רבי חפץ בן יצליח
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה. רבי חפץ בן יצליח (גם רבי חפץ אלוף, ורבי חפץ גאון[1]) מהגאונים מחכמי מוסול[2], חי ופעל במחצית השנייה של המאה העשירית סוף תקופת הגאונים, מקום חייו ופעילותו אינן ידועים. חיבר ספר מצוות.
קורות חייו
כמעט ואין בידנו פרטים על קורות חייו או מקום פעילותו של רבי חפץ. הוא נזכר בתארים שונים כגון 'ראש כלה' או 'רבי חפץ גאון', וככל הנראה היה בתקופת סוף הגאונים. על פי רבי שלמה פרחון שמזכירו במחברת הערוך שחיבר, היה רבי חפץ עיוור: ”ורבינו חפץ סגי נהור ראש הישיבה אמר...” (מחברת הערוך שורש עמר ושורש קצע[3]).
רבי חפץ נזכר בספרי הראשונים, כדוגמת הרי"ף[4], הרי"ץ גיאת[5], חובות הלבבות[6], האור זרוע, הגהות מיימוניות, הרמב"ם ועוד. בדרך כלל הוא נזכר בהקשר של ספר המצוות שחיבר על התרי"ג מצוות.
בהקדמה לספר הריקמה מזכיר אותו רבי יונה אבן ג'נאח בין הגאונים: ”ספרי החכמים הגאונים... כרב סעדיה ורב שרירא ורב האיי ורב שמואל בן חפני ראש הישיבה וחפץ ראש כלה....[7].”
חיבוריו
ספר המצוות
רבי חפץ חיבר ספר על מניין תרי"ג מצוות, בדומה לראשונים רבים. הרמב"ם מביאו בהקדמתו לספר המצוות שלו, ומאריך לחלוק עליו במה שמנה גם מצוות דרבנן כחלק ממניין תרי"ג מצוות.
הספר נכתב בערבית. כיום לא ידוע שנותר ממנו עותק, אך הוא נזכר ברבים מספרי הראשונים. הרמב"ם במקומות אחדים מזכיר 'ספר מצוות' ללא פירוט למי כוונתו, ורבים סבורים שכוונתו לספר המצוות של רבי חפץ[8] הרמב"ם אף כותב כי רב חפץ היה אחד הספרים שעליהם הסתמך בכתיבת פירוש המשנה בגרסתו הראשונה[9].
רבינו בחיי בהקדמתו לספרו 'חובות הלבבות מזכיר סוגי חיבורים שונים וביניהם כולל את רבי חפץ: ”והעניין השני לחבר ענייני המצוות על דרך קצרה או כולן, כספר רב חפץ בן יצליח זיכרונו לברכה; או מה שאנו חייבים בהן בזמן הזה, כהלכות פסוקות וגדולות והדומה להם; או חלק מחלקיהן כספרי קצת הגאונים, בתשובת שאלות במצוות הגוף ופסקי דינים”.
ספרו נזכר אף בספרו של רבי יהודה אבן בלעם[10], ונראה מדבריו שהספר היה מחולק לשערים. כמו כן מהרמב"ם בספר המצוות[11] נראה, שהשער הראשון עסק במצוות הנוגעות לענייני דעת ומחקר.
ספר חפץ
חכמי אשכנז הראשונים מהמאה ה-12 וה-11 מזכירים לעיתים חיבור בשם "ספר חפץ": לראשונה נזכר הספר בראב"ן[12], לאחריו הוא נזכר בראבי"ה, בסמ"ג[13], בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, בהגהות מיימוניות ובמרדכי. בעבר עלתה הסברה שמחבר 'ספר חפץ' הוא רבינו חננאל, השערה שהתקבלה על החיד"א, שאף כתבה בספרו שם הגדולים: ”ספר חפץ - חיבר רבינו חננאל בן רבינו חושיאל ומייתו ליה הראשונים ומיחסים אותו לרבינו חננאל כמו שכתב בהגהות מיימוניות... וכך כתב בסמ"ק...”.
לעומתם טוען שי"ר שמדובר בזיהוי שגוי, המבוסס על פענוח של ראשי התיבות 'ר"ח פסק בספר חפץ', כ”רבינו חננאל פסק בספר חפץ...”, אך הפענוח הנכון לראשי התבות הוא 'ר"ח' הוא רבי חפץ. גם מהר"ץ חיות הוכיח מדברי התוספות שמחברו של ספר חפץ הוא אינו רבנו חננאל[14].
בעקבות דחיית זיהויו של ספר חפץ עם רבינו חננאל, שיער שי"ר שמחברו הוא רב חפץ בן יצליח גאון. השערתו אומצה על ידי חוקרים רבים במשך תקופה ארוכה: ב. הלפר, אביגדור אפטוביצר, ובנימין מנשה לוין. אך שמואל אברהם פוזננסקי דחה את הייחוס לרב חפץ, ודעתו מקובלת כיום במחקר[15].
ספר והזהיר
ערך מורחב – והזהיר
ספר 'והזהיר' מכיל קבצים של פסקי הלכה ושל דרשות על פי סדר הפרשות. חלק מקבצי ההלכה מתחילים במיליה "והזהיר" או "והזהיר הק'[דוש]"[16] - ומכאן קיבל הספר את שמו.
מהדיר הספר, הרב ד"ר ישראל מאיר פריימן שאף קבע את שם הספר[17] מייחסו לרבי חפץ אלוף[18]. את ההוכחות לשם הספר ולייחוסו הוא מפרט במבוא לספר שמות, אך יש חולקים על ייחוס[19].
ספר מתיבות
- ערך מורחב – מתיבות
יש דמיון רב בין קטעים רבים מספר חפץ לספר מתיבות, ולכן סבר אפטוביצר כי ספר חפץ וספר מתיבות הם ספר אחד. בהמשך התגלו דפים נוספים מספר חפץ, וגם בהם ישנו דף המקביל לספר מתיבות. אולם חוקרים אחרים סבורים שאלו שני ספרים נפרדים, וככל הנראה בעל ספר חפץ השתמש רבות בספר מתיבות לעריכת ספרו.[20]
קישורים חיצוניים
חפץ בן יצליח, דף שער בספרייה הלאומית
אודתיו
- אביגדור אפטוביצר, ספר חפץ וספר מתיבות, תרביץ, כרך ד', חוברת ב-ג, טבת-ניסן תרצ"ג, עמ' 127–152 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- חפץ בן יצליח באתר דעת
- שמואל אברהם פוזננסקי, חפץ בן יצליח, בתוך אנציקלופדיה אוצר ישראל (איזנשטין, יהודה דוד, עורך), כרך ד', תשי"ב, עמ' 309-310, באתר היברובוקס
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב חפץ בן יצליח וספר המצות שלו - פרק א', המזרחי, 18 בדצמבר 1918;
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב חפץ בן יצליח וספר המצות שלו - פרק ב', המזרחי, 25 בדצמבר 1918;
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב חפץ בן יצליח וספר המצות שלו - פרק ג', המזרחי, 1 בינואר 1919;
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב חפץ בן יצליח וספר המצות שלו - פרק ד', המזרחי, 15 בינואר 1919;
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב חפץ בן יצליח וספר המצות שלו - פרק ה', המזרחי, 23 בינואר 1919
חיבוריו
- ספר והזהיר שמיוחס לרבי חפץ באתר ספריא
- חפץ בן יצליח, ספר המצות, פילדלפי תרע"ה, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ ראו מאמרו של אפטוביצר בקישורים חיצוניים.
- ^ ראה מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק ב, באתר היברובוקס
- ^ ראו מחברת ב, שורש עמר באתר היברובוקס.
- ^ ראו בהלכות הרי"ף מסכת חולין דף מז עמוד א בדפי הרי"ף
- ^ ראו הלכות לולב לרי"ץ גיאת, מהדורת תשנ"ח עמוד קמ
- ^ בהקדמתו, ראו להלן
- ^ בסוף ההקדמה, וכן הזכירו ואת ספר המצוות שלו במה שכתב בשורש 'ראה', שהובא בספר 'כרם חמד' ראו כאן.
- ^ הגר"י פערלא בספרו על הסמ"ג.
- ^ שו"ת הרמב"ם סימן רי"ז מהדורת בלאו
- ^ דברים ל' ב'.
- ^ שורש י"ד.
- ^ סימן ל וסימן קטו.
- ^ סמ"ג לאוין קיא
- ^ בהגהותיו על דברי התוספות במסכת בבא מציעא ד א.
- ^ Danzig, Neil. "The First Discovered Leaves of Sefer Ḥefeṣ." The Jewish quarterly review (1991): 54-60.
- ^ לדוגמה - בפתיחה לפרשת יתרו נאמר: "וישמע יתרו. והזהיר הקב״ה את ישראל על עשרת הדברות לשומרן ולעשותן", בפתיחה לפרשת משפטים: "והזהיר הק' למנות שופטים שדנין דין אמת לאמיתו".
- ^ במבוא לספר שמות מפרט המהדיר דוגמאות המשוות בין ספר זה ובין חיבור אחר הנקרא בפי הראשונים "מדרש השכם", ומאריך להוכיח שמדובר שני ספרים נפרדים.
- ^ יש לבדוק האם יש קשר בין מחבר והזהיר לבין חפץ בן יצליח שספר מצוות שלו שרד בחלקו ומצוי בידינו. ראו אנציקלופדיה דעת.
- ^ שמחה אסף, תקופת הגאונים וספרותה, ירושלים תשט"ו, עמ' קסג, טוען כי החיבור נתחבר בארץ ישראל במאה העשירית
- ^ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה, חלק ראשון, ירושלים תשע"ו, עמ' 207-244
