קרל פרידריך גרדלר
קרל פרידריך גרדלר (31 ביולי 1884 – 2 בפברואר 1945) היה מדינאי גרמני. מראשי קשר העשרים ביולי להתנקשות בחיי אדולף היטלר.
גרדלר נולד למשפחה מהמעמד הבינוני. לאחר לימודי משפטים ובנקאות. שירת כקצין זוטר בצבא הקיסרות הגרמנית במהלך מלחמת העולם הראשונה. שירת במגוון תפקידים במינהל המקומי ואף בתפקיד ארצי של המפקח על המחירים. תפקידו המוניציפלי הבכיר היה ראש העיר לייפציג, תפקיד שלו נבחר בשנת 1930 וממנו פרש בשנת 1937 במחאה על הרס פסלו של המלחין היהודי פליקס מנדלסון בידי הנאצים. גרדלר היה מתנגד נחוש לרדיפת היהודים ולהשמדתם. ב-1933, כאשר הוכרז חרם על יהודים, קנה באופן הפגנתי בחנות יהודית, ואף הפציר בבריטים לא לנהל משא ומתן עם הגרמנים על שאלות מהותיות כל עוד הם ממשיכים ב"רדיפתם הסדיסטית והמצמררת של יהודים פולנים בגרמניה, הנרדפים לגבול השווייצרי והפולני כשמאחוריהם מכונות ירייה." את ליל הבדולח הגדיר כנקודת אל חזור. "מעתה," כתב, "לא נותרה, אפילו למהססים מביננו, אפשרות של פיוס עם המשטר העריץ." את השואה כינה "הפשע הגדול ביותר בתולדות המין האנושי." מלבד זאת, היה גם גרדלר תומך נלהב בתנועה הציונית והקמת מדינה יהודית, שיבח בחום את היישוב היהודי בארץ ישראל ואף שמר על קשרים עם נשיא ההסתדרות הציונית חיים ויצמן. עם זאת, היו גם נקודות מוצללות יותר ביחסו של גרדלר ליהודים: הוא תמך בחוקי נירנברג מתוך מחשבה שאלו ימנעו פרעות נוספות ביהודים, ובעודו ראש עיר חתם על צו המדיר יהודים מבריכות שחייה ציבוריות. עם זאת, לאחר התפטרותו ב-1937 יצא במלוא הקיטור כנגד המדיניות היהודית של הנאצים ולא שב לשתף עמם פעולה.
בדעותיו היה גרדלר איש ימין שמרני, אך בהיותו אדם הגון ביסודו, לא יכול שלא לתעב את המשטר הנאצי, ולפעול להפלתו.
משנת 1937 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה בילה גרדלר חלק ניכר מזמנו מחוץ לגרמניה במסגרת עבודתו בחברת "בוש", באירופה ובאמריקה, בניסיונות לארגן תמיכה בתנועת ההתנגדות הגרמנית. ניסיונות אלו נכשלו. עם פרוץ המלחמה היה גרדלר לכוח האזרחי המניע מאחורי התנועה. הוא המריץ את הגורמים השונים - אנשי הוורמאכט, דיפלומטים ופוליטיקאים, וניסה לאחד את התנועה ולהביא להצלחת קשר להפלת השלטון הנאצי.
לגרדלר היו חילוקי דעות עם חלק מן הקושרים, אנשי "חוג קרייזאו" וקלאוס שנק פון שטאופנברג, בדבר טיבו של המשטר לאחר הפלת הנאצים. גרדלר רצה במשטר שמרני, בעוד שאנשי קרייזאו ושטאופנברג רצו לתת למשטר צבע יותר סוציאל-דמוקרטי, ולצרף לממשל נציגים כיוליוס לבר, המדינאי הסוציאל-דמוקרט, וכן אנשי איגודים מקצועיים ונציגים מכל המעמדות. עם זאת, כאשר התקרבה שעת הקשר, החליטו הקושרים כי בראש המדינה הגרמנית שלאחר הקשר יעמוד גרדלר בתפקיד הקאנצלר.
ב-18 ביולי 1944 נרמז לגרדלר כי הגסטפו הוציא כנגדו פקודת מעצר. הוא ירד למחתרת, אך עמד הכן להגיע לברלין עם היוודע הידיעה על הצלחת הקשר, ולקחת לידיו את מוסרות השלטון האזרחי.
קשר העשרים ביולי נכשל, הפצצה שפוצץ שטאופנברג במטהו של היטלר לא הצליחה להרוג את היטלר, והמורדים נעצרו. גרדלר החל במסע באזורים הכפריים במזרח פרוסיה, כאשר הוא שוהה בבתי ידידים, ומחליף את מקומות הלינה. לאחר כשלושה שבועות זוהה גרדלר על ידי אישה כאשר אכל ארוחת בוקר בפונדק כפרי. האישה הסגירה אותו לידי הגסטפו. הוא הועמד לדין בבית הדין העממי, מוסד מעין משפטי, ששפט אלפים מאלו שנחשדו בחברות בארגון הקושרים, שיפוט מהיר שבסופו גזר דין מוות. אף גרדלר נדון למוות. תקופה מסוימת הוחזק בחיים, כנראה על מנת לשמש "קלף מיקוח" במשא ומתן עם מעצמות המערב, אך בסופו של דבר הוצא להורג בתליה (יחד עמו אחיו, פריץ גרדלר) ב-2 בפברואר 1945.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, 1976.
- קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות, 1987.
