קבלה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות ב[ שינויים שבוצעו בו]. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.


שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חלק מסדרה ב-קבלה
ציור עשר ספירות.PNG
תת-נושא
אבי"ע  ·  ספירות  ·  קליפות  ·  אין סוף ·  תורת הצמצום ·  תורת השמיטות  ·  עץ החיים ·  סדר השתלשלות  ·  מעשה בראשית ·  מעשה מרכבה  ·  דבקות  ·  פרדס
ספרות
ספר יצירה  ·  ספר הזוהר הקדוש  ·  ספר הבהיר  ·  ספרות ההיכלות  ·  ספר רזיאל המלאך  ·  פרדס רימונים  ·  עץ חיים (ספר)
קטגוריות
קבלה · 
אנשים
הגאון מווילנא  ·  רבי שמעון בר יוחאי  ·  רבי משה קורדובירו ·  רבי יצחק סגי נהור ·  רבינו בחיי בן אשר  ·  רבי משה בן נחמן  ·  רבינו עזריאל בן מנחם  ·  רבי יצחק לוריא  ·  רבי חיים ויטל  ·  רבי יעקב עמדן  ·  רבי יהונתן אייבשיץ  ·  רבי חיים בן עטר  ·  רבי משה חיים לוצאטו  ·  רבי נתן אדלר  ·  רבי שלום שרעבי  ·  רבי חיים יוסף דוד אזולאי  ·  רבי שלמה אלישיב  ·  רבי ישראל אביחצירא  ·  רבי יוסף חיים מבגדאד

הקַבָּלָה היא תורת הנסתר וחלק הסוד שבתורה. תורה הקבלה מקובלת באופן נסתר מפה לאוזן עד משה מסיני ובכל דור ודור הוא התגלתה בפנים וסגנון מיוחד.
עיקר זמן התגלות הקבלה הוא בסמוך לתחילת האלף השישי הופיע רוח הקודש בבית המדרש בפרובאנס (דרום צרפת) והתחדש מן השמים סגנון חדש בקבלה, וביתר שאת אחרי תחילת האלף השישי התגלה הזהר הקדוש והגיעה לצפון ספרד ומשם התפשטה לכל העולם..
לתורת הקבלה יש השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח של עם ישראל, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון החסידות התנגדות ועוד. כמו כן, ינקו מהקבלה תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

מחשבות היסוד בקבלה

במרכזה של הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל להתאחד בדבקות עם האלקהות, ולצמצם את הפער בינו ובין העולם הגשמי לבין האלוקות. המקובל משיג את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סימנים, אשר משקפת את גילויו של האלוקות בעולם. הוא מבקש לחדור לתוך האלוקות על ידי התבוננות, ולחשוף את ההוויה האלוקית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את נשמתו אל שורשה העליון האלוקי, לדבוק באלוהות ואף להיכלל בתוכה. הקבלה מלמדת להבחין בין בחינתו הנעלמת של האלוקות, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוקות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל ה' את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו.

הספירות

סוגיה מרכזית בקבלה היא האם הספירות משקפות את עצמות האלוקות או שהן רק כלים בידו. הספירות מראשיתן לאחריתן נקראות לרוב בכינויים אחידים והם:

תורת הספירות בקבלה
סיווג (קו ימין) (קו האמצע) (קו שמאל)
ג' עליונות כתר
חכמה בינה
ז' תחתונות חסד גבורה
תפארת
נצח הוד
יסוד
מלכות

הקבלה מרבה לתאר את עולם הספירות, ומבררת את ייחודה, מעמדה ותפקידה של כל ספירה בהשתלשלות ההאצלה האלוקית. הספירות שונות זו מזו, ויש בהן כאלה המנוגדות אחת לרעותה. חלוקה יסודית בספירות נקראת ימין, שמאל ואמצע, או בהתאמה על פי הנהגתן: חסד, דין ורחמים. מערכת הספירות שרויה במתיחות של כוחות מנוגדים, ועבודתו של המקובל לפשר בין כוחות אלו, כלומר להביאם לקו האמצע, ובכך להשכין שלום בינם. בכך מתאפשרת השפעה של תולדות חיוביות וחיות לעולם. פעולה זו נקראת ייחוד הקב"ה והשכינה, כלומר ייחוד קו החסד מצד ימין, המרמז על הזכר, עם קו הדין מצד שמאל, המרמז על הנקבה. פעולה זו מתאפשרת באמצעות קיום המצוות והתפילות, או באמצעות שימוש בשמות הקודש בכוונה הראויה.


תולדות התגלות הקבלה

ראשיתה של הקבלה

תורה הקבלה מקובלת באופן נסתר מפה לאוזן עד משה מסיני ובכל דור ודור הוא התגלתה בפנים וסגנון מיוחד.[1]
בתקופת הנביאים הקבלה הייתה ניגלת בסגנון מראות הנבואה, בתקופת התנאים היא הייתה ניגלת בסגנון ספרות ההיכלות והמרכבה (לבד רשב"י וחבורתו שהשיגו ברוח קודשם את סגנון הקבלה שיתגלה באלף השישי, וטמנו את סודותיהם לדורות הבאים) במשך האלף החמישי לא הייתה הקבלה בגילוי; אולם, בסמוך לתחילת האלף השישי הופיע רוח הקודש בבית המדרש בפרובאנס (דרום צרפת) והתחדש מן השמים סגנון חדש בקבלה, וביתר שאת אחרי תחילת האלף השישי התגלה הזהר הקדוש והגיעה לצפון ספרד ומשם התפשטה לכל העולם.[2]

קבלת הראשונים

ספר הבהיר, הספר הראשון של הקבלה בסמוך לאלף השישי, הופיע בפרובאנס בשנת ד'תתק"ם בקירוב. ושימש יסוד למשנת המקובלים הראשונים. הוא מכיל בתוכו רעיונות ודרשות מספרות ההיכלות והמרכבה, ובין מקורותיו יצירות מתקופה זאת. הבולטת שבהן היא "ספר היצירה" – חיבור המתאר את תהליך בריאת העולם והנהגתו על ידי ה'.

בשלהי האלף החמישי הופיעו בפרובאנס מספר חיבורים קבליים קצרים וסביבם התפתח חוג של מקובלים, בהם רבינו יצחק סגי נהור, רבינו אברהם בן יצחק, ראב"ד ורבינו יעקב הנזיר.

באותו הזמן בקירוב הגיעה לשיאה, תורת הסוד של חסידות אשכנז. על אף השוני הברור בין סגנון תורת הסוד של חסידות אשכנז לזו של ראשוני המקובלים, ישנם קווי דמיון רבים בין השתיים.

התפשטות הקבלה והתגלות ספר הזוהר הקדוש

כריכת ההוצאה הראשונה של ספר הזוהר, מנטובה, 1558

עד מהרה התפשטה תורת הקבלה מפרובאנס למרכזים אחרים כמו בורגוס וטולדו שבקסטיליה (כיום חלק מספרד). להתפשטות זו תרם תהליך של חדירת ספרות ממרכז אחד למשנהו וחילופי רבנים. אחד מהם הוא רבינו יצחק סגי נהור, שאמצע המאה התשיעית לאלף החמישי עבר לגירונה ולימד שם את מסורת הקבלה שהתגלתה קודם לכן בפרובאנס. בגירונה צמח חוג קבלי חשוב שמילא תפקיד מרכזי בגיבוש מחשבת הקבלה בספרד ובהתפתחות ספרותה. לחוג זה משתייכים רבינו יהודה בן יקר (רבו של הרמב"ן), רבינו עזריאל ורבינו עזרא מגירונה (שהיו תלמידיו של הראב"ד ורבותיו של הרמב"ן לקבלה), רבינו יעקב בר ששת והרמב"ן. בשל היותו של הרמב"ן ראש רבני ספרד, קיבלה הקבלה תהודה רחבה. מקובל נוסף שתרם להתפשטות הקבלה הוא רבי אברהם אבולעפיה, שבשל שיטתו הייחודית נדחה בספרד והחל לפעול באיטליה. פעילות זו תרמה לקביעת איטליה כאחד המרכזים החשובים של הקבלה. המקובל הראשון באיטליה הוא רבינו מנחם רקאנטי. מרכז נוסף שהתפתח הוא המרכז בביזנטיון.

תורת הסוד והקבלה נקלטה בחוגים רבים כיסוד משלים לתורת הנגלה, ויסודות קבליים מובהקים החלו להופיע בספרות פרשנות המקרא, המוסר וההלכה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר הזוהר

החל משנת ה'ם' החלו להופיע הגיליונות הראשונים של החיבור המרכזי בספרות הקבלה, הוא ספר הזוהר הקדוש. שיתחבר במרומים על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. ספר הזוהר הקדוש לא קנה לו בתחילה פרסום אלא אצל בעלי הקבלה. ואלם במשך הדורות הוא התפשט אל המוני בית ישראל.



קבלת צפת

במחצית השניה של המחצית הראשונה של האלף השישי התגלו בקרב המקובלים נטיות של כיסופים עזים לביאת המשיח, כגון הופעתן של תנועות משיחיות ומחשבי קיצין, בהם רבי אשר לאמיין, רבי אברהם בן אליעזר הלוי, רבי דוד הראובני ורבי שלמה מולכו, רבי יצחק אברבנאל, חיבור הנוסח הראשון של מעשה רבי יוסף דלה ריינה, ועוד.

באותה עת הפכה ארץ ישראל שתחת שלטון האימפריה העות'מאנית למרכזה החדש של הקבלה ולמרכזו הרוחני של עם ישראל – בתחילה בירושלים ומשנת ה'ר"ץ ואילך בצפת. לצפת נהרו מן הגולה רבנים בעלי שיעור קומה מכל תחומי ההגות היהודית: בתחום ההלכהרבי יעקב בירב מחדש הסמיכה, רבי משה מטראני רבינו יוסף קארו; בתחום הפרשנות והדרשהרבי משה אלשיך ורבי שמואל אוזידא (בעל מדרש שמואל על פרקי אבות); ובתחום המוסר והפיוטרבי ישראל נג'ארה, ורבי אלעזר אזכרי, רבי אליהו די וידאש, רבי שלמה אלקבץ. אולם, ההשפעה הגדולה של צפת באה לה בעקבות ענקי הרוח בתחום הקבלה, רבינו הרמ"ק ורבינו ההאר"י, שגילו את תורתם בעיר, שהתפשטה משם לשאר תפוצות ישראל.

באווירה האלוקית המיוחדת שפשטה בעיר "נדבקו" גם רבנים מתחומים שונים שמיזגו בתורתם את הנסתר והנגלה. דוגמאות לכך הם: רבינו שלמה אלקבץ בפיוטיו, הרבנים רבינו יוסף קארו ורבי אלעזר אזכרי שהעלו על הכתב יומנים אלוקיים,רבינו אליהו די וידאש בספר המוסר הקבלי "ראשית חכמה" ועוד.

החידוש היסודי בקבלת צפת היא הבאת חכמת הקבלה לכל שכבות הציבור. שלא כמו הקבלה בראשיתה, שהסתגרה בתוך חוגים מצומצמים של מקובלים יחידי סגולה ובני עלייה, קבלת צפת הייתה תופעה ציבורית רחבה ונחלתם של רבים. אחד הזרזים לכך הייתה היווצרותה של ספרות המוסר הקבלי. ספרים רבים כדוגמת "ראשית חכמה", "ספר חרדים", "תומר דבורה" ו"שערי קדושה" נפוצו והפכו לנכסי צאן ברזל.

בצפת התאגדו חבורות וחוגים רבים, שכללו בתוכם אף את פשוטי העם. חבורות אלו עסקו בין היתר בלימוד התורה ובהוראת דרכי התשובה. כמו כן נוצרו חוגים של מקובלים שעסקו בלימוד תורת הקבלה ובתיקוני התשובה. בנוסף, נהגו המקובלים להשתטח על קברי צדיקים של חכמי המשנה וחכמי הזוהר הקדוש הקבורים באזור, ושאת דרך לימודם ואורח חייהם ביקשו מקובלי צפת לחקות. בהשתטחויות אלו זכו המקובלים פעמים רבות לחוויות אלוקיות ולגילויים מן העולמות העליונים, וכן להידבקות בנשמות הצדיקים ולתופעות של דיבור קדוש – כמו ה"מגיד" שדיבר מתוך גרונו של הבית יוסף. אחד מן החוגים הבולטים בצפת שעסק בכך היה חוגו של רבינו משה קורדובירו (הרמ"ק).

קבלת הרמ"ק

הרמ"ק נחשב כגדול המקובלים העיוניים. הוא היה בעל יכולת העמקה, וכישרון הכתיבה שלו העשיר מאוד את תורת הקבלה.

הרמ"ק נולד בשנת ה'רפ"ב. מקום לידתו אינו ידוע, אך שם משפחתו מעיד על כך שמוצא משפחתו מהעיר קורדובה שבספרד. הוא גדל וגר בצפת, למד תלמוד והלכה אצל רבי יוסף קארו. הוא התחתן עם אחותו של רבי שלמה אלקבץ, ובגיל עשרים החל בלימוד קבלה אצל גיסו. הרמ"ק חידש בתורת הקבלה בהרחבה וביסס אותה על רבים מהיסודות של תורת רבו, רבי שלמה אלקבץ. הרמ"ק היה אחד מארבעת הרבנים שנסמכו בידי רבי יעקב בירב ב-ה'רצ"ח, ולאחר שנים אחדות החל לשמש כראש ישיבה בצפת. עם תלמידיו נמנו רבינו חיים ויטאל, לימים עורך כתבי האר"י, ורבי אליהו די וידאש, מחבר הספר "ראשית חכמה".

עם הגעתו של האר"י לצפת הפך הרמ"ק לרבו למשך תקופה קצרה, עד לפטירתו של האחרון בכ"ג בתמוז ה'ש"ל. עם פטירתו נחשב האר"י ליורשו הרוחני וממשיך דרכו.

חיבורו המרכזי והספר שאיתו מזוהה הרמ"ק ביותר הוא "פרדס רימונים", המבאר את שיטתו בקבלה ומהווה סינתזה של כלל ההגות הקבלית. הרמ"ק עצמו מעיד על כך בהקדמתו לספר:

וכאשר באתי לשלם נדרי ערכתי לפני את כל ספרי האלוהי הרשב"י ואתבונן בהם, ויהי לבבי כהולך בלב ים וכשוכב בראש חיבל, נבוך ומתבלבל בעמקי הדרושים הרבים. ואומרה אקח קסת הסופר אשר במותני ואערוך כל הדרושים עדר עדר לבדו עד אשים ריוח לשכלי בין עדר ובין עדר.

הרמ"ק חיבר גם פירוש לספר הזוהר ולספר יצירה בשם "אור יקר", ספר מוסר בשם "תומר דבורה" המיוסד על י"ג מידות ההנהגה, ועוד. על אף התפוצה הרבה שלה זכתה תורתו של הרמ"ק והכבוד הרב שחלקו לו, את הבכורה בתורת הסוד והקבלה נטלו במהרה האר"י ותורתו.


האר"י וקבלת האר"י

האר"י וגוריו

רבינו יצחק לוריא האר"י הקדוש, היה גדול מקובלי צפת וחידש מן השמים שיטה חדשה בקבלה. ממנו ואילך זכתה הקבלה שלו, קבלת האר"י להשפעה רבה בכל רחבי העולם היהודי, עד שמחלקים את תורת הקבלה לשניים – לפניו ואחריו. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

האר"י נולד בירושלים לאב אשכנזי ולאם ספרדייה. לאחר פטירת אביו חי בבית דודו במצרים. את תורת הנגלה למד מפי רבי בצלאל אשכנזי בעל השיטה מקובצת. עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים, שם הקדיש האר"י את עתותיו בעיקר ללימוד ספר הזוהר ותורת הסוד. בשנת ה'ש"ל עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, ובתום שנתיים של פעילות ערה נפטר והוא בן 38 בלבד.

מכתבי האר"י עצמו נשארו בידינו מספר פיוטים לשבת ("אזמר בשבחין", "אסדר לסעודתא" ו"בני היכלא") וכן מספר מאמרים שנקבצו בתוך ספר "שער מאמרי רשבי". שאר תורתו נכתבה על ידי תלמידיו. יש האומרים שכתב יחד עם רבי בצלאל אשכנזי את פירוש "שיטה מקובצת" על מסכת מנחות, אך הפירוש אבד עוד כשהיה בכתב יד. האר"י כמעט ולא כתב דבריו בקבלה, ורוב תורתו ידועה לנו רק מכתבי תלמידיו. שלושת תלמידיו הגדולים היו רבי יוסף בן טבול, רבי ישראל סרוג ובעיקר רבינו חיים ויטאל, בכיר תלמידי האר"י, אשר תורתו של האר"י מובאת בעיקרה בספרו "עץ חיים".

תלמידיו של האר"י היו חוג מסוגר שלא קיבל אליו אלא תלמידים נבחרים. גם לאחר פטירתו של האר"י המשיך חוג זה להסתגר בתוך עצמו, ולא פעל להפצת תורת האר"י. התפשטות קבלת האר"י החלה רק עם מסעותיו של רבי ישראל סרוג באיטליה ובפולין. בעקבות כך החלה קבלת האר"י לצבור תאוצה באיטליה, בפולין ובטורקיה, וזו גרמה להתעוררות רבה. בשל העובדה שהיה זה סרוג שפעל להפיץ את תורת האר"י, נטבעה בראשיתה קבלה זו תחת חותמו, וזאת עד תחילת המאה החמישית לאלף השישי, אז הופצו כתבי היד של רבי חיים ויטאל. עם הפצתם של כתבים אלה התפשטה עוד יותר קבלת האר"י והגיעה לכל קהילות ישראל, עד שקנתה לה את הבכורה במחשבה הקבלית מראשית עלייתה ועד לימינו.


ההשפעה של הקבלה על קהילות צפון אפריקה היא גדולה וייחודית, השפעה המתבטאת בחדירתה של זו לכל שכבות העם ולא רק לתלמידי חכמים. תופעות אחדות מדגימות חדירה זו, ובהן סידורי תפילה המוניים שנערכו על פי תפיסות קבליות, שיעורי זוהר יומִיים בבתי כנסת רבים בין מנחה לערבית לכל באי הקהילה, תופעת המקובלים הספרדיים ועוד.

קבלת האר"י

אחד החידושים בקבלת האר"י היה אופן בריאת העולם וסדר האצלה, והשלכתה על תכליתו של האדם בעולם. הקבלה שקדמה לאר"י הקדוש לימדה על תהליך בריאת העולם כהתפשטות ישירה והדרגתית מתוך האלוקות האין-סופית. הכוחות הכלולים בה הולכים ומתגלים, כשכל מדרגה בסדר ההשתלשלות היא בגדר סיבה ומקור לזו הבאה אחריה. זאת עד להיווצרותו הסופית של העולם בתוך מושג ה"יש", מושג הנתפס בשכל האנושי.

חידושה של קבלת האר"י הייתה בכך שלימדה את תהליך ההאצלה כתהליך מורכב יותר ובעל תנועה, שכוחות מנוגדים פועלים בתוכו זה על זה. כיוון שקודם הבריאה מילא אור אין סוף את כל החלל, הרי שלכל מציאות אחרת שהיא נפרדת מהאלוקות לא היה מקום להתקיים ולהתגלות. ובתהליך הבריאה היה בחינה של הסתלקות שקודמת בהכרח להתגלות. תהליך זה מכונה בשם צמצום. בזכות הצמצום וההתכנסות של ההארה האלוקית נוצר כביכול חלל פנוי שמאפשר להכיל בתוכו את כל העולמות, הן הרוחניים העליונים והן הגשמיים התחתונים. חלל זה נקרא בשם "חלל הטהירו". על-אף הסתלקותו של האור האלוקי מחלל הטהירו, נותרו במקום שיירי אור המכונה בשם "רשימו". שיירי האור שנותרו בתוך החלל הפנוי נותרו מעורבים בשורשי הדין, שקודם הצמצום היו כלולים בתוך האין-סוף אך לא ניתנו להבחנה ולא התגלו בתוכו. לכוחות הדין שנתגלו בצמצום יש תפקיד בונה בהתהוות העולמות. כוח הדין הוא כוח ההגבלה והצמצום ובכך מתאפשרת נתינת מידה ושיעור מחוץ להוויה האין-סופית של האלוקות. צורתו של החלל שנתהווה הוא כמראה חלל עגול, ובתור שכזה הוא נטול ממדים של מעלה, מטה, ימינה ושמאלה. ממדים אלו נקבעו עם השפעתו של אור אלוקי אל תוך החלל הזה ונקודת הבקיעה הראשונה של האור נקבעה כנקודת המעלה. האור השופע ממלא את כל החלל והדמות המצטיירת שם היא כדמות "האדם הקדמון" המתוארת בקבלה כדמיון אדם. מדמות זו עתידים להתגלות העולמות העליונים.

וכך כותב רבי חיים ויטאל בחיבורו "עץ החיים":


שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט

כפילות פרמטרים [ תוכן ]

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכול היה ממולא מן האור הפשוט ההוא... והנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני. ואז המשיך מהאור אין-סוף קו אחד ישר ובמקום החלל הוא האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם.

עץ החיים, שער א-ענף ב

העולם הראשון נקרא "עולם העקודים", שהוא חלקו העליון של "האדם הקדמון". העולם השני הוא "עולם הנקודים" שהוא חלקו התחתון של "האדם הקדמון". החילוק המרכזי בין העולמות הוא שבעוד "עולם העקודים" העליון מורכב מ"כלי" אחד, ב"עולם הנקודים" התחתון יש הבחנה מפורטת יותר והוא כלול מעשרה "כלים" – כלי לכל ספירה.

עם התהוות הכלים החל האור האלוקי להאיר לתוך הכלים. הכלים ב"עולם הנקודים" היו חלשים מדי כדי להכיל בתוכם את ההארה האלוקית, וכך נסדקו שלושת הכלים העליונים – כתר, חכמה ובינה, ושבעת הכלים התחתונים, שמטבעם חלשים יותר, נשברו. אירוע זה מכונה בכתבי האר"י "שבירת הכלים" או "מיתת המלכים". שבירת הכלים נועדה לטהר את הכלים, שכן סייגי הפסולת של שורשי הדין היו מעורבים בכלים ועם שבירתם נפרדו מהם והתכנסו במקום אחד, ב"ממלכת הקליפות".

לאחר השבירה החל התהליך של תיקון והיבנות מחדש. שלב זה של התיקון מכונה בשם "עולם התיקון" או "עולם הברודים". בכתבי האר"י מדמה תהליך זה לתהליך של לידה מחדש ומכנה את שלביה "עיבור", "יניקה" ו"מוחין". עם התהוות עולם הקליפות נלכדו ניצוצות מההארה האלוקית ו"נשבו" שם. ניצוצות אלו הם שנותנים חיות לממלכת הרע של הקליפות, וכל עוד הם שבויים שם יש לטומאה ולרוע אחיזה בעולם. כאן מתגלה ייעודו של האדם ותפקידו בעולם: על האדם מוטלת החובה להוציא מתוך שביים את ניצוצות האורות מתוך ה"קליפות" ולהעלותם למקומם אל העולם האלוקי, וזאת בעזרת "תורת התיקון והכוונות". כשיסתיים תהליך הבירור וכל ניצוצות הקדושה ישובו למקומם, תשלם מלאכת התיקון ואז תבוא גאולה לעולם. תפקיד זה של הבירור והתיקון לא מוטל רק על יחידי סגולה אלא על כל אדם מישראל, כל אדם כפי כוחו וכפי שיעורו. עם ישראל הוא קולקטיב עם ייעוד לתקון עולם במלכות שד-י ולהביא את המשיח, שבכל פעולה שלו צריך לכוון לפעולה של בירור ותיקון לקראת הגאולה הסופית.



קבלה ליטאית והרמח"ל

הרמח"ל היה מקובל גדול וחידש מהלכים רבים בפירוש הקבלה, עוד כנער נמשך לקבלה, ואף חיבר בה חיבורים רבים. ונגלה לו "מגיד" והוא קיבץ סביבו תלמידים רבים אשר רחשו לו הערצה רבה, שבעקבותיה התעורר פולמוס גדול שגבל אף ברדיפתו והגיע לכדי שריפת ספריו. על אף הרדיפות אחר הרמח"ל, לאחר פטירתו זכה להערכה רבה אצל הגר"א והתנועה הליטאית שבראשה עמד הושפעה ממנו רבות.

הקבלה בתנועת החסידות

מייסד החסידות הוא רבינו ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט), מקובל שינק בתורתו מן המורשת של תורת הקבלה. הגותה של הקבלה החסידית מושפעת ממיזוג של תפיסות קבליות שונות, לעתים אף מנוגדות זו לזו. המגמה העיקרית של הקבלה החסידית היא מגמה של לימוד ההמון את הפיניות של הקבלה, תוך פירוש מחדש של מושגי הקבלה מתורת העולמות העליונים והאלוקות אל תורת הנפש והאדם.

בעל הסולם

רבי יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם" על שם הפירוש שכתב לספר הזוהר, עסק בהפצתה של חכמת הקבלה. מלבד הפירוש האמור, הוא כתב גם את "תלמוד עשר הספירות" המונה 16 חלקים ומיוסד על כתבי האר"י.

"בעל הסולם" הדגיש מאוד את חשיבות הנתינה. על פי קבלתו, תיקון "שבירת הכלים" ייעשה כאשר כל אדם יצרוך רק את הדרוש לו וייתן לזולת ככל יכולתו, תוך מילוי מושלם של הרצון האלוקי. כל הקלקולים בחברה האנושית (למשל: הפערים בין עשירים לעניים ומלחמות), הם תוצאות של האגואיזם והרצון לקבל, המנתק את נשמתו של האדם מבוראו, מסביבתו ומקיומו. הוא הצביע על הצורך הטמון באדם להתעלות במדרגות רוחניות כדי להשיג בשלמותו את מושג 'האהבה הנצחית' הכולל את כל השפע והטוב. ההתעלות והדבקות הרוחנית מלווה גם בהתקדמות חברתית גשמית שתתבטא במבנה חברתי מקיף עולם של אחדות ואחווה.

מילונים ואנציקלופדיות קבליות

בספרי הקבלה נוצרה שפה חדשה - שפה קבלית. שפה זו כוללת מילים חדשות וכן משמעויות חדשות למילים ולמושגים. במשך הדורות נכתבו חיבורים בצורת רשימות ערכים, מילון, מפתח או אנציקלופדיה העוסקים במושגי ובתכני הקבלה. בהם:

עיין עוד

ספרי קבלה

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ספר הזכרונות לרבי צדוק
  2. ספר הזכרונות לרבי צדוק

Evolution-tasks-not.png ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא מדעי היהדות. HUJI VIEW 20130210 144411.jpg