ראובן רובין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.

ראובן רובין בשנות ה-50
דיוקן עצמי (1924), אוסף מוזיאון ישראל
דיוקן עצמי (1921), אוסף מוזיאון ישראל
חדר העבודה בבית ראובן
קברם של ראובן רובין ורעייתו אסתר

ראובן רוּבִּין (13 בנובמבר 1893, גאלאץ13 באוקטובר 1974, תל אביב) היה מגדולי הציירים הישראליים; התפרסם בתקופת המנדט הבריטי ובראשית המדינה. הוא ביטא ביצירותיו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל. על מכלול יצירתו זכה בפרס ישראל לשנת 1973.

ביוגרפיה

ראובן רובין נולד בגאלאץ שברומניה למשפחה חסידית ענייה, בשם ראובן זליקוביץ'. אביו היה חזן. בשנת 1912 עלה לארץ ישראל פעם ראשונה והחל ללמוד בבצלאל אמנות. הוא לא אהב את השיטה שהייתה נהוגה בבצלאל, לכן עזב ב-1913, אחרי שנה אחת, לפריז, ללמוד באקדמיה "אקול דה-בוזאר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לרומניה, לעיירה פלטיצ'ן שבצפון מולדובה הרומנית, בה נשאר עד תום המלחמה. ב-1915 הוא ערך ביקור באיטליה.

ב-1919 הגיע לצ'רנוביץ (בירת בוקובינה) ושהה שם עד 1920, אז נסע לארצות הברית. בתקופת זו, פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש, בין היתר בכתב העת Libertatea (ברומנית: החירות); אך שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק ב-1922.

ב-1923 שב רובין לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות של ציור שהכיר באמריקה. הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה'גלותית', לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. ב-1924 היה רובין הצייר הארצישראלי הראשון, שהציג תערוכת יחיד של ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה, בשל הסתייגות מהסגנון האמנותי שלו, היה רובין ממקימי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, ונבחר לוועד הראשון שלו ביחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה יושב ראש האגודה[1].

ראובן רובין נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", צייר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים אחרים בני דור החלוצים - יצר בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים המבע החומרי בציוריו הלך ופחת, והנושאים נעשו יותר ויותר רוחניים כביכול, אפופים בכעין עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן, עבד ראובן בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל. בשנים 19481950 היה הציר הדיפלומטי הראשון של ישראל ברומניה.

ראובן זכה בפרס דיזנגוף ב-1964, ובפרס ישראל ב-1973.

ב-1974 הוא נפטר, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. קברו עוצב על ידי הפסל משה ציפר. את ביתו הוא הוריש לעיריית תל אביב. ב-1983 נפתח שם בית ראובן המשמש כמוזיאון ליצירותיו. אלמנתו, אסתר (שהפרש הגילים ביניהם היה 18 שנים), נפטרה ביולי 2010, בגיל 99.

השכלה

  • 1912 בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1914-1913 בית הספר לאמנויות בוזאר, פריז ואקדמיה קולרוסי, פריז

פרסים

  • 1926 פרס הלורד פלומר לציור
  • 1945 קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, המכון היהודי לדת, ניו יורק
  • 1964 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב
  • 1971 פרס אמן השנה, האוניברסיטה ליהדות, לוס אנג'לס
  • 1973 פרס ישראל לציור

מיצירותיו הנודעות

ציורים

  • שרה
  • אברהם
  • הרקדן אגדתי
  • המאורסים
  • חנה רובינא בתפקיד "לאה" בהצגה "הדיבוק"
  • בדרך לגליל
  • חורשת הזיתים
  • רימונים על אדן חלוני
  • קיבוץ הגלויות
  • סדר ליל הפסח
  • פירות ראשונים
  • הרוקדים ממירון
  • נערה עם רימונים
  • מבקשי אלקים
  • ערב שבת

שירים

חדר העבודה של ראובן רובין

תערוכות

בשנת תשס"ז 2007 נערכו שתי תערוכות תערוכה רבות היקף של עבודתו, אליהן הובאו יצירות ממוזיאונים, מוסדות ציבור ואספנים פרטיים ברחבי תבל. היצירות הוצגו במוזיאון ישראל בתערוכת "נביא בעיר",[2] ובמוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכת "מקום חלום".[3]

ראו גם

  • אמנות ישראלית

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראובן רובין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662
  2. ^ ראו: אמיתי מנדלסון, נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1923-1914, ירושלים מוזיאון ישראל, 2007.
  3. ^ ראו: כרמלה רובין (עורכת), מקום חלום: ראובן רובין והמפגש עם ארץ ישראל בציוריו משנות ה-20 וה-30, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0