צנע
במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך.
התומכים במדיניות צנע צופים שכתוצאה מהתכווצות תקציבית, כלומר, צמצום משמעותי בהוצאות הממשלתיות, יעודד צריכה פרטית והתייעלות עסקית, משקית וממשלתית, ויוביל בעתיד להתרחבות כלכלית.
המתנגדים טוענים, כי בתקופות של שפל ואבטלה גבוהה, מדיניות צנע פוגעת בצמיחה. בנוסף, מכיוון שצמצום הוצאות ממשלתיות יכול לעלות את אחוז האבטלה, אשר גורם בתורו להעלאת הוצאות רשת הביטחון הסוציאלי תוך צמצום הכנסות ממסים, יעילותו נפגעת נדרשים קיצוצים נוספים. בנוסף לכך צמצום הוצאות ממשלתיות גורם להפחתה בתמ"ג, אשר גורם לפגיעה בהערכת היחס בין החוב הלאומי לבין התמ"ג בעיני נושים וחברות דירוג. המתנגדים טוענים עוד כי הוצאות ממשלתיות בטווח הקצר המתוקצבות על ידי כספי גירעון, תומכות בצמיחה כלכלית בתקופה שבה צרכנים ועסקים אינם מוכנים או מסוגלים לעשות זאת.
את החידוש צֶנַע (ואת הפועל צִנַּע) טבע המילונאי ראובן אלקלעי ב-1939.[1] באותו הזמן עבד בלשכת העיתונות הממשלתית המנדטורית ותרגם את המילה האנגלית "austerity", שהופיעה בתקנות הקיצוב שהונהגו במלחמת העולם השנייה בבריטניה.[2]
תקופת הצנע בישראל
ערך מורחב – תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ. בהמשך עלו אף הצעות להרחבת המדיניות באמצעות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראובן אלקלעי, כרך 3, מלון עברי שלם, הוצאת גליל, 1994
- ^ תום שגב, 1949 : הישראלים הראשונים, עמ' 281. לתרגום המושג, שקל אלקלעי גם את המילים: "פשטות", "קפד", "קפידות", "קפידה", "יושר", "ישרות" ו"ענווה", ובין היתר נועץ לשם כך במשורר אברהם שלונסקי.
