רבי בוגיד חנינא סעדון

רבי בוגיד חנינא סעדון

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
לידה	י"ג באב ה'תרע"ו (1916)
פטירה	כ' בניסן ה'תשס"ו (2006)
מקום פעילות	ג'רבה ופריז
השתייכות	רבנים תוניסאים
תחומי עיסוק	הקמת ישיבת תורה ורחמים בפריז
רבותיו	רבי רחמים חי חויתה הכהן
תלמידיו	רבי חיים ביתאן, רבי ישראל כהן.
חיבוריו	מגיד תשובה, מגיד חדשות, דרישת רחמים, הגיד לעמו, הגיד מרדכי ועוד.

רבי בוגיד חנינא סעדון (י"ג באב ה'תרע"ו; 12 באוגוסט 1916 – כ' בניסן ה'תשס"ו; 18 באפריל 2006) היה רב ראש בית דין ראש ישיבת 'תורה ורחמים' ומחבר ספרים תוניסאי, כיהן כרב בג'רבה ולאחר מכן כרב הקהילה התוניסאית בפריז.

ביוגרפיה

ילדותו

רבי בוגיד נולד לאביו רבי מרדכי סעדון ואמו וורדאנה בי"ג באב ה'תרע"ו באי ג'רבה שבתוניסיה. רבי בוגיד היה הבן הקטן במשפחה ונולד לאחר 14 שנים שלא נולדו להוריו ילדים. מספרים^{[דרוש מקור]} כי לפני לידתו נראה לאביו בהקיץ רב אחד ואמר לו כי יוולד לו בן ויקרא שמו 'חנינא' ונעלם, וכאשר נולד רבי בוגיד קראו לו חנינא ואחר כך מחמת איזו סיבה הוסיפו לו את השם 'בוגיד'.

בילדותו למד עם אביו בלילות יחד עם אחיו רבי מקיקץ סעדון, אחיותיו היו יושבות בחדר השני וכשהגיעה שעת הארוחה הגישו ארוחה דלה פיתה עם בצל ושמן זית, על אף שהלימוד היה נמשך והיו הולכים לישון בשעה מאוחרת היו קמים בחמש בבוקר לתפילת שחרית. נשא לאישה את מבירכה בת רבי מעתוק מאזוז

למד כמה שנים בישיבתו של רבו המובהק רבי רחמים חי חויתה הכהן, ולאחר מכן אצל מחליפו רבי רפאל כדיר צבאן. לאחר פטירת רבו בשנת ה'תשי"ט החל ללמוד בכל בוקר לאחר שחרית בעליית רבי יצחק חורי, מסכת מכות יחד עם עוד כמה רבנים והיו כותבים את חידושיהם. לאחר מכן המשיכו לשאר מסכתות הש"ס.

ראשות ישיבה

לאחר עליית רוב רבני ג'רבא לישראל, בין השנים ה'תשט"ז-ה'תשי"ד, מונו דיינים חדשים והם פנו אל רבי בוגיד שיתמנה לראש הישיבה, אך הוא סרב, ברצונו להתפרנס מעבודתו בבית הדפוס. אך לאחר מכתבו של רבו רבי רחמים חי חויתה הכהן הסכים למינויו לראש ישיבה.

רבנותו

כיהן כראש אבות בתי הדין בג'רבה משנת התשכ"ו (1966). ועם כל זה חי בפשטות ובעוני וברח מן הכבוד. ועד הקהילה ניסו במשך 24 שנים לשדלו לקבל כסף עבור עבודתו, אך הוא לא הסכים להשתכר מן התורה, אלא עבד לצורך מחייתו, בתחילה עבד כצורף, לאחר מכן פתח חנות מכולת במרכז המסחרי בחארה אל כבירה והיה מוכר בה שעתיים ביום בלבד. ולאחר מכן עבד בבית הדפוס. עם סיום עבודתו היה לוקח מספר תלמידים בוגרים ומלמדם עד השעות המאוחרות של הלילה, וכן היה מלמדם בשעות הפנאי בבוקר. עסק נוסף שהיה לו בלעדיות עליו היה מכירת מצות בפסח וד' מינים בסוכות, ומכך היה מתפרנס. מספרים^{[דרוש מקור]} שעל אף שנהגו בתוניס לקנות סט ד' מינים אחד לכל בית כנסת, היו הרבה אנשים קונים ממנו ד' מינים כדי לפרנסו.

בשנת ה'תשנ"א בהיותו בגיל 70 עבר לפריז, שם הקים את ישיבת 'תורה ורחמים' על שם רבו המובהק רבי רחמים חי חויתה הכהן. וגם שם לא קיבל תמורה עבור עבודתו. כשראה כיצד התדרדרו כל הג'רבאים שעברו לצרפת, הקפיד שהישיבה תהיה על טהרת הקודש, והתנגד לכל לימודי חול בישיבה ובכלל זה לימוד צרפתית וסיפורי המקרא, בשנת ה'תשנ"ו החתים את בני העדה שהישיבה תמשיך להתנהל ללא תערובת של לימודי חול למרות שבכך נמנע מהם קבלת תקציבים ממשלתיים. כאשר חברי הועד ניסו ללחוץ עליו להכניס לימודי חול לישיבה היה לובש את גלימתו ואומר להם "אני מתפטר" ומיד כולם ויתרו. היה לומד תורה בכל שעות היממה, מספרים^{[דרוש מקור]} שכאשר היה רואה שמישהו שם לב שהוא לומד בלילה היה משים עצמו כישן.

שיטת לימודו

ככל רבני ג'רבה ותוניס למד בשיטת לימוד שנקראת העיון התוניסאי. היה בקיא בכל ספרי רבי כלפון משה הכהן ופסק על פי שיטתו.

הנהגותיו

• היה מעודד בכל עת את תלמידיו להעלות את חידושי תורתם על הכתב, לשלוח את החידושים וכן תשובות בהלכה לרבנים ומורי הוראות ולחילופין לצעירים בני גילנו, כדי שיחוו דעתם, ועל ידי כך תרווח שמעתתא.
• התנגד שבנו יעסוק במסחר כיון שאז ישכח מהתורה ויתעסק כל היום בעבודתו, ולכן עדיף שלא יהיה עשיר.
• בהיותו מוכר במכולת היה מוכר שמן על פי קילוגרם ולא בליטרים, כיון שליטר שמן שוקל 900 גרם ולא קילו (ולכן הוא צף).
• בשנת ה'תשל"ח נפטרה אחותו סלטאנה חורי הוא ישב שבעה בארץ ישראל ונשאר עד אזכרת השלשים, הוא היה נכנס לשיעוריו של הרב מאיר מאזוז בישיבת כסא רחמים על אף היותו רבה הראשי של ג'רבה ומקשיב לכל השיעור בשקט ובסוף מעיר הערות קצרות.
• ביחד עם רבי רפאל כדיר צבאן אסר חבישת פאה נכרית.
• לחם רבות נגד דיבור ושיחה בטלה בבית הכנסת.
• כאשר שמע שישנה ישיבה באקס לה בן שבה מכהן רבי חיים יצחק חייקין והוא תלמידו של החפץ חיים נסע לאקס לה בן במיוחד כדי לראותו.

פגישתו עם נשיא צרפת

בהיותו בצרפת התמודד לנשיאות צרפת ז'אק שיראק, הסקרים צפו לו כישלון מוחלט, הוא הגיע לישיבתו של הרב לכבוד חנוכת הבית שנערכה והתאונן בפניו על מצבו, הרב הבטיחו שינצח בבחירות בתנאי שיעזור לכל בתי הספר היהודיים ואכן הוא ניצח באותן בחירות.^{[דרוש מקור]}

אחרית ימיו ופטירתו

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

הרב עובדיה יוסף מספיד בהלוויתו לימינו הרב שלמה עמר ואחריו הרב יצחק ברדא.

בהגיעו קרוב לגיל תשעים כהו עיניו ולא יכל לראות עוד, וכיון שהצטער על כך שלא יכול ללמוד תורה קנה קלטות על כל הש"ס וכך היה לומד בשמיעה. בערב חג שביעי של פסח יום שלישי כ' בניסן ה'תשס"ו (2006) בהיותו כבן 91, בבוקרו של יום, נפטר רבי בוגיד. בני המשפחה רצו להעלותו לארץ ישראל ועל כן דחו את ההלוויה עד לאחר יום טוב שני, וגופתו הובאה לקבורה ביום שישי כ"ג בניסן. הוא נטמן בבית העלמין הר המנוחות בירושלים בסמוך לקברו של רבי שלום משאש ורבי כלפון משה הכהן, זאת על פי בקשתו בעת שעלה לקבר רבי כלפון בז' בחשוון ה'תשס"ו ששה חודשים לאחר שהעלו את עצמות רבי כלפון לארץ.

נוהגים לעלות לקברו ביום פטירתו כ' בניסן, על אף שחל בחול המועד.

אשתו נפטרה בב' בתמוז ה'תשע"ג.

תלמידיו

רבי בוגיד העמיד מאות תלמידים, בין תלמידיו נמנים:

• רבי חיים ביתאן - הרב הראשי לתוניסיה וג'רבה ומנהיג קהילת תוניסיה בפריז.
• רבי ישראל כהן - עורך ירחון אור תורה. ומזבר סדרת הספרים "יברך ישראל" על הש"ס.

משפחתו

• אחיו - רבי מקיקץ סעדון.
• אחותו הגדולה - גזיילה אשת רבי ציון סופר מחבר ספר נוה ציון (שנערך על ידי רבי בוגיד).
• אחותו השניה - רחל אמו של רבי מצליח מאזוז הי"ד אביו של הרב מאיר מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים.
• אחותו השלישית - סלטאנה אמו של רבי מאיר חורי. נפטרה בשנת ה'תשל"ח.
• אחותו הרביעית - טיטה אמו של רבי חיים מאדאר רבה הראשי של תוניסיה (נפטר בכסלו ה'תשס"ה ונקבר בארץ).

כתביו וספריו

רבי בוגיד החל בכתיבת חידושי תורה כבר בצעירותו וניתן למצוא חידושים שכתב כבר בשנת ה'תר"צ (1930) בהיותו בגיל 14. (מנהג זה רווח בג'רבה באותם ימים שבחורים צעירים היו מתחילים להתאמן בכתיבת חידושי תורה.) בהיותו כבן 22 בשנת ה'תרצ"ח החל בעריכת הירחון כתר תורה, למשך שנתיים. בשנת ה'תשי"ד ערך את ירחון השושנה במשך יותר משנה. בשנת ה'תשי"ט עסק עם חבריו בלימוד מסכת מכות ואת החידושים שעלו להם בעת לימודם הדפיס בסוף ספר פרחי כהונה חלק א' בשם "כבוד הרב". בשנת ה'תשכ"א ערך את ירחון הלקט למשך ששה חודשים. בירחונים אלו ניתן לראות התכתבויות עם רבנים מכל רחבי העולם. והיה נוהג לחתום את שמו אחס"ה בו .

• מגיד תשובה - שבעה כרכים שו"ת בד' חלקי שולחן ערוך.
• מגיד חדשות - אחד עשר כרכים חידושים על הש"ס התורה ודרושים. הכרך האחרון נדפס לאחר פטירתו (ונכללו בו דברי הלכה).
• הגיד לעמו - שני כרכים פירוש על הגדה של פסח עם סיפורים ומנהגי העדה התוניסאית. (נדפס במספר מהדורות.)
• מדות הרחמים - על רבו רבי רחמים חי חויתה הכהן.
• דרישת רחמים.
• הגיד מרדכי.
• קדושת משה.
• הילולא דצדיקייא.
• מגיד על הסתום - על ספר הסתום.

‏‎ ‎על ‏‎ספריו קיבל הסכמות מגדולי ישראל כדוגמת רבי עובדיה יוסף רבי רפאל כדיר צבאן הרב מאיר מאזוז ועוד.

קישורים חיצוניים

• ספרו מגיד חדשות חלק א' באוצר החכמה (השימוש מוגבל למנויים בלבד).

• הספר אחסה בו על תולדות חייו (בתמונה) מאת הרב אפרים חדאד באוצר החכמה המקוון (השימוש מוגבל למנויים בלבד).
• סרטון נדיר של רבי בוגיד בהתרמה לישיבת חכמת רחמים ברכיה באתר יוטיוב.
• רבי בוגיד יחד עם רבי עובדיה יוסף ורבי שלמה עמר בביקורם בצרפת באתר יוטיוב.
• מקצת שבחו באתר החכם היומי.
• דרכי גישה לקברו ועוד באתר mytzadik.
• מאמרו של הרב עובדיה חן באתר ישיבת כסא רחמים.
• הלוויית אשתו לצפייה באתר ישיבת כסא רחמים.
• גלריית תמונות מהלווייתה באתר ישיבת כסא רחמים.