רבי אלעזר בן פדת
| תקופת הפעילות | דור שני ושלישי לאמוראי ארץ ישראל |
|---|---|
| פטירה |
280 או 289 ד'מ' או ד'מ"ט |
| רבותיו | רבי יוסי בן זמרה הכהן, רבי חנינא בר חמא, רב, רבי יוחנן |
| בני דורו | רבי אמי ורבי אסי, רבי זירא ועוד |
רבי אלעזר בן פדת (נפטר ד'מ' או ד'מ"ט - 280 או 289), היה כהן[1], אמורא בדור השני של אמוראי ארץ ישראל, הוא הנקרא בתלמוד בשם הסתמי רבי אלעזר (כאשר מדובר באמורא. ואולם, בלבול מסוים נוצר לעיתים מכיוון שישנו גם תנא בסתם רבי אלעזר והוא רבי אלעזר בן שמוע). עלה מבבל לאחר שלמד בישיבתם של רב ושמואל.
ביוגרפיה
בצעירותו חי בבבל, שם למד אצל רב. עלה לארץ ישראל, נסמך שם וישב בוועד סוד העיבור. למד רבות אצל רבי יוחנן, עד שאמרו לרבי יוחנן "ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא". היה מוסר שמועות (=ציטוטים הלכתיים) באופן סתמי, כלומר בלי לציין ששמע אותן מרבי יוחנן, וריש לקיש גער בו על כך. גם רבי יוחנן בעצמו הקפיד עליו בשל כך ורבי יעקב בר אידי פייסו ואמר לו: ”כתוב בתורה[2] כאשר צווה ה' את משה כן עשה יהושע בן נון. וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש, אמר כך אמר משה? אלא יושב ודורש, והכל יודעים שהתורה של משה היא! אף אתה - אליעזר יושב ודורש, והכל יודעין שהתורה שלך היא!”[3] הגיב רבי יוחנן: ”מפני מה אין אתם יודעין לרצות כבן אידי חבירינו?”. בתלמוד נראה כי אכן העובדה כי תורתו של רבי אלעזר כולה אשר שמע מפי רבי יוחנן רבו הייתה כל כך מפורסמת, עד שגם כאשר היה אומר פסקי דין על דעת עצמו חשבו שרבי יוחנן רבו אמר אותם[4].
למד גם אצל רבי חנינא בר חמא, והוא מביא בשמו את הכלל הנודע "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"[5].
היה פרנס, ולכן כאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל הוא צם מאה תעניות שרבי אלעזר לא ימות, ויפלו עליו צורכי הציבור[6] למרות זאת הוא היה עני מרוד. מסופר עליו, כי כאשר הקיז דם, לא היה לו מה לאכול, והוא תחב בפיו ראש של שום, והתעלף מחולשה. הקב"ה התגלה אליו בחלומו ושאל אותו אם ברצונו שיהפוך את העולם ויברא אותו מחדש, כדי שאולי הפעם יוולד רבי אלעזר במזל טוב. רבי אלעזר בן פדת שאל אם במקרה כזה בטוח שיוולד במזל טוב, וה' השיב לו בשלילה. אמר רבי אלעזר בן פדת: "כולי האי ואפשר?" (=כל זה, ורק אולי?!). הוא הוסיף ושאל אם כבר חי את רוב שנות חייו, ומשנענה בחיוב וויתר על הצעתו של ה'[7].
גדלותו הייתה מפורסמת, והוא כונה "מרא דארעא דישראל" (בארמית, ופירושו: האדון של ארץ ישראל)[8]. היה נושא ונותן עם חכמי דורו בארץ ישראל - רבי אמי ורבי אסי, רבי זירא ועוד. וכן היה שולח איגרות לחכמי בבל של אותם ימים. כאשר ריש לקיש נפטר, ורבי יוחנן התאונן שאין לו חברותא, החליטו חכמי הדור לשלוח לרבי יוחנן את רבי אלעזר ”משום דמחדדי שמעתיה” כלומר שמועותיו ברורות ומאירות. למרות זאת רבי יוחנן לא התנחם, שכן הוא רצה בחברותא כריש לקיש, שהיה מפריך את דבריו[9].
היה לו בן, ושמו רבי פדת כשם סבו[10].
היה לדוגמא באהבתו ללימוד התורה, עד שאמרו חז"ל "באהבתה תשגה תמיד[11] כגון רבי אלעזר בן פדת"[12]. ביום נישואיו בעוד שרבי אמי ורבי אסי היו מכינים עבורו חופה, אמר להם בינתיים אלך לשמוע דבר תורה בבית המדרש ואחזור ואספר לכם[13].
לפי אגרת רב שרירא גאון נפטר רבי אלעזר בשנת ד'מ' (280) או ד'מ"ט[14] (289) בשנה אחת עם רבו רבי יוחנן.
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "רבי אלעזר בן פדת", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 285-274.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אלעזר בן פדת |
- רבי אהרן הימן, "רבי אלעזר בן פדת", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רבי אלעזר בן פדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ד' (שיצא לחוץ בגלל חולשתו ולא היה יכול לקיים מצוות ברכת כהנים)
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ט"ו.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ב', הלכה ה'.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ד עמוד ב': "זאת אלעזר אמרה אני לא אמרתיה".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א עמוד ב'.
- ^ משלי פרק ה פסוק יט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד א'. וראו עוד במגיד תעלומה שם
- ^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק ה' עמוד 348, לפי הגהתו באגרת רב שרירא גאון. וראו: מבוא לתלמוד, הוצאת ארטסקרול-מסורה, אלול תשפ"א, "תולדות עם ישראל בימי המשנה והתלמוד", נספח א', עמ' 90-91.
.png){kind=small}
