רבי יוסף דילה ריינה
| לידה | המאה ה-15 |
|---|---|
| פטירה | המאה ה-15 |
| כינוי | דלה ריינה |
| מקום קבורה | צפת |
| מקום פעילות | צפת, ספרד, צפון אפריקה |
| השתייכות | מקובלי ספרד, ראשונים |
| תחומי עיסוק | קבלה מעשית, משיח |
| תפקידים נוספים | מקובל |
| תלמידיו | 5 תלמידים במעשה |
רבי יוסף דלה-ריינה היה מקובל בן המאה ה-15 שחי בספרד או בצפון אפריקה, ועסק בקבלה מעשית.
קורות חייו הם בגדר תעלומה, והוא ידוע בעיקר בזכות סיפור מעשה על פיו ניסה בעזרת ידיעותיו בקבלה להחיש את הגאולה.
חייו
רבי יוסף דלה ריינה התפרסם במעשייה שעיקרה הוא בכך שניסה להביא את קץ הגלות על ידי הריגתו של המלאך סמאל, המזוהה כשטן או כמלאך רשע, באמצעות השמות הקדושים. רבי יוסף לא שמע למלאכים שהזהירוהו כי ישנה סכנה לעשות כן.
סופו של המעשה היה בכך שרבי יוסף הצליח לתפוס את סמאל ואת לילית שהתגלו אליו בצורה של כלב. אותו כלב התחנן בפניו שיתן לו לאכול, אך הוא סירב לו. לבסוף ביקש שיתן לו לפחות מעט קורט לבונה שהייתה בידו להריח בה, ונתפתה לו והביא לו ממנה, ונחשב לו כמקטיר לעבודה זרה, ובכך כשל ויכל לו סמאל והתגבר עליו.
בסיבת נפילתו, הביא ב'מבשר טוב'[1] בשם החתם סופר, שהבשמים שנתן למלאך סמאל להריח היינו שעלה במחשבת רבי יוסף הרהור גאוה 'היאך יוודע לבני העולם שהוא הביא את הגאולה', ועל ידי מחשבה זו נתבטל הכל. התולדות יעקב יוסף מוכיח ממעשה "ר' יוסף דילריייני" שאין לו לאדם להתפלל באופן של "הכרח שיעשה מבוקשו" אלא להתפלל וה' יעשה כרצונו הטוב[2].
לגבי סופו של רבי יוסף חלוקות הדעות, יש אומרים שמת כיהודי ויש האומרים שהמיר את דתו, אחרים מספרים שנשא לאשה את לילית או שאיבד עצמו לדעת.
מסופר על האר"י כי פעם פגש בכלב שחור שהזדהה כיוסף דלה ריינה, שהתחנן בפניו שיתקנו[3].
מקורות הסיפור
מקורו הקדום ביותר של המעשה הוא בספרו של ר' אברהם בן אליעזר הלוי, "אגרת סוד הגאולה". הסיפור מופיע בנוסחאות שונות גם בכתביהם של ר' משה קורדובירו ור' חיים ויטאל.
הנוסח הנפוץ ביותר הוא של "המעתיק" שלמה נאוארו, יהודי מומר, בהקדמה לסיפורו זה הוא כותב כי מצאו ב”קונרטיס ישן נושן ומעושן... בגנזי הספרים אשר בצפת תוב"ב, מכתיבת יד של ה"ר מאיר יהודה ז"ל תלמידו של רבי יוסף דלה ריינה כי שם היה עמו בשעת המעשה”. יש שכתבו כי בעדות שפרסם שלמה נאוארו לאחר שהמיר את דתו כתב שכתב את המעשה בעצמו וכי לא העתיקו ממקום אחר[4].
הסיפור מופיע בגרסאות שונות של סופרים ומחזאים במאה העשרים כש"י עגנון, צבי הירש סקלר, המשורר יעקב כהן ועוד שתיארו את דבר המעשה בנוסחאות שונות. רבי אברהם כלפון פרסם גם הוא את הסיפור בספרו מעשה צדיקים. כמו כן גם האר"י אמר שהסיפור אמיתי[דרוש מקור].
מקורות נוספים לסיפור נמצאים ב"ספר המשיב", חיבור העוסק בגילויים על פי מגיד, שהתחבר בספרד לפני הגירוש, ובו גם השבעות להורדת סמאל ומשרתו אמון מנוא לצורך הכנעתם. בספר זה כבר קיים אזכור לאדם בשם ר' יוסף שעסק בדברים אלו, אך הסיפור המלא אינו מופיע בו.
קברו
הרב משה ריישר בספרו שערי ירושלים מתאר את קברו של רבי יוסף בבניין ישן בצפת קרוב לקבר רבי דוסא בן הרכינס: "צפת כשהולכין מהעיר לעבר השני מההר למזרחו יש בנין ישן ואומרים כי היא קבר רבי יוסף דילה ריינה אשר רצה להביא את המשיח..."
ישנה עוד מסורת בפי אנשי צפת שקברו של רבי יוסף דלה ריינה נמצא ליד בית הכנסת של רבי יוסף קארו, בחלקה נטושה שאין עליה כל ציון[5], לא ידוע האם כוונתו של ר' משה ריישר הייתה למקום זה.
הנצחתו
קיים רחוב על שמו בשיכון דן בתל אביב.
לקריאה נוספת
- גרשם שלום, למעשה ר' יוסף דילה רינה, "ציון", 1933, ספר ה"א
- "מעשה ר' יוסף דילה רינה במסורת השבתאית", בתוך: זלמן שזר, אורי דורות
קישורים חיצוניים
- מעשה יוסף דלה ריינה, באתר וויקיטקסט
- מעשה רבי יוסף דלה רינה., מעשה נורא ר' יוסף דילהריינה, באתר היברובוקס
- על מעשה רבי יוסף דלה ריינה בפורום אוצר החכמה
- מעשה נורא מר' יוסף דילה ריינה באתר הזהר המקוון (וזוהי כנראה גרסתו של שלמה נוארו)
- מעשה יוסף דלה ריינה, באתר זוהר הקבלה (גרסה נוספת)
- מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מֶמְשֶׁלֶת הַשָׂטָן: אֵשׁ זָרָה, בפרויקט בן-יהודה
- מאיר בניהו, שלמה נאוארו: מחברו של מעשה מרבי יוסף דילה ריינה? (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) או להורדה מכאן
- חגי דגן, גלגוליו של יהודי גבולי: על המפגש בין מיתוס לספרות בכמה עיבודים ספרותיים מאוחרים לדמותו של ר' יוסף דילה ריינה, JSIJ 11, 2012
הערות שוליים
- ^ בשם ספר 'בן גרני' (פרשת תזריע לרבי יוסף ישראל דייטש אב"ד יארמוט) מה ששמע מאביו בעל 'גורן לדוד'.
- ^ פרשת שלח דף קמד ע"ב, בעש"ט עה"ת עמוד התפילה סימן קכח
- ^ 'מעשה גדול ונורא מר' יוסף דילה ריינה', נדפס בסוף ספר שערי קדושה, מהדורת ברזני, אלול תשס"ה.
- ^ ראו מאמרו של מאיר בניהו בקישורים חיצוניים.
- ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה אריאל", כרך ע-ק, עמודה 6387
