רבי יהודה נשיאה השני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יהודה נשיאה השני
תקופת הפעילות הדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל
פטירה לא לפני שנת ד'נ"ט
השתייכות אמוראי ארץ ישראל
רבותיו רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי שמואל בר נחמני ורבי אמי
בני דורו רבי חייא בר אבא, רבי זירא
אב רבן גמליאל הרביעי
נשיא הסנהדרין ה־שבעה עשר

רבי יהודה נשיאה השני היה נשיא הסנהדרין בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל, דור אחד עשר להלל הזקן.

ביוגרפיה

אביו רבן גמליאל הרביעי היה בנו של רבי יהודה נשיאה הראשון, ובימיו נחלש כוחו של מוסד הנשיאות, כשבראשות הישיבה לא כיהן עוד הנשיא, כי אם ראשי הדור כרבי ינאי ורבי אושעיא. יש המשערים[1] כי הנשיאים לא היו בעלי קומה בתורה כאבותיהם, וכי התזוזות הפוליטיות ברומא לא אפשרו למנות את אחד מזקני הדור לנשיא.

כשנפטר רבן גמליאל מילא בנו רבי יהודה את מקומו אף שלא הגיע למעלת אבותיו, ורבי ינאי שהכיר עוד את סבו רבי יהודה נשיאה, ואת אבי סבו רבן גמליאל ברבי והכיר את גדולתם בתורה, לא ראה בעין יפה את ניסיונו בתחילת כהונתו להימנות בין החכמים, והקשה לו שלא כהוגן בהלכות ירושת הבת[2].

נשיאותו

כאבותיו התגורר בציפורי, והיה בא לטבריה לשבת כתלמיד לפני רבי יוחנן, ולמד תורה בישיבתו כל ימיו. היתה זו כנראה הפעם הראשונה שהנשיא יושב בישיבה כאחד התלמידים. רבי יוחנן היה רבו המובהק, והורה לו להופיע בציבור בלבוש ההולם את כבוד נשיאותו[3], וכאשר הורו פעם תלמידי רבי חנינא נגד הוראת רבי יוחנן שלח הנשיא מחייליו לכופם להורות כדעת רבי יוחנן, מנהיג הדור.

כל ענייני ארץ ישראל נוהלו על פיו: קביעת החודש, מינוי זקנים, גזירת תענית, היתר שמתא, פיקוח על ערי הגליל ושאר ערים, הכל היה תלוי בדעת הנשיא[4]. בהמשך כהונתו התייעץ הרבה עם החכמים לפני פעולותיו בהנהגת העם[5].

פעמים קרה שכעס על דרשותיהם של חכמים שלא הכיר, והתפייס כאשר רבו הסביר לו כי אנשים ראויים הם לדרוש, אף על פי שהדברים לא מצאו חן בעיניו.

בתחילה לא הכיר בגדולת ריש לקיש, וכששמע שדרש: "נשיא שחטא - מלקין אותו בבית דין של שלושה" (ואין צורך בהרכב בית דין מורחב של 23 דיינים), כעס עליו בהיותו נשיא, ושלח חיילים רומיים לתפוס את ריש לקיש, אך ריש לקיש הצליח לחמוק מהם ולהסתתר במגדלא ובכפר חיטיא הסמוכות לטבריה[6]. לאחר התערבותו של רבו - רבי יוחנן, שאמר לנשיא כי ללא ריש לקיש הרי הוא כאדם המנסה למחוא כפיים ביד אחת, ואינו יכול לדרוש, התפייס הנשיא והלך עם רבי יוחנן להביאו בכבודו לטבריה. וכשפגשו שאלו הנשיא: "מה ראית לומר הלכה זו ולפגוע בכבודי?", וריש לקיש השיב: "וכי בגלל פחד אמנע מללמד את תורת ה'?!"[7].

סיפור דומה אירע כאשר דרשותיו של יוסי מעונאה בבית הכנסת של בית מעון פגעו גם הן בכבוד הנשיאות, ועלו רבי יוחנן וריש לקיש לפייסו ואמרו לו כי אדם גדול הוא ורשאי לדרוש כרצונו בתורה. וכאשר נפגשו ביישו יוסי מעונאה בפניו שלש פעמים, ולא כעס עליו הנשיא, אלא קיבל תוכחתו[8].

בתקופה זו היה תלמיד חבר של ריש לקיש[9], וכאשר הטיל הנשיא את עלויות שיקום החומה על תלמידי החכמים שבעיר, אמר לו ריש לקיש כי עליו לפוטרם מכך, משום שאינם זקוקים לשמירת החומה, אלא הם עצמם בכח תורתם הם מגיני העיר[10]. עוד אמר לו ריש לקיש שמקובל מאבותיו כי כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן סופה ליחרב, וכשמעו זאת - מימן הנשיא את רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי אסי שיילכו לעיירות ארץ ישראל לפקח ולהושיב מלמדי תינוקות בכל מקום. בתלמוד ירושלמי[11] הוא מוגדר בתקופה זו כ"אדם גדול", בשונה מבנו רבן גמליאל החמישי המוגדר כאדם קטן.

כן היה תלמיד חבר של רבי שמואל בר נחמני[12] ומסופר בתלמוד ירושלמי[13] כי דיוקלטיאנוס - קיסר האימפריה הרומית - היה בנערותו רועה חזירים בשם "דיקלוט", והיו תלמידי רבי יהודה נשיאה הראשון מכים אותו בשל כך. וכאשר מלך זמם להנקם מהם, וכאשר שהה למשך תקופה בארץ ישראל - שלח מכתב הזמנה לנשיא והחכמים שעמו שיבואו אליו במוצאי שבת, וצוה שהשליח ימסור את מכתבו רק סמוך לכניסת השבת, כדי שלא יספיקו להגיע ויהיה עילה בידו לנקום בהם. אך נעשו להם כמה ניסים והצליחו רבי יהודה נשיאה ורבי שמואל בר נחמני להגיע אליו בזמן הנקוב ופייסוהו.

לאחר פטירת רבי יוחנן, ישב לפני רבי אמי[14] שמילא את מקומו בטבריה. אחרי פרישת דיוקלטיאנוס מתפקידו כקיסר בשנת 305, ואי היציבות ששרר בעקבות כך, עבר רבי אמי עם ישיבתו לקיסריה אצל רבי אבהו ואילו רבי יהודה נשיאה נשאר בציפורי עם קבוצת תלמידים, והיו חכמים שהלכו מקיסריה לציפורי, למסור את שאלות הנשיא ואת הוראות רבי אמי. רבי מנא (הראשון) היה החכם בישיבתו בציפורי.

היה לו עבד בשם קלא דרומא, ורבי זירא היה שואל ממנו דברי הלכה בשם אדונו[15].

כהונתו כנשיא התפרסה על כל שנות הנהגתו של רבי יוחנן, והרבה משנות הנהגת רבי אמי, בערך כשישים שנה[16].

היה אחרון הנשיאים שהוזכר בשמו כנשיא בתלמוד בבלי[17].

פטירתו וקבורתו

נפטר לא לפני ד'נ"ט[17]. בעת פטירתו נחלקו כנראה החכמים האם דינו כנשיא ישראל שאף הכהנים חייבים להיטמא לו, או שמא אין דין זה תקף לגביו, מכיון שלא עמד בראשות הישיבה. עוד מסופר שרבי חייא בר אבא דחף את רבי זירא - שהיה כהן - וטימאו[18].

בנו רבן גמליאל החמישי מילא את מקומו[17].

יש המשערים כי הקבר המיוחס לרבי יהודה הנשיא או לרבי יהודה נשיאה (הראשון) בציפורי - הוא קברו של רבי יהודה נשיאה השני[19].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבי יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים
  2. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"א עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ח', הלכה א'.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה א'.
  4. ^ ראו: מרדכי דוב יודלביץ, טבריה, עמוד 55
  5. ^ ראו: טוביה יהודה טביומי, טל אורות, חלק שלישי, עמוד קלג בערכו
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה א'
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה א'.
  8. ^ בראשית רבה, פרשה פ', פסקה א'
  9. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ו' עמוד ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"א עמוד א'.
  11. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'.
  12. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'.
  13. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ד'.
  14. ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב'.
  15. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק א', הלכה ט'.
  16. ^ תולדות תנאים ואמוראים בערכו.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק ב' פרק כח.
  18. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה א'.
  19. ^ ראו בספר גל-עד, פראג תרכ"ה