רבי רפאל שפירא
ערך זה עוסק בראש ישיבת וולוז'ין. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| לידה |
1837 אדר ה'תקצ"ז סמרגון |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1921 (בגיל 84 בערך) כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א מינסק |
| מקום פעילות | וולוז'ין |
| תפקידים נוספים | רב העיר וולוז'ין |
| תלמידיו | ראה #מתלמידיו |
| חיבוריו | תורת רפאל |
| בת זוג | שרה רשא (ברלין) |
| אב | רבי אריה לייב שפירא (קובנה) |
| חותנים | רבי נפתלי צבי יהודה ברלין |
רבי רפאל שפירא (ה'תקצ"ז, 1837 – כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א, 2 באפריל 1921) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.
תולדות חייו
נולד בחודש אדר תקצ"ז (1837), בעיר סמורגון, לרבי אריה לייב שפירא, רבה של קובנה, הידוע בשם רבי ליבלי קובנר[1]. בשנת תרי"ב (1852), בגיל חמש-עשרה, נבחר על ידי רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, כחתן לבתו שרה רשא. בשנת תר"ל (1870)[2] נתמנה למשרת משנה לראש הישיבה בישיבת וולוז'ין, לצד חמיו הנצי"ב, והחל בהגדת שיעורים בישיבה שלוש פעמים בשבוע. בשנת תרמ"א (1881) ויתר על משרתו לטובת חתנו רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ויצא לכהן ברבנות בקהילת נובואלכסנדרובסק שבליטא.
בשנת תרמ"ו (1886) עבר לכהן ברבנות קהילת בוברויסק שברוסיה הלבנה כיום בלארוס. בשנת תרנ"ט (1899), עם פתיחתה מחדש של ישיבת וולוז'ין בהשתדלותם של נאמני הישיבה בווילנא ובמינסק ובהסכמת פרנסי וולוז'ין, הוזמן רבי רפאל לכהן כרב וראש ישיבת וולוז'ין. בדומה לכל ראשי ישיבת וולוז'ין טבע רבי רפאל סיומת מיוחדת לצד חתימתו: "העובד עבודת התורה בוואלאזין". בשנת תרע"ה (1915), סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, התפזרה הישיבה ורבי רפאל עקר למינסק, בה נפטר בכ"ג באדר ב' תרפ"א, (1921).
שיטת לימודו
לימודו של רבי רפאל שפירא, וכפי שבא לידי ביטוי בשיעוריו, אופיין בשיטת הלימוד הייחודית הידועה בשם "לשיטתיה", שילוב של חריפות בקיאותית ועמקות. שיטה זו מבקשת למצוא היקש בין הלכות שונות ודעות שונות של תנא, אמורא או פרשן תלמודי, ולהוכיח כי כל ההלכות והדעות האלו יש להן יסוד משותף וקירבה פנימית זו עם זו. מתוך גילוי המאפיין האחיד למקורות שונים של אותו מחבר, ניתן ליישב סתירות שהתגלעו בין מקורות אלו.[3]
עיזבונו התורני
כבר בצעירותו, נטל רבי רפאל שפירא חלק בעבודתו של חותנו, ביאור העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון, כפי שכותב הנצי"ב אודותיו:
וגם חתני הרב מ' רפאל בהגאון מהר"א ליב שפירא זצ"ל אב"ד דק"ק קאוונא, הוא יושב עמדי בחבורה/ כחו יפה בתורה/ ודעתו ברה/ להתיישב עמו בעמק הלכה ולבררה/ וגם הוא הוסיף כמה הגהות ברוב חקירה
— העמק שאלה, קדמת העמק
מחידושיו הרבים נותר ספרו תורת רפאל וכמה יסודות למדניים המפורסמים בשמו. בכתיבת חידושיו ומכתביו נמנע רבי רפאל מלהשתמש בעט ברזל אלא בנוצה של עוף, משום חשש הלכתי של איסור 'לא תניף עליהם ברזל'.[4] את היקף כתביו וגורלם מתארים בניו בעיצומה של השואה:
אבינו הגאון זצ"ל... הניח אחריו ברכה הרבה כתבים חידושי תורתו בסוגיות התלמוד... ובמקצועות ההלכה... לכל חלקי השו"ע ותשובות להוראת הלכה למעשה, אף חידושים באגדה... ואחרי פרוץ המלחמה הועברו והובאו הכתבים ברוב עמל וסכנת דרך לעיר ווילנא... וכל הכתבים הרבים נשארו במדינת ליטא ומאוד הלב דוי וסוער על זה כי מי יודע מה גורלם בסערת המלחמה הזו.
— הקדמה לתורת רפאל
ספריו
- תורת רפאל, חידושים בהלכה וביאורים בדברי התלמוד והפוסקים, ב' חלקים, לחלק אורח חיים, וחלק ג' אסופת תשובות וליקוטים, ירושלים תש"ג. באתר hebrewbooks.
שיריו
חיבר את הלחן למילים "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".[דרוש מקור]
צאצאיו
מאשתו הראשונה שרא רשא (בתו של הנצי"ב מוולוז'ין):
- יצחק שפירא
- ליפשא, אשת רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק
מאשתו השנייה דרייזל (אף היא בתו של הנצי"ב מוולוז'ין):
- רבי יעקב שפירא, ממלא מקום אביו בראשות ישיבת וולוז'ין וראש הישיבה האחרון בוולוז'ין. שני בניו, יצחק משה וזלמן יוסף עסקו בסידור ועריכת כתבי סבם, הרב רפאל שפירא, ונספו בשואה.
- רבי אריה שפירא, אב"ד בביאליסטוק, ואביו של הרב משה שמואל שפירא ראש ישיבת באר יעקב.
- רבי ישראל איסר שפירא, רב בלאפיטש וראש ישיבת שערי תורה ביפו.
- בתו מירל, אשת רבי ישראל ריף, רבה של זאגר חדש בליטא.
- בניהם רבי נפתלי צבי יהודה ריף (רבה של קמדן בניו ג'רזי שבארצות הברית) ורבי יצחק זונדל ריף (ראב"ד זאגר המאוחדת)
- שני בנים נפטרו בצעירותם: לוי, נפטר בוולוז'ין, ט' בניסן תרס"ד; ומנחם זונדל, נפטר בירושלים בד' בחשוון תרס"ח ונקבר בהר הזיתים.
מתלמידיו
| ” | נשמה קדושה, לב טהור ואופי אצילי מצאתי ברבי רפאל. הוא היה מתון, נוח וותרן בכל מדותיו; עיניו הגדולות והיפות האירו ברחמים ובאהבה. ענו כהלל, מכובד וחביב על כל שדרות העם. גם החסידים העריצוהו. המשכילים ובני הנעורים המתקדמים כבדוהו מאד. ועם כל זאת ישב בבית קטן ודל, חי חיי עוני ועסק יום ולילה בתורה | “ |
– צבי הירש מסליאנסקי, ספר הזכרונות והמסעות פרק כ"ב. | ||
- רבי זליג ראובן בנגיס, רבה של קלווריה והעדה החרדית בירושלים.
- רבי איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל.
- רבי צבי יהודה אדלשטיין, רבה הראשי של שומיאץ ושל רמת השרון.
- רבי יעקב קנטרוביץ, רבה של אוזדה ומרבני אמריקה.
- רבי יצחק רובינשטיין, ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן.
- רבי אריה לוין, רב האסירים.
- רבי נפתלי צבי יהודה ריף (נכדו).
- רבי מאיר חיים דולינקו, רבה של מוטלה.
- רבי יהודה ליב אבידע (זלוטניק), סופר וחוקר.
- יצחק ריבקינד, חוקר פולקלור, היסטוריון וביבליוגרף.
- פרופ' פנחס חורגין, מייסד ונשיא אוניברסיטת בר-אילן.
לקריאה נוספת
- משה צינוביץ, עץ חיים - ספר ראשון, תל אביב תשל"ב, 353-360.
קישורים חיצוניים
- בן-ציון אייזנשטט, הרב רבי רפאל שפירא, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 49–50, באתר HebrewBooks
- 'שפירא, רבי רפאל ב"ר אריה־לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 102 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1300).
- השושלת הוולוז'ינית
- הקדמת בני המחבר לספר תורת רפאל
הערות שוליים
- ^ אמרה המיוחסת לחזון איש: "אם יש מיוחסים בימינו הם נכדי רבי ליבל'ה קובנר זצ"ל". חידושי המהרי"ל דיסקין – מכות, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) ראה גם בתולדות משפחת קרלינסקי לדורותיה, בצלאל קרלינסקי, באתר אוצר החכמה.
- ^ בתולדות חייו הכלולים בהקדמת בניו רבי אריה ורבי ישראל איסר לספרו תורת רפאל, נכתב: 'בשנת תרכ"ה לערך'.
- ^ הרב מאיר בר אילן, מוולוזין עד ירושלים - א, תרצ"ט, עמ' 294, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, תל אביב תשי"ב, עמ' ל"א ועמ' קצ"ז; הרב שמעון לנגבורט, "בית אולפנא רבתא עץ חיים דוולוז'ין", בתוך: וולוז'ין - ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים, תל אביב תש"ל, עמ' 192, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ הרב שמעון לנגבורט, שם
