כחלק החשוב ביותר בתכנון המבנה. הוא האמין כי האנושיות היא דבר מרכזי ביותר בתכנון. את רוב הדוגמאות לגישה הזו ניתן למצוא בבאפלו, ניו יורק, תוצאה של החברות בין רייט לבין מנהל בחברת הסבון לרקין, דרווין מרטין. ב־1902 חברת לרקין החליטה לבנות מבנה מנהלי חדש. רייט הגיע לבופאלו ותכנן לא רק את המבנה המנהלי עבור החברה, אלא גם שלושה בתים של המנהלים עצמם, בית ג'ורג' ברטון, בית דרווין ד. מרטין ובית ויליאם הית'.
ב־1910, החלה יצירתו של רייט להתפרסם גם באירופה עם פרסומו של הווסמות' פורטפוליו.
רייט תכנן קומפלקס מגורים-סטודיו לעצמו, שנקרא טאליסן (Taliesin — על שם משורר ולשי בן המאה ה-6, שפירוש שמו "מצח זוהר"), שנבנה ליד ספרינג גרין, ויסקונסין, ב-1911. הקומפלקס הורכב ממבנה נמוך בן קומה אחת בצורת האות U, שצפה בצד אחד על אגם ובצד השני על הסטודיו של רייט. טאליסן הושמד פעמיים בשרפות; המבנה הקיים כיום קרוי טאליסן 3. בפעם הראשונה בה נשרף נספו בשרפה שבעה אנשים, כולל ידידתו של רייט, מאמא בורת'וויק, ושני ילדיה מבעלה אדווין צ'ייני.
רייט ביקר ביפן, לראשונה ב־1905, ובאירופה (1909), ופתח משרד בטוקיו ב־1915. בשנות ה-30 תכנן רייט את בית החורף שלו באריזונה, לו הוא קרא טאליסן מערב; בית זה, כמו הרבה מיצירותיו האדריכליות, משתלב אורגנית עם הנוף שסביבו. בטוקיו, תכנן רייט את בית המלון אימפריאל המפורסם, אותו סיים ב־1922. ב־1 בספטמבר 1923, פגעה בטוקיו ובסביבתה אחת מרעידות האדמה הקשות ביותר בתקופה המודרנית. רעידת האדמה הרסה לחלוטין את טוקיו, ויצרה גם צונאמי גדול, סופות טורנדו ושריפות. על פי האגדה, בית המלון של רייט הוא היחיד ששרד מההרס, אך למעשה אין זה נכון.
בשנות ה-30 רייט תכנן רבים מהבתים ה"יוסוניים" (Usonian) שלו – מבנים עבור אנשי מעמד הביניים, שהתבססו על גאומטריה פשוטה, אך אלגנטיים ומעשיים. מאוחר יותר, השתמש בתצורות כאלה ב"בית האספה היוניטרי" במדיסון, ויסקונסין ב־1947–1950.
חייו האישיים
חייו האישיים של רייט היו צבעוניים, והוא כיכב פעמים רבות בעיתונים. הוא נישא שלוש פעמים: לקתרין לי טובין ב־1889, למרים נואל ב־1922, ולאולגה מלאנוב הינצנברג (אולגיבנה) ב־1928. אולגיבנה הייתה חסידתו של המיסטיקן הארמני גורדג'ייף, והחוויות שלה השפיעו על ההיווצרות והמבנה של אחוות טאליסן של רייט מ־1934. אולגיבנה המשיכה לנהל את האחווה לאחר מותו של רייט, עד למותה היא ב־1985.
רייט מת ב־9 באפריל 1959, לאחר שתכנן מספר גדול מאד של פרויקטים חשובים. אחד מבניו של רייט, פרנק לויד רייט ג'וניור, המוכר בשם לויד רייט, היה גם הוא אדריכל נודע.
יש שטוענים כי דמותו של הווארד רוארק, האדריכל בספרה של איין ראנד "כמעיין המתגבר", מבוססת, לפחות בחלקה, על פרנק לויד רייט, אך ראנד עצמה הכחישה זאת.
באוקטובר 1969 הקליט הצמד המוזיקלי סיימון וגרפונקל (Simon & Garfunkel) שיר בשם "So Long, Frank Lloyd Wright" (להתראות, פרנק לויד רייט) שהופיע באלבומם המצליח מ-1970 "Bridge Over Troubled Water" ("גשר על מים סוערים"). השיר, כשמו, הוא מעין פרידה מהאדריכל שנפטר עשר שנים קודם לכן.
סגנון
יש המחשיבים את פרנק לויד רייט כאחד מחלוצי המודרניזם באדריכלות ומייחדים את סגנונו בשם "מודרניזם אורגאני". רייט אכן יצר אדריכלות אורגנית - אדריכלות שמנסה להשתלב באופן טבעי והרמוני עם ההקשר שבו היא נתונה, והחשוב ביותר – בקשר בין האתר למבנה. בנושא זה הוא הושפע רבות מהאדריכל והמעצב האמריקאי גוסטאב סטיקלי.
לרייט הייתה שפה חזותית מאד ברורה בעיצוב המבנים שתכנן. הוא תמיד יצר קומפוזיציה המשלבת קווים אופקיים בולטים וקווים אנכיים בולטים - בדרך כלל מחומרים שונים.
רייט היה אחראי לסדרה של מושגים מקוריים ביותר בנושא פיתוח פרוורי, שמכונה "ברודאייקר סיטי". הוא הציע את הרעיון בספרו "העיר הנעלמת" מ־1932, והוא אף בנה מודל גדול מאד (4 על 4 מטר) של עיר עתידית זו, בגרסאות שונות. הוא המשיך לפתח את הרעיון הזה עד למותו.
פרויקטים נבחרים
ראו גם: רשימת הבניינים המלאה של פרנק לויד רייט.
בסך הכל, בנה רייט 362 בתים. בערך 300 מהם עדיין היו קיימים בשנת 2005. רק אחד מהם נהרס בשל כוחות הטבע, בית במיסיסיפי שנהרס בהוריקן בשנות ה-60; אם כי בית אניס-בראון בקליפורניה ניזוק קשות ברעידת אדמה. למרות שמספר בתים שומרו כיצירות אמנות והוצאו מיליוני דולרים על שימורם, יש קושי במכירתם של בתים אחרים בשוק החופשי, בשל העיצוב המיוחד שלהם, קוטנם והמאפיינים המיושנים שלהם.
בתי ערבה
- בית ג'ורג' ברטון, בופאלו, ניו יורק, 1903.
- בית דרווין ד. מרטין, בופאלו, ניו יורק, 1904.
- בית ויליאם הית', בופאלו, ניו יורק, 1905.
- בית רובי, שיקגו, 1910.
הבית על האשד
ערך מורחב – הבית על האשד
הבית הפרטי המפורסם ביותר שבנה נבנה בין 1935 ל־1939 – "הבית על האשד" (באנגלית: Fallingwater), עבור אי. ג'יי. קאופמן בבר ראן, פנסילבניה, שתוכנן מעל נחל הזורם תחת חלק מהבית, על פי הפרשנות שנתן רייט לבקשת משפחת קאופמן להיות קרובים לסביבה הטבעית. המבנה מורכב מסדרה של מפלסים ומרפסות נתמכות, כשהוא משתמש באבן עבור הקירות האנכיים ובבטון עבור המאוזנים. המהנדסים של קאופמן עצמו טענו כי המבנה אינו יציב. דעתם לא נתקבלה, אך לבסוף התברר שחלק מהרצפות החלו לשקוע זמן קצר לאחר הבניה. בסוף שנות ה־90, הוספו תומכות פלדה למפלס התחתון ביותר, עד שיעשה ניתוח מבני מפורט.
פרויקטים ציבוריים שונים מ-1910 ועד 1955
- פרויקט טאליסן
- מלון בילטמור אריזונה, אריזונה, 1929
- משרדי ג'ונסון ואקס, ויסקונסין, 1936-1939
- מגדל פרייס, אוקלהומה, 1956
מוזיאון גוגנהיים ניו יורק
- ערך מורחב – מוזיאון גוגנהיים
אחד הפרויקטים המאוחרים והחשובים של רייט הוא מוזיאון גוגנהיים בעיר ניו יורק, מבנה שלקח לו 16 שנים לבנות (1943 - 1959), וכנראה היצירה המוכרת ביותר שלו. המבנה עולה כספירלה לבנה מהאתר שלו בשדרה החמישית; מבפנים, הוא דומה לצד הפנימי של קונכייה. הגאומטריה המיוחדת של המוזיאון הייתה אמורה לאפשר למבקרים לראות תערוכות זמניות בקלות, בכך שיקחו מעלית לקומה העליונה וירדו משם בספירלה. עם סיום בנייתו של המוזיאון, התעלמו מכמה פרטים חשובים מהתכנון המקורי של רייט, כמו צביעה של הפנים בצבע אוף-ווייט. כמו כן, התערוכות שמציג המוזיאון נצפות בהליכה במעלה הספירלה ולא בירידה.
האילינוי
ב-1956 תכנן רייט גורד שחקים בגובה של מייל אחד בשם "האילינוי" (The Illinois). את האילינוי תכנן רייט על דעת עצמו ללא הזמנה מאף יזם וכמובן שתוכנית זו מעולם לא מומשה. הבניין תוכנן להיבנות בשיקגו, אילינוי ולהכיל בתוכו 528 קומות של שימוש מעורב אך בעיקר דירות מגורים. הגובה השאפתני של הבניין היה רב בהרבה מבניין האמפייר סטייט, המגדל הגבוה ביותר בתקופתו, ואף גבוה פי שניים מבורג' דובאי הנבנה בתחילת המאה ה-21. עם זאת, חזונו של רייט נתן השראה למתכנני מגדלים רבים אחריו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנק לויד רייט |
- קרן פרנק לויד רייט
- קרן לשימור מבנים של רייט
- סרט דוקומנטרי על רייט, של PBS
- בית פולינגווטר ("מים נופלים")
- תכנונים לנוף אמריקאי, 1922-1932
- פרנק לויד רייט באזור שיקגו
- רשימה שלמה של המבנים שרייט תכנן
- גרייס גליק, ניו יורק טיימס, מתחת לעץ, ליד האגם, באתר הארץ
- זיוה שטרנהל, ניו יורק, היו זמנים באמריקה, עכבר העיר, 25.6.2009
- נועם דביר, בית הכנסת היחיד שתכנן האדריכל פרנק לויד רייט פותח מרכז מבקרים, עכבר העיר, 3.12.2009
