רבי יצחק אבן לטיף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יצחק בן אברהם אבן לַטִּיף (לפני 1244 - אחרי 1290[1]) היה פילוסוף ומקובל מחכמי יהדות ספרד במאה ה-13.

ביוגרפיה

רבי יצחק אבן לטיף חי ופעל רוב ימיו בטולדו, לעת זקנתו (1290) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נפטר ונקבר.

שיטתו התאולוגית כוללת מושגים קבליים אך בסיסה תואם לגישות הפילוסופיות בנות זמנו והוא נתפס בקרב חוקרי משנתו כנאופלאטוניסט. הוא היה ממעריצי הרמב"ם וכתביו הם כנראה המקור הראשון לאמרה המפורסמת אודותיו ”ממשה עד משה לא קם כמשה”. מצד מצדדי הקבלה שוללי הפילוסופיה, זכה ליחס אמביוולנטי: הריב"ש כתב כי ”נראה שראה הרבה בפילוסופיא והיה עם זה תוריי וחסיד”, אך הוא סבר כי בהבנת עשר הספירות סטה אבן לטיף מדרכו של הרמב"ן ותלמידיו, וכי שיטתו היא חידוש עצמי שלו ולא קבלה מרבותיו. גם המקובל רבי יהודה חייט[2] הסתייג מתורתו בתחומים הנוגעים לקבלה וכתב כי ”בדברים הנוגעים לחכמת הקבלה, רגלו אחת בפנים ורגלו אחת מבחוץ (כלומר בפילוסופיה), לכן קצהו תראה וכולו לא תראה”.

ספריו

קישורים חיצוניים

  1. ^ לפי שלום פושינסקי בספרו של מרגליות נולד ד'תתק"פ ונפטר בה'נ' בערך
  2. ^ ראה אודותיו מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק ב, באתר היברובוקס