רבי יחזקאל משה פישמן
הרב יחזקאל משה פישמן-ליפשיץ (ראש חודש אדר ה'תקנ"ו, 1796 - ד' בטבת ה'תרל"ה, 12 בדצמבר 1874) היה רב יליד בוהמיה, כיהן כאב"ד מישקולץ ורוזנות בורשוד במשך ארבעים שנה.
ביוגרפיה
נולד בבוהמיה לרב אברהם ליפשיץ, תלמיד הנודע ביהודה שכיהן כרב המחוזות טאבור ובודויס והתגורר בעיירה נויהויז בה ניהל את ישיבתו. הוא היה בן זקונים לאביו, ולמעשה לאחר פטירת אחיו הגדול נתן דוד בצעירותו, נותר בן יחיד לאביו. בשל כך השאיר אותו אביו לצדו והוא למד מפיו, לימודי קודש והשכלה כללית בדגש על הנהלת חשבונות כדי שיוכל לפרנס את עצמו בעתיד. לאחר שנישא בגיל 17 לחנה בתו של סוחר צמר בשם פייש ברגר, החל ללמוד בישיבתו של רבי אלעזר לעוו מחבר "שמן רוקח", ובמקביל החל לעסוק במסחר זעיר. הוא נסמך לרבנות בידי בית הדין הגדול של קהילת פראג.
המלחמות הנפוליאוניות באירופה, זמן קצר לאחר נישואיו, גרמו לפיחות בערך הכסף ולירידת כסף הנדוניה שלו לטמיון. במקביל פקד אותו אסון נוסף: אביו הרב התעוור לעת זקנה, ויתר על משרתו הרבנית ולא הסכים להצעת הקהילה להמשיך לכהן בה במצבו או להעביר את משרתו בירושה לבנו. הוא הצהיר כי לתפיסתו הרבנות אינה מקור פרנסה ולכן אין להעבירה בירושה, כשלמועמד אין את הניסיון הדרוש לנהל את ענייני הרבנות במחוזות גדולים. לדעתו, על כל רב לעבור את מסלול הרבנות המקובל באותם ימים לפי הסדר: מרבנות עיירה קטנה והלאה. בהתאם לתפיסותיו אלו הרשה לבנו לקבל רבנות רק בעיירה קטנה בשם מיסקביץ, הוא עצמו עבר להתגורר בבית בנו בשל מצבו הרפואי וכדי לפקח על החלטותיו ההלכתיות במסגרת תפקידו הרבני.
לאחר ארבע וחצי שנות רבנות במיסקביץ, עבר בחודש אלול ה'תקפ"א (1821) לכהן כרבה של קהילת שאפה במוראביה, לצורך קבלת המשרה נבחן ונסמך שוב לרבנות בידי רבי מרדכי בנט מניקלשבורג. בשאפה נהנה הרב פישמן משלווה יחסית, הקהילה המקומית הייתה אמידה ותמכה בו בנדיבות ואף אפשרה לו החזקת ישיבה גדולה ותלמוד תורה. אביו שהתגורר אצלו גם בשאפה, דחק בו לחפש משרת רבנות בהונגריה, שהתנאים הפרימיטיביים בה אפשרו ניהול אורח חיים מסורתי ביתר קלות, אך שאיפתו לא התממשה בחייו. האב נפטר בסוף תשרי ה'תק"ץ (סתיו 1829), ובנו המשיך בכהונתו עוד חמש שנים. בסך הכל התגורר הרב פישמן בעיירה חמש עשרה שנים, בהם נולדו לו חמישה בנים וחמש בנות. במקביל לעבודתו הרבנית, שימש גם כמוהל ופנקס המוהל שלו הכולל גם מזכרונותיו בתקופת כתיבתו (תקפ"ב-תרכ"ו) השתמר ונמצא בספריית ספריית אוניברסיטת בר-אילן[1].
בסוף שנת ה'תקצ"ה נקרתה לו ההזדמנות לעבור להונגריה. הקהילות שם העדיפו רבנים ממוראביה על פני יוצאי פולין, וכשהתפנתה רבנות מישקולץ שחלשה על רוזנות בורשוד, נשלח אליו "כתב רבנות" לפי המלצת החת"ם סופר. הוא נטה לקבל את ההצעה, ולאחר שהסדיר את ענייניו במוראביה, יצא לאחר פורים ה'תקצ"ו להונגריה. הוא התקבל במישקולץ בטקס חגיגי בכ"ח באדר ב' תקצ"ו, 17 במרץ 1836, וכיהן בה קרוב לארבעים שנים עד פטירתו. אשתו נפטרה בכ"ה בשבט תרט"ז, זמן קצר לאחר שהשיאו את אחרון ילדיהם.
מישקולץ שכנה על ספה של אונטרלנד, ולא מעט מהרבנים באזור נהגו בפומבי בגינוני ומנהגי תנועת החסידות. פישמן נהג בפרהסיא לפי דרכי אשכנז המקובלות, והליכות פרטיות שאימץ לעצמו, כמו הנחת תפילין דרבנו תם, קיים רק בביתו. מסיבה זו כמעט ולא יצר קשרים עם עמיתיו בסביבה, שבעיניהם נתפש כבא מן החוץ. בשאלות הלכתיות שהתקשה להגיע בהן להכרעה, נהג לפנות לחת"ם סופר, ואחרי פטירתו הפנה אותן למהר"ם א"ש מאונגוור ולרב יהודה אסאד. הוא היה מסורתי דיו כדי להימנות על האורתודוקסים, אך כשביקשו הפרנסים לבנות ב-1863 בית כנסת גדול לפי מנהג וינה החליט להתפשר עמם. הוא הודיע שלא יתנגד אלא להפרות של דינים מפורשים בשולחן ערוך, וכך הצליח למנוע הקמת מחיצה שאפשרה לראות את הנשים ועוד. מהלכו זה עורר עליו את חמתו של הרב חיים סופר, אב"ד סעמפעטער שהיה כפוף לו לכאורה. הוא הדפיס את הקונטרס "דבר שלום ואמת" (תרכ"ד) כדי להגן על עמדתו.[2] משפחתו נקשרה במקרים דומים: בנו, אפרים פייש, היה זה שנשכר כדרשן ועוזר-לרב בפרשבורג תחת האב"ד כתב סופר, שרצה קודם בעזריאל הילדסהיימר למשרה. הוא נשא את דרשותיו בגרמנית עבור הקהל הנאור יותר, דבר שנאסר בפירוש בצוואת החת"ס ("לא ידרוש בלשון לאומים כי לא יאריך ימים") ועורר למחאה קשה את הרב הלל ליכטנשטיין, מנהיג הקנאים. חתנו של פישמן, מרדכי עמרם הירש, היה אחד המתונים ביותר במחנה האורתודוקסי. הוא הוציא חוות דעת שתקנות מיכאלוביץ, שחיברו אוהדי ליכטנשטיין כדי למנוע את הסחיפה לאימוץ ארחות חדשים בבתי-הכנסת, אינן מחייבות. לימים מחה על הקרע ביהדות הונגריה.
בקיץ תרל"ד, 1874, חלה ולראשונה מזה שישים שנות כהונתו ברבנות, ביטל את דרשת שבת שובה. במשך החורף התדרדרה בריאותו עוד, ובליל ד' בטבת ה'תרל"ה, 12 בדצמבר 1874, לאחר חצות נפטר בשנתו. הלווייתו התקיימה למחרת (ה' בטבת) והוא נקבר במישקולץ.
בניו היו הרבנים שמעון צבי ושרגא פייש פישמן, וחתניו היו הרבנים אויסטרליץ ומרדכי עמרם הירש.
קישורים חיצוניים
- שרגא פייש פישמן, אור שרגא, תל אביב תשי"ט. הקדמה, הערה ד', עמ' 12–16., באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ דף הפנקס בקטלוג "מרחב" של בית הספרים הלאומי.
- ^ שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים תשס"ט, מישקולץ, עמ' 229.
