רבי יוסף ענגיל
| לידה |
1858 תרי"ט |
|---|---|
| פטירה |
1920 (בגיל 62 בערך) א' בחשוון ה'תר"פ |
| מקום קבורה | בית הקברות המרכזי בווינה |
| חיבוריו | לקח טוב, אתוון דאורייתא, גליוני הש"ס, בית האוצר |
רבי יוסף ענגיל (כתיב יידי, קרי: אֶנגֶל) (ה'תרי"ט, 1858 - א' בחשוון ה'תר"פ, 1920) היה מחבר ספרות תורנית-למדנית, ראש ישיבה ורבה של העיר קראקא שבפולין. היה בעל שיטת לימוד ייחודית, הנחשב אחד מראשוני מפרשי התלמוד בדרך ההיגיון הנושקת לפילוסופיה. מיעוט מספריו שרד.
ביוגרפיה
יוסף ענגיל נולד בעיירה טרנוב שבדרום-מזרח פולין ביום השביעי של חג החנוכה ה'תרי"ט (1859). גדל לאב שהיה סוחר ותלמיד חכם. אמו שהייתה שייכת לחסידות צאנז, לקחה אותו בילדותו לבקר אצל האדמו"ר בעל הדברי חיים מצאנז. עוד בהיותו ילד כונה "העילוי מטרנוב". בתחילה למד עם מלמד אך עד מהרה התחיל ללמוד לבדו ורכש בקיאות רבה, בצעירותו למד בחברותא עם קרוב משפחתו, רבי שמואל ענגיל, אב בית הדין של ראדומישלא. כמו כן היה נוהג ללמוד עם חברו, רבי מאיר אריק ועם רבי דוד דוב מייזליש.
תקופה מסוימת ישב בעיר בנדין ללא אזרחות רוסית, מה שגרם להלשנות. במהלך מלחמת רוסיה–יפן בשנת ה'תרס"ו (1906) החליטו הרוסים 'להלאים' את הבניין בו השקיעה אשתו של רבי יוסף ענגיל את רוב כספם והם נאלצו לעקור לקרקוב, שם קיבל הר"י ענגיל משרה, תחילה כדיין אך מהרה התמנה לאב בית דין עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעקור בשנת ה'תרע"ד (1914) לווינה האוסטרית, שם שהה עד לפטירתו בא' בחשוון ה'תר"פ (1919). בהלוויתו בעיר ווינה השתתפו כעשרים אלף איש.[1] בתו היחידה הייתה אשת רבי יצחק מנחם מורגנשטרן, נכדו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק, שהוציא לאור חלק מכתביו.
לפי הרב מנחם מנדל כשר, הרב ענגיל השתתף באספת רבנים שהתכנסה בווינה לפי דרישת הממשלה האוסטרית, כדי שיחתמו נגד הצהרת בלפור. הוא מנע את החתימה בהכריזו "היד החותמת תיקצץ!"[2].
הגותו
דרך לימודו, כפי שמשתקפת בספריו, מתאפיינת בשני פרטים עיקריים, הקיימים גם בכתבי בן-תקופתו הגאון הרוגצ'ובי:
- מלאכת הליקוט - רבי יוסף בונה את חידושיו על יסוד מובאות תלמודיות רבות המשלימות זו את זו. מתוך מקורות אלו, שבדרך-כלל עוסקים בסוגיות שונות בתוכנן, מאתר הוא את היסוד המהותי המשותף להם. בשונה מכתבי רבי יוסף רוזין "הרוגצ'ובי" שמפאת כתיבתם התמציתית (הכוללת לעיתים ציון מראי-מקומות בלבד) זקוק המעיין להתייגע להבין את כוונת הדברים, היטיב רבי יוסף בכתיבתו הרהוטה להביע את ההגדרות, כאשר ללומד הדברים נותר רק הצורך להתאים את ההגדרה לנושאים השונים.
יש לציין, כי בדרך לימוד זו מתייחדים השניים מרוב הרבנים וראשי הישיבות בדורם שהעדיפו להתמקד בנושא בודד, על-פי רוב, ולדלות ממנו את ההגדרות (כאשר הבולט שבהם הוא ר' חיים מבריסק). - חקירות מחודשות - לדרך ה'חקירה' (דילמה) התלמודית שהתפתחה בעיקר במאתיים השנים האחרונות, תרם רבי יוסף באופן מיוחד בהתמקדו גם בתפיסות מופשטות יותר. דוגמה אופיינית לכך היא 'חקירתו' האם ריבוי הכמות גובר ומכריע ביחס לאיכות, דילמה שהשלכותיה מתפרסות על מגוון נושאים: האם עדיף לתת סכום גדול בבת אחת לצדקה או שמא לחלקו לסכומים קטנים בנתינות נפרדות; האם חומרתן המצטברת של עבירות קלות נחשבת יותר מחומרת עבירה גדולה בודדת ועוד[3].
חיבוריו
ספריו מפגינים את בקיאותו הרבה בספרות התלמודית והם נחשבים עד היום לדוגמאות קלאסיות של חריפות ופלפול תלמודי. קונטרס "גבורות שמונים" שלו מכיל שמונים תירוצים על קושייה אחת. הוא היה בקיא גם בתורת הנסתר וכתב חיבורים בענייני קבלה, ככל הנראה הושפע גם בכתיבתו התלמודית מלימודיו אלו.
בגיל צעיר מאוד החל לרשום את חידושיו, ניתן למצוא פעמים רבות בכתביו את הלשון "בעודי בטל ילדותי.." וכדומה. משך כל חייו עסק בכתיבה, עד שהצטברו תחת ידיו חיבורים רבים מאוד, אך רק מעט מהם מצויים בידינו. הרב שמואל וואזנר העיד כי בצעירותו ראה בביתו של ר' יוסף 90 חיבורים תורניים בכתב ידו[4], וישנן אף עדויות על למעלה מ-120 כרכים[5].
- בית האוצר ספר במתכונת של אנציקלופדיה למושגים תלמודיים ותורניים, אך כדרכו של המחבר לא ליקט בו את החומר הקיים בסגנון אנציקלופדי, אלא התמקד בעיקר בחידושים על הערך. "הגדיל לעשות בבקיאותו המפליאה ובסברותיו המבריקות... אבל אף הוא אינו מתכוין להרצות הדברים בעצמותם, אלא לחדש חידושים, להרחיב ולהוסיף, להסביר ולבאר, להוכיח ולנתח ולפלפל"[6]. נדפסו רק שני חלקי היצירה הראשונים (ערכים הפותחים באות א' וחלק מאות ב'), נכדו כותב[7] כי הסדרה הושלמה בכתב יד (כעשרים כרכים), אך הם אבדו במהלך המלחמה כרבים מספריו.
- לקח טוב - חקירות תלמודיות.
- אתוון דאוריתא - חקירות תלמודיות.
- שבעים פנים לתורה - שבעים תירוצים לסתירה בתלמוד בבלי בדברי רב אשי (מדבריו בפסחים מד, א לדבריו בזבחים צז, ב).
- גבורות שמונים - שמונים תירוצים לקושייה תלמודית אחת.
- אוצרות יוסף - חידושים על שו"ע יו"ד, דיני שביעית בזמן הזה, מאמר הלבנה (על הקבלה) ותשובות שונות.
- גליוני הש"ס - חידושים על בבלי וירושלמי סדר זרעים, מועד, נשים ונזיקין.
- שב דנחמתא - קונטרס במילי דאגדתא שחובר לזכר אמו.
- חוסן יוסף או שארית יוסף - חידושים על מסכת קידושין, על חידושי המהרי"ט לקידושין ועל ספר אבני מילואים (הספר היחיד שצאצאיו הצליחו להציל בשואה).
- ציונים לתורה - חקירות תלמודיות (קצרות יחסית).
- תפארת יוסף - ליקוט מספריו של הרב על החומש, בצירוף הערות ותולדות חייו, על ידי מכון אוהבי תורה מונסי נ. י..
- בן פורת - שו"ת (ב' כרכים)
- מאמר הלבנה - מאמרים בתורת הקבלה, נערך והובא לדפוס על ידי הרב אברהם יוסף הלר, ראש כולל אברכים חב"ד בקראון הייטס
לקריאה נוספת
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ב, בני ברק, תשמ"ז, עמ' ריז-רמה.
- רבי דוד הלחמי, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, עמ' שעג-שעד.
- רבי צבי זאב הכהן פרידמאן, אלה תולדות יוסף, בסוף תפארת יוסף, חלק א' בראשית, תשס"ד.
קישורים חיצוניים
- יהושע נויהויזר, קוים למשנתו של ר' יוסף ענגל
- אוצרות יוסף, בית האוצר א', בית האוצר ב', גבורות שמונים, גליוני הש"ס - זרעים, גליוני הש"ס - מועד, גליוני הש"ס - נשים ונזיקין, לקח טוב, ציונים לתורה, שארית יוסף, שבעים פנים לתורה
- אוצרות יוסף - שביעית בזמן הזה, וינה, תרפ"ח (1928), באתר היברובוקס
- אברך
- מרדכי קימלמן, רבי יוסף ענגיל – "אתוון דאורייתא", באתר Yeshivat Kerem B'Yavne
- "אוסף גיליונות" ויוסף הוא המשביר.
- קונטרס תולדות יוסף.
| תקופת חייו של רבי יוסף ענגיל על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ אגודת ישראל, הדרך תרע"ט - תר"פ, באתר היברובוקס
- ^ כשר, התקופה הגדולה, חלק ב', עמוד 472. זוננפלד, האיש על החומה, חלק ג, עמוד 353, הערה 24 בשם הרב כשר.
- ^ בספרו 'לקח טוב' כלל ט"ו-ט"ז
- ^ בהסכמתו לספר 'תפארת יוסף'
- ^ במבוא למהדורות החדשות של "אתוון דאורייתא"
- ^ מבוא לאנציקלופדיה תלמודית
- ^ הרב יצחק מנחם מורגנשטרן בהקדמת הספרים
