ראש ממשלת אוסטרליה
 | |
 | |
| איוש נוכחי | סקוט מוריסון |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 24 באוגוסט 2018 |
| דרכי מינוי | מינוי של המושל הכללי של אוסטרליה |
| תחום שיפוט |
 אוסטרליה |
| מעון |
The Lodge (קנברה) בית קיריבילי (סידני) |
| מושב המשרה | קנברה, אוסטרליה |
| משך כהונה קצוב | על פי רצונו של המושל הכללי |
| ייסוד המשרה | 1 בינואר 1901 |
| איוש ראשון | אדמונד ברטון |
| http://www.pm.gov.au/ | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוסטרליה |
|
ראש ממשלת אוסטרליה, רשמית: ראש ממשלת הקהילייה של אוסטרליה (באנגלית: Prime Minister of the Commonwealth of Australia) הוא השר הבכיר של הריבון האוסטרלי וראש הרשות המבצעת האוסטרלית. ראש הממשלה ממונה לתפקיד על ידי המושל הכללי של אוסטרליה באישור הריבון, כאשר לתפקיד ממונה מנהיג המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט האוסטרלי, ראש הממשלה הוא התפקיד הביצועי הבכיר ביותר באוסטרליה.
בדומה למקבילה הקנדית, תפקיד ראש ממשלת אוסטרליה אינו מעוגן בחוקה ואינו כתוב במפורש במסמכים החוקתיים של אוסטרליה. התפקיד נוצר ב-1 בינואר 1901, עם כינונה של קהיליית אוסטרליה, כחלק מחבר העמים הבריטי. המעונות הרשמיים של ראש הממשלה נמצאים בקנברה (הלשכה, The Lodge) ובסידני (בית קיריבילי, Kirribilli House).
ראש ממשלת אוסטרליה הנוכחי הוא סקוט מוריסון, שהחל את כהונתו ב-24 באוגוסט 2018.
מינוי
ראש ממשלת אוסטרליה ממונה על ידי המושל הכללי של אוסטרליה לפי סעיף 64 של חוקת אוסטרליה, המעניק למושל הכללי את הסמכות למנות שרי ממשלה ולדרוש מהם להיות חברים בבית הנבחרים האוסטרלי או בסנאט האוסטרלי, או להיות חברים באחד מבתי הפרלמנט האוסטרלי תוך שלושה חודשים ממועד מינויים. ראש הממשלה ושר האוצר הם באופן מסורתי חברים בבית הנבחרים, אך החוקה לא דורשת מהם להיות חברים בבית הנבחרים[1]. לפני שראש הממשלה נשבע אמונים לתפקיד "שר הכתר" (מונח חוקתי רשמי המשמש את מדינות אוסטרליה לתאר את שר הריבון השולט המייעץ למלוכה האוסטרלית), ראש הממשלה חייב להיות הראשון להישבע לחבר מועצת המנהלים הפדרלית במידה והוא לא חבר במועצה. עם בחירתו לתפקיד מוצמד לשמו של ראש הממשלה התואר "The RightHonourable" לכל ימי חייו.
ראש הממשלה, כמו שרים אחרים, מושבע בדרך כלל על ידי המושל הכללי ולאחר מכן מקבל מהמושל הכללי מכתב הרשאה למשרדו. כאשר ראש הממשלה מובס בבחירות, או מתפטר, ראש הממשלה עוזב את תפקידו ולמעשה מחזיר את מכתב ההרשאה למושל הכללי. במקרה שראש ממשלה נפטר בעודו מכהן, יוכל המושל הכללי לסיים את כהונת הפרלמנט. שרים מכהנים בתפקידם "לפי רצונו של המושל הכללי" (סעיף 64 לחוקת אוסטרליה), כך שתאורטית, רשאי המושל הכללי לפטר שר בכל עת, על ידי מכתב פיטורין בכתב המודיע על סיום כהונתם, אולם למרות שבסמכותו לעשות זאת, המושל הכללי מפטר שרים על פי עצתו של ראש הממשלה.
למרות חשיבותו של משרד ראש הממשלה, החוקה אינה מזכירה את המשרד בשמו.
אם ממשלה אינה יכולה לקבל את חקיקת ההקצאה (התקציב) של בית הנבחרים, או שהצעת אי-אמון תעבור בבית הנבחרים והממשלה תיפול, ראש הממשלה מחויב על פי החוקה לייעץ מיד למושל הכללי לפזר את בית הנבחרים ולקיים בחירות חדשות.
לאחר התפטרותו או מותו של ראש הממשלה, בדרך כלל ימנה המושל הכללי לתפקיד ראש הממשלה את מי שנבחר להיות יורשו של ראש הממשלה בפרלמנט, או במקרה של הפלת קואליציה, המושל הכללי ימנה לתפקיד ראש הממשלה את מנהיג המפלגה הבכירה בקואליציה. בכל ההיסטוריה הפוליטית של אוסטרליה, נרשמו ארבעה מקרים חריגים בולטים:
- ג'וזף ליונס מת באופן פתאומי מהתקף לב ב-7 באפריל 1939 בגיל 59 בפרבר דרלינגהרסט שבסידני. עקב מותו של ליונס, מינה המושל הכללי אלכסנדר הור-רות'בן, ארל גאורי הראשון את ארל פייג' כראש ממשלה זמני. פייג' כיהן בתפקיד במשך שלושה שבועות עד אשר בחרה מפלגת אוסטרליה המאוחדת את סגן המנהיג שלה לשעבר, רוברט מנזייס, לתפקיד מנהיגה החדש ומכאן לתפקיד ראש הממשלה.
- באוגוסט 1941 התפטר רוברט מנזייס מתפקידיו כראש ממשלה וכמנהיג המפלגה הבכירה בקואליציה, מפלגת אוסטרליה המאוחדת.[2] למרות שקואליציית האנטי-לייבור הייתה בשלטון מזה כעשור, סבלה מפלגת אוסטרליה המאוחדת ממשבר מנהיגות עד שהיא נאלצה לבחור בראש הממשלה לשעבר, בילי יוז, כמנהיגה. עם זאת, יוז היה כבר בן 78 ונתפס כמנהיג לתקופת מעבר. מתוך נסיבות אלה, ב-28 באוגוסט, בחרה ועידה משותפת של מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומפלגת הכפר בארתור פאדן כמנהיג הקואליציה, למרות שמפלגת הכפר הייתה השותף הזוטר בקואליציה. למחרת היום הושבע פאדן כראש הממשלה.
- ג'ון קרטין מת ב-5 ביולי 1945 במעון ראש הממשלה בקנברה בגיל 60. לאחר מותו, ירש אותו בתפקידו פרנק פורד שהוחלף לאחר שמונה ימים בבן צ'יפלי שנבחר להיות מנהיג מפלגת הלייבור האוסטרלית וראש הממשלה.
- הרולד הולט נעלם בעודו שוחה בים, ככל הנראה מזרם סחף. צוללנים של הצי המלכותי האוסטרלי, מסוקים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, כוחות צבא ומתנדבים חיפשו את הולט, אך כשניסיונות אלו לא הניבו פרי, יומיים לאחר מכן, ב-19 בדצמבר 1967 הוציאה הממשלה הודעה רשמית שהכריזה על מותו של הרולד הולט. המושל הכללי, הלורד קייסי, הזמין את מנהיג מפלגת הכפר וסגן ראש הממשלה, ג'ון מק'איוון, להישבע אמונים כראש ממשלה זמני, עד אשר המפלגה הליברלית תבחר מנהיג חדש.
היו רק שלושה מקרים אחרים שבהם מונה מישהו אחר המכהן כמנהיג מפלגת הרוב בבית הנבחרים לתפקיד ראש הממשלה:
- אוסטרליה אוחדה ב-1 בינואר 1901, אבל הבחירות לפרלמנט הראשון לא היו מתוכננות עד סוף מרץ. בינתיים היה צורך בממשלה זמנית. במה שנודע כיום כ"הופטון בלנדר", הזמין המושל הכללי, ג'ון הופ, את סר ויליאם ליין, ראש ממשלת ניו סאות' ויילס, להקים ממשלה, אך ליין לא היה מסוגל לעשות זאת. בבחירות לפרלמנט הראשון נבחר אדמונד ברטון.
- במהלך כהונת הפרלמנט השני, לשלוש מפלגות (מפלגת הסחר החופשי, מפלגת הפרוטקשניסטים והלייבור) היה ייצוג שווה בערך בבית הנבחרים. כל אחד מראשי שלוש המפלגות, אלפרד דיקין, ג'ורג' רייד וכריס ווטסון כיהן כראש ממשלה לפני שהפסיד את אמונו. עקב חוסר יכולתו להשיג רוב בפרלמנט, התפטר ראש הממשלה כריס ווטסון מתפקידו פחות מארבעה חודשים לאחר שנבחר, ב-18 באוגוסט 1904[3]. מנהיג המפלגה האנטי-סוציאליסטית, ג'ורג' רייד, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה. ב-1905, לאחר שרייד איבד את אמון הפרלמנט, נבחר אלפרד דיקין מחדש לתפקיד ראש הממשלה.
- במהלך המשבר החוקתי 1975, גוף ויטלם פוטר אחרי 3 שנים כראש הממשלה על ידי המושל הכללי ג'ון קר בצעד שנוי במחלוקת שהוביל למשבר הפוליטי הגדול בתולדות אוסטרליה[4]. למרות שלמפלגת הלייבור האוסטרלית היה רוב בבית הנבחרים האוסטרלי, מינה קר את מנהיג האופוזיציה הרשמית והמפלגה הליברלית של אוסטרליה מלקולם פרייזר לממלא מקום ראש הממשלה.
סמכויות
ראש הממשלה הוא התפקיד הביצועי הבכיר ביותר באוסטרליה. בפועל, המועצה הפדרלית תפעל לאישור כל ההחלטות שהתקבלו על ידי הממשלה ולמעשה החלטות הממשלה ידרשו תמיד את תמיכת ראש הממשלה. הסמכות של המושל הכללי להקמת הסכמה מלכותית להקמת ממשלה (במסגרת שיטת הממשל של מלוכה חוקתית), לפזר את הפרלמנט, לקבוע את מועד הבחירות ממומשים על פי עצתו של ראש הממשלה.
בחירתו של מושל כללי חדש נמצאת בתחום סמכותו ואחריותו של ראש ממשלת אוסטרליה. זה מתייעץ עם חברי ממשלתו ולעיתים עם בית הנבחרים של אוסטרליה, ולבסוף עם המלכה על מנת לקבל את אישורה הרשמי. המלכה יכולה לסרב להמלצת ראש הממשלה, אך הצעד חריג ביותר, ובוצע לאחרונה ב-1930 אז דחה המלך ג'ורג' החמישי את מועמדותו של סר אייזק אייזקס. במקרה תאורטי זה יכולה המלכה לבקש המלצה אחרת או למנות נציג מטעמה ללא כל המלצה. הסמכות הרשמית למנות את המושל הכללי מוטלת על מלכת אוסטרליה, אך מינוי זה נעשה בעצתו הרשמית של ראש הממשלה. לפי האמנה, עצה זו ניתנת על ידי ראש הממשלה לבדו ולכן המינוי הוא למעשה הבחירה האישית של ראש הממשלה. ראש הממשלה עשוי גם להמליץ למלך לפטר את המושל הכללי, אם כי עדיין לא ברור כמה מהר יפעל המלך בעצה כזו במשבר חוקתי. חוסר הוודאות זה והאפשרות של "מרוץ" בין המושל לבין ראש הממשלה לפטר אחד את השני היווה שאלה מרכזית במשבר החוקתי ב-1975.
כוחו של ראש הממשלה נתון למספר מגבלות. ראש ממשלה שהודח מתפקידו כמנהיג מפלגתו, או שממשלתו איבדה את אמונו של בית הנבחרים האוסטרלי לאחר הצעת אי-אמון, חייב לייעץ לצאת לבחירת הבית התחתון מחדש או להתפטר מהמשרד או לבקש מהמושל הכללי לפטר אותו מתפקידו.
מפלגתו של ראש הממשלה תהיה בדרך כלל בעלת הרוב בבית הנבחרים ומשמעת המפלגה היא חזקה במיוחד בפוליטיקה האוסטרלית. מעבר של חקיקת הממשלה של בבית הנבחרים הוא בעיקר פורמלי בעוד קבלת התמיכה של הסנאט האוסטרלי יכולה להיות קשה יותר, זאת לאחר שהממשלה בדרך כלל חסרת רוב מוחלט בסנאט עקב הקלות היחסית בה ניתן לזכות לייצוג בסנאט ביחס לבית הנבחרים גורם למיקוד המאמץ של מפלגות קטנות בתחרות על מקומות הישיבה בסנאט. בדרך כלל המפלגות הקטנות אינן מצליחות להכניס את נבחריהן לבית הנבחרים.
תנאים נלווים
| תאריך | שכר |
|---|---|
| 2 ביוני 1999 | 289,270$ |
| 6 בספטמבר 2006 | 309,270$ |
| 1 ביולי 2007 | 330,356$ |
| 1 באוקטובר 2009 | 340,704$ |
| 1 באוגוסט 2010 | 354,671$ |
| 1 ביולי 2011 | 366,366$ |
| 1 בדצמבר 2011 | 440,000$ |
| 15 במרץ 2012 | 481,000$[5] |
| 1 ביולי 2012 | 495,430$[6] |
| 1 ביולי 2013 | 507,338$[7] |
שכר
ב-1 ביולי 2013, בית הדין השלטוני האוסטרלי העלה את שכרו של ראש הממשלה לסכום הנוכחי הנאמד ב-507,338 דולר אמריקני.
מעון
לראש הממשלה יש שני בתי מגורים רשמיים במהלך כהונתו. המעון הרשמי העיקרי הוא הלשכה בקנברה (The Lodge). רוב ראשי הממשלה בחרו את הלשכה כמקום מגוריהם העיקרי בגלל מתקני הביטחון שלה ובגלל קרבתה לבית הפרלמנט. עם זאת, היו כמה ראשי ממשלה שבחרו לא לגור בלשכה. ג'יימס סקאלין החליט גם לא להעביר את מגוריו למעון ראש הממשלה הרשמי (הלשכה), שבנייתו הושלמה שנתיים קודם לכן, בציינו שזה מהווה בזבוז מיותר של כספי משלמי המיסים. הוא העדיף לגור בבית מלון קנברה (כיום מלון הייאט). בן צ'יפלי התגורר במלון בקוראג'ונג. לאחרונה, ג'ון הווארד השתמש במעון ראש ממשלה שבסידני (Kirribilli House) כמקום המגורים העיקרי שלו. עם מינויה של ג'וליה גילארד ב-24 ביוני 2010 לראשות הממשלה לאחר הדחתו של קווין ראד, אמרה גילארד כי היא לא תחיה בלשכה עד למועד שבו היא תבחר רשמית לראשות הממשלה בבחירות הכלליות.
במהלך כהונתו הראשונה של קווין ראד, צוות הלשכה הורכב משף בכיר ועוזר שף, אומנת, אב בית בכיר ושני דיירים זוטרים. בבית קיריבילי שבסידני, מועסק שף אחד במשרה מלאה. המגורים הרשמיים מאוישים באופן מלא ומשרתים הן את ראש הממשלה והן את משפחתו. בנוסף, לשניהם מתקני אבטחה נרחבים.
כלי תחבורה
ראש הממשלה מקבל מספר שירותי תחבורה לעסקיו רשמיים כראש הממשלה. מטוס מס' 34 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מוביל את ראש הממשלה באוסטרליה ובחו"ל על ידי מטוסי בואינג עסקיים שנקנו עבורו במיוחד במיוחד ומטוסי צ'נג'לר קטנים יותר. המטוס מכיל ציוד תקשורת מאובטח, כמו כן גם משרד, חדר ישיבות וחדר שינה. סימן הקריאה של המטוס הוא "השליח". עבור נסיעות קרקע, ראש הממשלה מוסע במודל משוריין של סדרת המכוניות BMW. מכוניתו נקראת "C-1", או Commonwealth One, בגלל לוחית הרישוי שלה. ראש הממשלה מלווה על ידי כלי רכב משטרתיים של רשויות המדינה הפדרלית[8].
לאחר סיום כהונתו
ראש ממשלת אוסטרליה שסיים את כהונתו מקבל בדרך כלל זכויות מסוימות לאחר שעזב רשמית את תפקידו כגון לינה במשרד, סיוע צוותי ומעבר ל"חיי גולד", המעניק לראש הממשלה לשעבר ולמשפחתו לנסוע בתוך אוסטרליה למטרות "לא מסחריות" על חשבון הממשלה.
בכל ההיסטוריה הפוליטית של אוסטרליה, רק ראש ממשלה אחד שעזב את הפרלמנט האוסטרלי חזר אליו. סטנלי ברוס הפסיד מושבו בפרלמנט בשנת 1929, בעודו ראש הממשלה, אך הוא נבחר מחדש לפרלמנט בשנת 1931. ראשי ממשלה אחרים נבחרו לפרלמנטים אחרים מלבד הפרלמנט האוסטרלי: סר ג'ורג' רייד נבחר לבית הנבחרים הבריטי (לאחר כהונתו כנציב עליון באנגליה); ופרנק פורד נבחר מחדש לפרלמנט של קווינסלנד (לאחר כהונתו כנציב עליון בקנדה וניסיון כושל להיבחר שנית לפרלמנט האוסטרלי).
_CBR_Gilbert-1.jpg)
Kirribilli_House_Kirribilli.jpg)
נבצרות
מפעם לפעם נדרש ראש הממשלה לעזוב את אוסטרליה לצורך עסקים ממשלתיים. כאשר ראש הממשלה נמצא מחוץ לגבולות אוסטרליה, סגן ראש ממשלת אוסטרליה ממלא את מקומו. בימים שלפני כליי הטיס, היעדרות כזו הייתה יכולה להמשך לתקופות ממושכות. לדוגמה, ויליאם ווט היה ממלא מקום ראש הממשלה במשך 16 חודשים, מאפריל 1918 ועד אוגוסט 1919, כאשר ראש הממשלה, בילי יוז, נכח בועידת השלום בפריז[9] ובמקרה אחר, הסנאטור ג'ורג' פירס היה ממלא מקום ראש הממשלה למעלה משבעה חודשים ב-1916[10]. ראש ממשלה בפועל ממונה גם כאשר ראש הממשלה עוזב את תפקידו. סגן ראש הממשלה בדרך כלל הופך להיות ראש הממשלה בפועל בנסיבות אלה.
שלושה ראשי ממשלה מתו בתפקידם - ג'וזף ליונס (1939), ג'ון קרטין (1945) והרולד הולט (1967) - ורוברט מנזיס התפטר מתפקידו ב-1941. בכל אחד מהמקרים הללו, סגן ראש הממשלה (שהיה אז תפקיד לא רשמי) הפך לראש ממשלה זמני, עד לבחירת מנהיג חדש למפלגת השלטון. באף אחד מהמקרים הללו לא הצליח ראש הממשלה הזמני לנצח בבחירות הבאות, עם זאת, לאחר התפטרותו של מנזיס בחרה ועידה משותפת של מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומפלגת הכפר בארתור פאדן כמנהיג הקואליציה, למרות שמפלגת הכפר הייתה השותף הזוטר בקואליציה. למחרת היום הושבע פאדן כראש הממשלה.
ראשי ממשלת אוסטרליה
| מספר | שם (שנות חיים) |
תמונה | מפלגה | תחילת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | אדמונד ברטון (1920-1849) |
 |
המפלגה הפרוטקשוניסטית | 1 בינואר 1901 | 24 בספטמבר 1903 |
| 2 (כהונה ראשונה) |
אלפרד דיקין (1919-1856) |
 |
המפלגה הפרוטקשוניסטית | 24 בספטמבר 1903 | 27 באפריל 1904 |
| 3 | כריס ווטסון (1941-1867) |
 |
מפלגת הלייבור | 27 באפריל 1904 | 18 באוגוסט 1904 |
| 4 | ג'ורג' רייד (1918-1845) |
 |
מפלגת הסחר החופשי | 18 באוגוסט 1904 | 5 ביולי 1905 |
| 2 (כהונה שנייה) |
אלפרד דיקין (1919-1856) |
|
המפלגה הפרוטקשוניסטית | 5 ביולי 1905 | 13 בנובמבר 1908 |
| 5 (כהונה ראשונה) |
אנדרו פישר (1928-1862) |
 |
מפלגת הלייבור | 13 בנובמבר 1908 | 2 ביוני 1909 |
| 2 (כהונה שלישית) |
אלפרד דיקין (1919-1856) |
|
המפלגה הליברלית | 2 ביוני 1909 | 29 באפריל 1910 |
| 5 (כהונה שנייה) |
אנדרו פישר (1928-1862) |
|
מפלגת הלייבור | 29 באפריל 1910 | 24 ביוני 1913 |
| 6 | ג'וזף קוק (1947-1860) |
 |
המפלגה הליברלית | 24 ביוני 1913 | 17 בספטמבר 1914 |
| 5 (כהונה שלישית) |
אנדרו פישר (1928-1862) |
|
מפלגת הלייבור | 17 בספטמבר 1914 | 27 בספטמבר 1915 |
| 7 | בילי יוז (1952-1862) |
 |
מפלגת הלייבור מפלגת הלייבור הלאומית המפלגה הלאומית |
27 באוקטובר 1915 | 9 בפברואר 1923 |
| 8 | סטנלי ברוס (1967-1883) |
 |
המפלגה הלאומית | 9 בפברואר 1923 | 22 באוקטובר 1929 |
| 9 | ג'יימס סקאלין (1953-1876) |
 |
מפלגת הלייבור | 22 באוקטובר 1929 | 6 בינואר 1932 |
| 10 | ג'וזף ליונס (1939-1879) |
 |
אוסטרליה המאוחדת | 6 בינואר 1932 | 7 באפריל 1939 (מת בכהונתו) |
| 11 | ארל פייג' (1961-1880) |
 |
המפלגה הלאומית | 7 באפריל 1939 | 26 באפריל 1939 |
| 12 (כהונה ראשונה) |
רוברט מנזיס (1978-1894) |
 |
אוסטרליה המאוחדת | 25 באפריל 1939 | 28 באוגוסט 1941 |
| 13 | ארתור פאדן (1973-1894) |
 |
המפלגה הלאומית | 28 באוגוסט 1941 | 7 באוקטובר 1941 |
| 14 | ג'ון קרטין (1945-1885) |
 |
מפלגת הלייבור | 7 באוקטובר 1941 | 5 ביולי 1945 (מת בכהונתו) |
| 15 | פרנק פורד (1983-1890) |
 |
מפלגת הלייבור | 6 ביולי 1945 | 13 ביולי 1945 |
| 16 | בן צ'יפלי (1951-1885) |
 |
מפלגת הלייבור | 13 ביולי 1945 | 19 בדצמבר 1949 |
| 12 (כהונה שנייה) |
רוברט מנזיס (1978-1894) |
|
המפלגה הליברלית | 19 בדצמבר 1949 | 26 בינואר 1966 |
| 17 | הרולד הולט (1967-1908) |
 |
המפלגה הליברלית | 26 בינואר 1966 | 19 בדצמבר 1967 (מת בכהונתו) |
| 18 | ג'ון מק'איוון (1980-1900) |
 |
המפלגה הלאומית | 19 בדצמבר 1967 | 10 בינואר 1968 |
| 19 | ג'ון גורטון (2002-1911) |
 |
המפלגה הליברלית | 10 בינואר 1968 | 10 במרץ 1971 |
| 20 | ויליאם מקמהון (1988-1908) |
 |
המפלגה הליברלית | 10 במרץ 1971 | 5 בדצמבר 1972 |
| 21 | גוף ויטלם (2014-1916) |
 |
מפלגת הלייבור | 5 בדצמבר 1972 | 11 בנובמבר 1975 |
| 22 | מלקולם פרייזר (2015-1930) |
 |
המפלגה הליברלית | 11 בנובמבר 1975 | 11 במרץ 1983 |
| 23 | בוב הוק (2019-1929) |
 |
מפלגת הלייבור | 11 במרץ 1983 | 20 בדצמבר 1991 |
| 24 | פול קיטינג (נולד: 1944) |
 |
מפלגת הלייבור | 20 בדצמבר 1991 | 11 במרץ 1996 |
| 25 | ג'ון הווארד (נולד: 1939) |
 |
המפלגה הליברלית | 11 במרץ 1996 | 3 בדצמבר 2007 |
| 26 (כהונה ראשונה) |
קווין ראד (נולד: 1939) |
 |
מפלגת הלייבור | 3 בדצמבר 2007 | 24 ביוני 2010 |
| 27 | ג'וליה גילארד (נולדה: 1961) |
מפלגת הלייבור | 24 ביוני 2010 | 27 ביוני 2013 | |
| 26 (כהונה שנייה) |
קווין ראד (נולד: 1939) |
|
מפלגת הלייבור | 27 ביוני 2013 | 18 בספטמבר 2013 |
| 28 | טוני אבוט (נולד: 1957) |
.jpg) |
המפלגה הליברלית | 18 בספטמבר 2013 | 15 בספטמבר 2015 |
| 29 | מלקולם טרנבול (נולד: 1954) |
.jpg) |
המפלגה הליברלית | 15 בספטמבר 2015 | 24 באוגוסט 2018 |
| 30 | סקוט מוריסון
(נולד: 1968) |
|
המפלגה הליברלית | 24 באוגוסט 2018 | מכהן |
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ראש ממשלת אוסטרליה |
אתר האינטרנט הרשמי של ראש ממשלת אוסטרליה- ביוגרפיות של ראשי ממשלות מאתר המוזיאון הלאומי האוסטרלי
הערות שוליים
- ^ No. 14 - Ministers in the Senate, באתר הפרלמנט האוסטרלי
- ^ "In office - Robert Menzies - Australia's PMs". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 17 October 2012.
- ^ "Chris Watson, In office". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 10 February 2010.
- ^ דף המוקדש לפרשת פיטורי ויטלם - באתר Oz Politics
- ^ [1], באתר Wayback Machine
- ^ Tony Abbott defends increase in MP salary, saying he's working hard for every Australian
- ^ PM's salary tops $500,000, באתר Sydney Morning Herald
- ^ 25% of government car fleet foreign made
- ^ [(http://adb.anu.edu.au/biography/watt-william-alexander-9011 Watt, William Alexander (1871–1946]
- ^ [(http://adb.anu.edu.au/biography/pearce-sir-george-foster-7996 Pearce, Sir George Foster (1870–1952]
| ראשי ממשלת אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
